אלפי מנשה עה"ת עז

פעם שנית עיי"ש] ואמאי לא חשש יעקב שמא יבא איזה איש ליהנות ממנו או שמא יבא המזבח לידי בזיון. דז"א די"ל שטמן יעקב את האבן בארץ וכן נראה ג"כ מדברי הפרקי דר"א סי' ליה שכתב שם וז"ל ושם אותו מצבה בתוך המקום עיי"ש הרי שכתב תיבות בתוך המקום ומשמע שהטמינו בארץ ועיין עוד שם בפדר"א שכתב מה עשה הקב"ה נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות וכו' ועלי' היכל ד' עומד שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים עיי"ש ומשמע מזה ג"כ שיעקב הטמין את האבן בארץ והקב"ה הטביע את האבן עד עמקי תהומות ולכך שפיר הקדישו יעקב לעולם ולא לפי שעה ולא הי' לו לחשוש שיבא איזה איש ליהנות ממנו או שיבא המזבח לידי בזיון

אמנם צ"ע בזה מהא דאיתא בירושלמי מגילה פ"א הלכה י"א אנטונינוס שאל לרבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו ועיין בק"ע שם שמפרש וגנוז אבניו דכיון שהוקדשו לשמים אסור להשתמש בהן הדיוט עי"ש וקשה אמאי לא קאמר להקדישו רק לפי שעה וא"כ לא יצטרך אח"כ לגנוז את אבניו וצ"ע ושוב הגיע לידי ירושלמי עם פי' פני משה וראיתי שהוא מפרש א"ל בניהו וגנוז אבניו ז"ל כלומר ולא להקריב עליו עכ"ל ונראה דכוונתו שיעשה המזבח ויקריבו עליו זה אסור כיון שאסור לעשות שליחתן ואין חילוק בין לעשות שליחתן בהקרבה ובין לעשות שליחתן בעשיית מזבח וגם לעשות שליחתן בעשיית מזבח אסור לכן מפרש שיעשה המזבח ולגנוז האבנים ולא להקריב עליו והיינו שיורו להם האיך לעשות המזבח וזה מותר וכדאי' בגמרא בש"ס דידן בזבחים דף קט"ז ע"ב דלאורונהו להו שרי עיי"ש וא"כ לפי"ז לא מהני להקדישו רק לפי שעה כיון שאסור לעשות להם המזבח אפי' לפי שעה להקריב עליו. ומה שציוה לגנוז אבניו ונא הי' די בזה שיהרוס את המזבח אולי משום שלא יהי' האבנים אלו מוכנים לפניהם לעשות מזבח כי באם שיעשו העכו"ם מזבח מאותן האבנים הוי ג"כ כמו שהוא הי' מסייע להם לכן ציוה רבי לגנוז את האבנים והבן

וישלח

וישלח יעקב מלאכים וגו'. הנה פסוק זה הוא פסוק ד' והרי לכאורה הי' צריך להיות פסוק זה פסוק א' כיון שהוא התחלת הפרשה. וי"ל דהנה כתבו בספרים שהמלאכים ששלח יעקב לעשו הי' רפאל אוריאל מיכאל וכמ"ש בסוף הפרשה דלעיל ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראים ר"ת ר"פאל א"וריאל מ"יכאל ועיין באמרי נועם ד"ה א"י וישלח יעקב מלאכים איתא במד"ר וכו' שכתב דמסתמא גם מלאך גבריאל שלח וכתב שם ג"כ טעם לזה וזשפרש" ויקח מן הבא בידו ברשותו כי רשוית עולה רפא"ל אורוא"ל מוכאיל גבריא"ל עיי"ש. נמצא לפי"ז שיעקב שלח לעשו ד' מלאכים וזהו שהפסוק וישלח יעקב מלאכים וגו' הוא פסוק ד' לרמז ששלח ד' מלאכים. והענין מה ששלח דווקא ד' מלאכים מלבד הטעם שכתב בא"נ שם מדוע שלח דווקא המלאכים הנ"ל עיי"ש י"ל עוד מה ששלח דווקא ד' מלאכים עפ"י מה שמפרש המג"ע בפרשת בהר מה שאמר עשו הכו קרא שמו יעקב ויעקבינו זה פעמים ר"ל כי בב"פ יעק"ב הוא עומד לקבל השטן כי ב"פ יעק"ב גי' השט"ן עיי"ש זהו ששלח יעקב לעשו ד' מלאכים דווקא כי ד"פ מלא"ך עולה ב"פ יעק"ב ועולה השט"ן ושלח לו ד' מלאכים להכניע השטן. הנה לפי האמור ששלח יעקב לעשו הארבעה מלאכים הנ"ל יש לרמז שהר"ת וישלח ויעקב מילאכים ל"פניו עולה מספר מו"ם והוא השם האחרון משם ע"ב ואיתא בסידור האר"י ז"ל אשר השם מוים ר"ת מ"שרתים ו"אשר מ"שרתיו וזה מבואר במג"ע בפרשת פנחס אשר משרתים ואשר משרתיו המה הד' מלאכים הנ"ל כי משרתי"ו גו' רפא"ל נוריא"ל מיכא"ל גבריא"ל עיי"ש [אוריאל וטריאל מלאך אחד הוא פעם נקרא אוריאל ופעם נקרא נוריאל וכמ"ש בא"נ ד"ה א"י וישלח יעקב מלאכים פרש"י מלאכים ממש בשם הספרים וכן הוא ג"כ בזהר בראשית בהשמטות דף רנ"ב דאיתא שם אוריאל אתקרי מסטרא דימינא נוריאל מסטרא דשמאלא עיי"ש]

א"י וישלח יעקב מלאכים ופירש"י מלאכים ממש. ונראה דהנה כתבו בספרים שיעקב שלח לעשו מלאכים שלו שנבראו מהמצות ורמזו בזה אשר מלאכי"ם עולה מצו"ה והנה בספר א"נ כתב לפי דבריהם ששלח המלאכים שנבראו מקיום מצות שבת וזהו שאמר ועקב עם לבן גרתי ותרו"ג מצות שמרתי ואיך אפשר זאת וכי נתן תרומה או קיום מצות חליצה ויבום אלא ששמר שבת ששקול כנגד כל התרי"ג מצות ושלח לו המלאכים שנבראו מקיום מצות שבת דבזה יכניע