אלפי מנשה עה"ת מ

ליום ה' של עשרת) וא"כ מהיכן החליט יצחק שאברהם רוצה להקריב שה לעולה ששאל עליו דלמא בדעת אברהם להביא קרבן עצים. וכתב לתרץ דהא נפקא לן שמביאים קרבן עצים מדכתיב בפ' מנחה בי תקריב קרבן ואמרו חכמז"ל קרבן להביא עצים, ובסוף זבחים אמרו אין מנחה ואין עופות בבמה מ"ט זבח ולא מנחה זבח ולא עופות ולפ"ז גם קרבן עצים לא הקריבו בבמה דלא עדיף ממנחה גופא גם מלשון זבח דממעטינן מנחה ועופות יש למעט ג"כ קרבן עצים וא"כ לא היה יצחק מסופק כלל שיביא אברהם קרבן עצים כי אינו נקרב בבמה עכת"ד והנה מה שהביא מש"ס סוף זבחים שאמרו אין מנחה בבמה לאו כ"ע ק"ל הכי אלא יש שם בזה פלוגתא דתנאי ואיכא מ"ד דיש מנחה בבמה וה"ה דיש עופות בבמה וא"כ אכתי קשה הקושיא הנ"ל למ"ד יש מנחה בבמה דלדידי' גם קרבן עצים נקרב בבמה. והנה במנחות דף כ' ע"ב ודף קיו איתא קרבן מלמד שמתנדבים עצים וכמה שני גזירין וכו' רבי אומר עצים קרבן מנחה הם וטעונין מלח וטעונין הגשה אמר רבא ולדברי רבי עצים טעונין קמיצה אמר ר"פ ולדברי רבי עצים צריכין עצים ע"כ ושם מבואר דלרבי קרבן עצים הוא קרבן גמור ול"בנן לאו קרבן גמור הוא אלא דחשיב כמו קרבן וכ"כ התוס' שם בד"ה מלמד והרשב"א בחידושיו עיי"ש, ונראה דלרבי קרבן עצים הוא קרבן בפ"ע כמו מנחה ולרבנן קרבן עצים לאו קרבן בפ"ע הוא אלא שמתנדב עצים לעצי המערכה וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בריש פרק י"ד מהלכות מעשה הקרבנות ודל מתנדב אדם כו' או עצים למערכה מפני שהם כקרבן שנאמר ולקרבן העצים עיי"ש דהרמב"ם פוסק כרבנן דקרבן עצים לאו קרבן גמור הוא ולא הוי כמנחה, וכמבואר ברמב"ם בהלכות איסורי מזבח פ"ה הי"א עיי"ש ובלח"מ שם ובמשנה למלך שם ט"ו ה"ג הלכך כתב הרמב"ם הנ"ל דקרבן עצים הוא עצים למערכה, והוא אליבא דרבנן דלרבי קרבן עצים לאו עצים למערכה הוא אלא קרבן גמור כמנחה דהא לרבי קרבן עצים צריך מלח וקמיצה ועצי המערכה א"צ מלח וקמיצה (במניח סוף מצוה רפ"ה האריך שם בענין קרבן עצים דפליגי בהו רבי ורבנן וכתב שם דפלוגתתם הוא רק במנדב עצים לקרבן למזבח אבל לא במנדב לעצי המערכה דמה ענין עצי המערכה לקרבן עצים דלכ"ע עצים למערכה אינו בכלל קרבן עיי"ש ופלא בעיני איך הי' בהעלם עיניו דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל), וא"כ אליבא דרבנן ליתא כלל לקושית הא"ל הנ"ל אפילו למ"ד יש מנחה בבמה וממילא דשייך גם קרבן עצים בבמה אחרי דאליבא דרבנן קרבן עצים הוא עצים למערכה לשרוף עליהם קרבנות כדאיתא בהדיא בפי' הרבינו גרשון במנחות דף קיו עיי"ש וא"כ שפיר שאל יצחק איה השה לעולה אלא קושיתו הוא אליבא דרבי ולרבי באמת לא תירץ כלום דאיהו ס"ל יש מנחה בבמה כדהוכיח בספר דעת קדושים על דרשות מבעל שו"ת ושב הכהן (ומה שיש לפלפל בדבריו עיין בקונטרס שבט מנשה סי' ה') דרבי ס"ל יש מנחה בבמה עי"ש וא"כ ממילא דגם קרבן עצים נקרב בבמה וא"כ הדקל"ד מהיכן ידע יצחק שאברהם רוצה להקריב שה דלמא הי' בדעתו להביא קרבן עצים

ובלאו הכי ליתא כלל לתירץ האור צבי הנ"ל דבמנחות שם איתא א"ר ששת למ"ד יש מנחה בבמה יש עופות בבמה למ"ד אין מנחה בבמה אין עופות בבמה ובדף קט"ו ע"ב תניא עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשרין להקריב בהמה חי' ועוף וכו' מה"מ אמר ר"ה דאמר קרא ויבן נח מזבח לד' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור וכו' עיי"ש ולפ"ד רב ששת הנ"ל דמיד אין מנחה בבמה אין עופות בבמה האיך הקריבו עופות על הבמות קודם שהוקם המשכן ובע"כ צ"ל דמה דממעטינן מנחה ועופות בבמה המיעוט הוא רק על הבמות שלאחר מתן תורה אבל על הבמות שהקריבו בני נח שפיר היו מותרין להקריב מנחה ועופות דכן מצינו חילוק בין במות ב"נ לשאר במות לענין בעלי מומין דבש"ס בכורות י"ד ע"ב הזובח בהמת בעלת מום בבמת יחיד וכו' עובר בלא תעשה ובבמות ב"נ מותרין להקריב בעלי מומין כש"ס זבחים קמ"ו ע"ב עיי"ש ועיין גם בתוס' חולין כ"ב ד"ה והביא שכתבו לחלק כן וא"כ כיון דאיכא חילוק בין במות ב"נ לשאר במות דב"נ הי' מותרין להקריב הבמות שלהם עופות לכ"ט ממילא הי' מותרין להקריב ג"כ מנחה וא"כ גם קרבן עצים הי' יכולין להקריב והדקל"ד

ונ"ל לתרץ באופן אחר שיהא מתורץ גם לרבי ומקודם צריך אני לבאר דבר אחד דהנה איתא בברייתא מנחות שם קרבן מלמד שמתנדבים עצים וכמה שני גזירין ופירש"י שני בקעיות גדולות, רבי אומר עצים קרבן מנחה הם וטעונין מלת וכו' והנה רבי לא קאמר ב' גזירין ונראה לכאורה דרבי לא בעי ב' גזירין ול"ב שיעור כלל והטעם דדוקא לרבנן דקרבן הוא לעצי המערכה, וכמש"ל בעו ב'