אלפי מנשה עה"ת לט

ואליהו הנביא כי גם אליהו הנביא יבא עם התרין משיחין וכמ"ש הנה אנכי שילח לכם את אליהו הנביא לפני ביא יום ד' הגדול והנורא. וכן אנו אומרים בבהמ"ז הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בש"ט וכו' והמה מרומזים בתיבות שלשה אנשים כי אנשי"ם האלף בסיד אלף עולה משי"ח ב"ן דוי"ד [ביו"ד כי לע"ל יהי' דויד' מלא יו"ד וכנודע] משי"ח ב"ן יוסיף אליה"ו הנבי"א זכו"ר לטו"ב והם שלשה. וז"ש מהרי שלש סאים קמח סלת דייקא שלשה סאים ודייקא קמח סלת כי ג"פ סא"ה עם קמ"ח סלית עולה ב"פ משויח עם אליהו הנבי"א

א"י מה דקאמר סאים דייקא כי אמרו ז"ל אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח וצריך להיות שניהם קמח ותורה צמודים יחד לכן ציוה אברהם אבינו ליקח סאים, קמח דוקא כי רמז בזה שיהא קמח ותורה צמודים יחד כי סאים רומז על התורה כי סאי"ם. עולה מספר קו"א ואיתא בס' כנפי יונה ח"ג סי' ע"ז ח"ל אי"ק מקור האותיות כולל את התירה כולה עכ"ד ונראה דכוונתו הוא כי הכ"ב אותיות התורה הן יחידית עשירית מאות וזכי אי"ק יחידית עשירות מאות] וגם בשלשה סאים יש ע"ב לוגין וע"ב לו"ג עולה ג"כ מספר קי"א

עיין במנ"ע דיה ואל הבקר רץ שכתב אשר שליש סאי"ם גי' מש"ח בין אפרו"ם עוו"ש ווש להוסיף על דבריו שהר"ח ש"לש ס"אים ק"מח ס"לת גי' נחמו"ה בין חושיא"ל והוא שמו של משיח בן אפרים

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. עיין בכלי יקר לעיל בפסוק אל תבט אחריך שכתב שאשתו של לוט נצטערה על איבוד ממונה והביטה מה שיהי' אחרי מות בעלה וזשה"כ מאחריו כי אמרה שבעלה לא ישאיר אחריו מאומה ולא יהי' לה מקום לגבות כתובתה ע"כ נענשה עיי"ש ויש לרמז לדבריו אשר מאחריו ו"תהי נ"ציב מ"לח ר"ת. מ"מון

בפסיק ונחי' מאבינו זרע. ובמסורה ונחי' ג' בכאן ב' ואידך ונחיה סוס ופרד. ונראה עפי"מ דאיתא במד"ר ונחיה מאבינו זרע בן אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואיזה זה מלך המשיח עיי"ש וזהו יש לרמז מאבינ"ו זר"ע גי' דו"ד ב"ן יש"ו וזהו שמשלב המסירה הפסיק ונחיה סוס ופרד כי סו"ס ופר"ד כשנכללו יחד עולה זי"ת ודוד נקרא זית וכמבואר בזהר פ' שלח דף קס"ה ריש ע"א וכ"כ בהדיא המקדש מלך שם עיי"ש גם זי"ת גי' אד"ם דו"ד משי"ח וכמ"ש בילקוט ראובני בפ' נח וכ"כ במג"ט בכמה דוכתו

ויטע אשל בבאר שבע הנה ראיתי בספר קול אליהו הנדפס מחדש והוא לקוטי מאמרים מהגר"א מווילנא שכתב על מה שאמרו ז"ל ויטע אשל בבאר שבע אשר אש"ל ר"ת א"כילה ש"תו'. ל"וו' דהענין הוא שכוונת אאע"ה הי' בזה לתקן מה שעוותו הראשונים דהיינו אדם הראשון באכילה. נח בשתי' אנשי סדום בלוו' עכ"ד עיי"ש והנה עיקר חסר מן הספר דהיכן מרומז שרצה לתקן בזה מה שעוותו אדה"ר ונח ואנשי סדום ונ"ל שזה מרומז במה שנטע האשל בבאר שבע דייקא כי בא"ר שב"ע עולה אד"ם נ"ח אנש"ו סדו"ם בהתכוללם יחד [בתורה כתיב סדם חסר ו' וכן מה שמצינו בקרא דכתיב אנשי סדום כתיב ג"כ חסר ו' אולם יש אם למקרא]

וירא את המקום מרחוק איתא במדרש פליאה ומובא בספר דמשק אליעזר כאן בפרשה זו וירא את המקום מרחוק יעקב ראה עכ"ל והמדרש הזה הוא משולל הבנה בתרתי חדא איך נרמז בכאן שראה את יעקב ואידך מה שייכת דיעקב להכא. ונראה לפרש שנרמז הכא ועקב עפמ"ש ברבינו בחיי בפרשת תולדות אשר יעקב עם די אותיות גי' קו"ף ואמר ר"ע קו"ף זה הקב"ה עיי"ש וזהו שכתב המדרש וירא את המקום מרחוק יעקב ראה כי מקו"ם גי' קו"ף והוא יעקב. או י"ל עפמ"ש בהקדמת הזהר דף ה' סוף ע"ב ע"פ שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק דא יעקב עיי"ש וזהו שכתב המדרש וירא את המקום מרחוק יעקב ראה כי רחוק דא יעקב. ושיוכת דיעקב להכא הוא עפמ"ש הילקוט ראובני בפרשה זו בשם העשרה מאמרות שבשעת העקידה שותף אברהם את יעקב ואת בניו עמו ויבק"ע אותיות יעק"ב עיו"ש וא"ש דברי המדרש הנ"ל

בהר ד' יראה כתב הבעה"ט בהר ד' ג' במסורה בתנ"ך בתורה בהר ד' וראם בנביאים לבא בהר ד' בכתובים מי יעלה בהר ד' כנגד שלש רגלים שעולין להר ד' ברגל עיי"ש ופלא מדוע לא רמז ג"כ אשר בה"ר ד' גי' רג"ל וכתיב ג"פ בהר ד' הוא ג"פ רג"ל. חידושי הלכות

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. בספר אור צבי עה"ת מביא קושיא היות דמשמעות הפסוק הוא שיצחק לא ראה את הסכין, גם בפיוט מפורש נדנו נתן פן ובעיתו וכו' (כן הוא בסליחות