אלפי מנשה עה"ת כד

שמחה ג"כ אינו מובן ועיין מה שכתבתי בזה בספרי מטה מנשה במאמרי לשמ"ע ולש"ת] ועיין גם בס' עבודת ישראל בפ' ויצא שהוא ז"ל כתב וז"ל בכ"מ שנאמר והי' מורה על שמחה וטעם לזה קבלנו מהרב הגאון החסיד מו"ה לוי יצחק ז"ל כי צירוף והי"ה שם ו"ה על ו"ה דהיינו שמתרומם יחוד כנסת ישראל עם דודה לכתר ועטרה והבן עכ"ל ועיין גם בא"נ בפ' בראשית שהוא מבוא שם כדברי הגאון הקדוש מבארדיטשוב ז"ל הנ"ל בשם הספרים אין והיה אלא לשון שמחה כי והי"ה הוא צירוף אותיות ו"ה למעלה מן ו"ה בבחי' אשת חיל עטרת בעלה עיי"ש. ולפי"ז הרי אין חילוק בין והיה ובין והיה וגם והיה הוא לשון שמחה. א"י מה דכתיב והיה ברכה דייקא והיה דהנה עיקר הברכות מה שצריך אדם להתברך הם חיים בנים ומזונות וכנודע וזה מרומז בתיבת ברכה כי ברכה במילואו כזה בי"ת רי"ש כ"ף ה"י עולה מספר אלף ל"ז והוא מספר בני"ם אריך ימו"ם עושיר וכבו"ד וזהו והיה ברכה ר"ל שיהא בידך לברך בשלשה דברים הנ"ל, ודייקא והיה ולא ותהי' ברכה כי והויה הוא אותיות הויי' ואיתא בת"ז סוף תקונא עסרין ותרין אשר מן שם הוי' נמשך חיי בני מזוני חיי מן י"ה בני מן ו' מזוני מן ה' עיי"ש

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. עיין ברש"י ז"ל שכתב דאלון מורה ומה דקראו אלון מורה שהראהו הר עבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה ונראה בזה דהנה הבטה"ט לעיל בריש הפרשה בפסוק לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך מביא מסורה אראך ב' דין ואידך בזכרי' גבי גליות וכתב הבטה"ט מלמד שהראהו הקב"ה לאברהם הגליות עיי"ש והנה איתא בזהר חדש סוף פ' נח ויאבק איש עמו דין הוא ס"מ רבא דאדום ובעי דיתיוהב יעקב תחות שעבודא דאדום ומשום זכותא רברבא דהוה ביעקב לא אתייהב בידי' וכו' מיד ויגע בכף ירכו אלין אינון בנוהי נפקי ורכי' וכו' ואתייהבא רשותא לס"מ לאשתעבדא בנוהי דיעקב תחות ידו אדום כל זימנא דיעברון על אורייתא עכ"ל ומורם מדברי הזהר אלו שגלות אדם נצמח מההתאבקות השר של עשו עם יעקב ובאם ישראל יקיימו את התורה יצאו מן גלותא דאדום. וזהו ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם מקוים שכ"ם גי' ויאב"ק אי"ש טמאו רומז על גלות אדום שנצמח מן התאבקות השר של עשו עם יעקב הוא שכם גריזים והר והיינו שעבר אברהם אבינו ע"ה כל הגליות עד גלות אדום שהוא הגלות האחרון עד אלון מורה הראהו ששם יקבלו ישראל שבועת התורה לקיים את התורה וכשיקיימו את התורה יצאו מן הגלות האחרון

אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך ופרש"י יתנו לי מתנות. ונראה דהנה ידוע מדברי הזהר חדש בפרשת בראשית שהגאולה האחרונה תהי' בזכות עסק התורה וכן הוא ג"כ בזהר בכמה דוכתי וזהו אמרי נא אחותי את נא רומז על גלות אדום כי נ"א גי' אדו"ם אחותי את הוא התורה ופדה"כ אמור לחכמה אחותי את (וכן משלב ג"כ המסורה אמרי נא אחותי את עם אמור לחכמה אחותי את] ור"ל ללמוד תורה בגלות אדום. למען ייטב לי בעבורך למעין גי' ק"ץ והוא קץ הגאולה וגם הר"ח ל"מען י"יטב ל"י ב"עבורך עולה מספר ט"ב והגאולה תהי' ע"ו שם ע"ב וכדאיתא בתיקונים תקונא עסרין ותרין וז"ל ושמא דע"ב איהו ויכל"ו בי' אשתלם רזא דפרקנא ועלי' אתמר ללב"ו גליתי וכו' [גם ל"מען י"יטב ל"י ב"עבורך ר"ת ללב"י] וכמה דנפקין ממצרים ברזא דע"ב שמהן כך ופקין בהון כד יתפרקון בבתרייתא עיי"ש וכן הוא ג"כ במד"ר בפרשתינו עי"ש וזהו דקאמר ייטב לי כי מזה שבני ישראל הם בגלותא יש לאבותינו הקדושים צער וכמ"ש רש"י ז"ל בפרשת חקת ע"פ וירעו לנו מצרים ולאבותינו מכאן שהאבות מצטערים בקבר כשפרענות באה על ישראל. וזהו שפרש"י ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות רומז על התרין משיחין וכמ"ש בספר קה"י ערך שדות ע"פ ולקחת מתנות באדם אשר מתנוית ר"ת ת"רין מ"שיחון ת"כונות נ"צח ו"הוד עיי"ש ואני מוסיף נופך שמתנות הוא שני מתנות כי מיעוט רבים שנים וב"פ מחנ"ה עולה משי"ח ב"ן דו"ד משי"ח בין יוס"ף

וד' אמר אל אברם וגו' שא עיניך וראה וגו' צפונה ונגבה וקדמה וימה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. כתב הבטה"ט צפונה ונגבה וקדמה וימה וליעקב אמר ימה וקדמה וצפונה ונגבה לאברהם התחיל להראות זכות הקרבנות שנשחטים בצפון וליעקב הראה שבזכותו יעברו הים עיי"ש. ולדעתי י"ל עוד מה שהתחיל כאן לאברהם צפונה עפ"י מ"ש הבעה"ט בפרשת וארא לפרש המסורה ונתתי אותה לכם מורשה משה מורשה קהלת יעקב שבזכות התורה ירשו את הארץ עיי"ש והנה כאן שאמר הקב"ה לאברהם, כי את כל הארץ