אלפי מנשה עה"ת קעט

שרש"י ז"ל מפרש לכהנו לי לשון שירות הוא דייקא כאן בפסוק זה ולא בפסוק דלעיל אחרי דכאן כתיב לקדשו לכהנו לי ע"כ מפרש רש"י ז"ל הכא לכהנו לי לשון שירות הוא מאחר שהשירות תליא בקדושה דכיון שהם קדושים לאלקיהם יש להם השירות ונקראים משרתיו וכנ"ל וגם בדברי רש"י ז"ל הנ"ל מבואר דכוונתו הוא לפרש לכהנו לי היינו שירות לי ושירו"ת ל"י גי' משרתי"ו. משא"כ בפסוק דלעיל דלא כתיב לקדשו רק לכהנו לי בלבד ע"כ לא מפרש רש"י ז"ל פירושו הנ"ל התם רק הכא דייקא והבן

מעשה חרש אבן. הנה במג"ע פרשת וישב ד"ה וענין ג' מלאכים מביא מ"ש בזהר פרשת בשלח [והוא בזהר שם דף ס"ד ע"ב] ע"פ אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל שור וחמור אילין תרין כתרי דסמאל דאחידן בהו עע"ז. שור וחמור כד מזדוגא כחדא לא יכלו עלמא למיקם בהו. מבין סטרי דלהון נפיק מתקיפותא דלהון כלב ודא חצופא מכולהו וכו' עכ"ל הזהר שמביא המג"ע שם והמג"ע שם מאריך עוד קצת בענין זה ואח"כ כתב וז"ל ורזא דא לדעתי מבואר בענין תיבות שור וחמור דנפקי מן אותיות אמצעות שלהם כלב שכן ו' מן שור מ"ו מן חמור הרי כלב [כ"כ ג"כ בהגהות מהרח"ו בגליון הזהר שם בדף ס"ה ע"א לפרש מ"ש הזהר מבין סטרי דלהון נפיק כלב עיי"ש] ורזא דא שנים מרגלים חר"ש שהוא שור חמור אשתיורו אתוון ו' מ"ו שהוא כל"ב עכ"ל. מ"ש חרש שהוא שור חמור דבריו סתומים ואינם מובנים ועיין במג"ע בפרשת בלק ד"ה אמרו ז"ל שכתב שם ג"כ כן ע"פ מרגלים חרש אשר חרש הוא שור חמור ושם כתב ביתר ביאור וז"ל מרגלים חרש שהוא סוד חמו"ר שו"ר שכן התחלות חמור פותח בח' ומסיים בר' וכן שור פותח בש' ומסיים בר' הרי חרש מורה על ב' סטרין אלו רק נשארו אתווין מ"ו ו' הרי מנין כלב שדולג מבין שני קליפות אלו עכ"ל והנה כתב בכלי יקר בפרשתינו ע"פ ועשו את האפוד דבכולם כתיב ועשית וכאן נאמר ועשו לפי שאמרו ז"ל שהאפוד בא לכפר על ע"ז וכאן עברו ישראל ועשו את העגל ע"כ יתעסקו כולם במעשה אפוד להיות לכולם לכפרה עיי"ש וזהו דקאמר גבי אפוד מעשה חרש אבן מאחר דבהאפוד הי' מתכפרין על מעשה העגל ובמעשה עגל הרי נתדבק בהו הקליפות שור חמור כלב וכמ"ש בזהר הנ"ל דבקליפות אלו אחידן בהו עע"ז וזהו דקאמר מעשה חרש אבן כי חר"ש הוא סוד חמו"ר שו"ר וכדברי המג"ע הנ"ל ע"פ שנים מרגלים חרש ואב"ן גי' כל"ב עה"כ וגם לפמ"ש במג"ע שהקליפות חמור שור כלב הם משחית אף חמה עיי"ש ע"כ הר"ת מ"עשה ח"רש א"בן הם ר"ת מ"שחות ח"מה א"ף רמז בזה דקאמר מעשה חרש אבן שהאפוד הוא תיקון למה שנתדבק בהו הקליפות הנ"ל

א"י מעשה חרש אבן. הנה האפוד הי' לכפר על חטא עגל והנה בע"ז הקב"ה מצרף מחשבה למעשה והיו צריכין כפרה על המחשבה ועל המעשה וזהו מעשה חרש אבן מעשה כתיב בהדיא מעשה וחרש הוא המחשבה וכמו אל תחרש על רעיך רע ופירשו מחשבה ואבן רומז ג"כ על מחשבה ומעשה כי אב"ן הוא אותיות א"ב ב"ן וכמ"ש התרגום אונקלוס ורש"י ז"ל בפרשת ויחי בפסוק משם רועה אבן ישראל ואב הוא מחשבה ובן הוא המעשה וכנודע

א"י מעשה חרש אבן. הנה כ' בס' א"נ בפרשה זו אשר חושן ואפוד הם ימי החול ויום השבת ימי החול נקראים אפוד ושבת נקרא חושן עיי"ש בדבריו בפסוק ולא יזח החושן מעל האפוד והנה איתא בפרע"ח בשער שבת פרק א' אשר מן יום רביעי והלאה צריך אדם להכין עצמו במעשה ובדיבור ובמחשבה לקבל הארת שבת ביום ד' במעשה וביום ה' בדיבור וביום ו' במחשבה עיי"ש וזהו דכתיב גבי אפוד מעשה חרש אבן כי חר"ש ר"ת רביעו ח"מישי ש"שי. ואבן באות נ' דמנצפ"ך גי' שב"ת כי שב"ת נחשב בספרים למספר תש"ג כמספר נחל"ת יעק"ב אבי"ך וכנודע ומעשה הרי כתיב בהדיא בקרא מעש"ה חרש אבן והס"ת מעש"ה חר"ש אב"ן הם אותיות ה' ש' ן' עולים מספר מחשב"ה והאותיות הנשארים מתיבות חר"ש אב"ן והם אותיות ח"ר א"ב עולים עה"כ מספר דבו"ר רומז אשר ביום רביעי חמישי ששי צריך אדם להכין עצמו במעשה ובדיבור ובמחשבה לקבל הארת שבת

ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד וגו' עיין בבאר מים חיים שמדייק דאמאי הוו שתי האבנים על כתפות האפוד דייקא ולא במקום אחר וכתב הטעם שזה הוא להורות הדמיון הזה שצריך לישא את ישראל על כתפיו להגן עליו ולהצילו מכל רע עיי"ש בדבריו הנעימים. ולדעתי נראה עוד דהנה כתב הבעה"ט ע"פ ולקחת שתי אבני שהם אשר שתי אבני שהם הן כנגד ב' לוחות שה"ם במילוי שי"ן ה"י מ"ם גי' הלוחו"ת עיי"ש ונ"ל להוסיף על דבריו דהנה בעשרת הדברות נכלל כל תורה שבכתב וכל תורה שבע"פ וכמבואר בבעה"ט בפרשת יתרו ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים האלה עיי"ש וא"כ כיון שהשתי אבני שהם הם כנגד ב'