אלפי מנשה עה"ת קסו

דבי ר' שילה אמרו שילה שמו דבי ר' ינאי אמרו ינון שמו דבי ר' חנינה אמרו חנינה שמו וי"א מנחם שמו ועיין בח"א להמהרש"א שכ' דכולהו שמות תוארים וכולהו איתנייהו בי' שילה ע"ש יובל שי למורא ינון ע"ש שררה ומלכות וכו' עיי"ש ואנכי כתבתי במק"א שכל השמות הנ"ל מרומזים בשם משיח כי משי"ח ר"ת מ"נחם ש"ילה וינון חינונם וכן ראיתי אח"כ בספר קול אלי' הנדפס מחדש והוא לקוטי מאמרים מהגאון ר"א מווילנא שכתב ג"כ כן ולפי"ז עד בא השמש רומז על מסיח כי ע"ד ב"א השמ"ש עולה מספר כל ד' שמות מנח"ם שיל"ה ינו"ן חנינ"ה

ושש שנים תזרע את ארצך. עיין באוה"ח שכתב סמך מצוה זו למה שלפני' לומר כדי שלא תטעמו טעם גרות עוד ע"ד אומרו אז תרצה הארץ את שבתותי' וגו' עכ"ד ולדעתי נ"ל לפרש סמוכין אלו כדרכו ובסגנון אחר ובדרך רמז דהנה ידוע שאלף הששי הם ימות המשיח ואז יהי' הגאולה שלימה ולא יוסיף עוד לגרשינו כו לא הי' ראוי להיות גלות רק אלף שנים והוא אלף החמישי ובתחלת אלף הששי הי' ראוי שיבא משיח רק בעונותינו יצאו מה שיצאו וכמו שהבאתי לעיל בפ' לך בשם רבותינו בעלי התוס' ובעה"ט והמג"ע. וזהו שסמך ושש שנים תזרע את ארצך למה שלפניו מה דכתיב כי גרים הייתם לרמז שבאלף הששי יבואו הגואלים ויהי' גאולה שלימה ולא יהי' לנו עוד גרות וזה הרמוז ש"ש שני"ם עולם אלף והוא"ו של תיבת ושש רומז על אלף הששי תזריע א"ת ארצ"ך עם הכולל עולם משי"ח ב"ן דו"ד משי"ח ב"ן יוס"ף אליה"ו הנבי"א זכור לטו"ב כי אליהו הנביא יבא עם התרין משיחין וכנודע

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד' אלקיך. האוה"ח מפרש פסוק זה שמרמז שלא ישחית זרעו ושתהי' טפה ראשונה שתצא ממנו מובאת בית ד' ע"ד אי' ביתו זו אשתו ודייק לומר בית ד' לשלול בית אשה זונה עיי"ש וכ"כ ג"כ במג"ע כאן בפרשה זו דיה מאמר עיי"ש. ונ"ל להוסיף על דבריהם דהנה ידוע שע"י שם מ"ב מעלין בחזרה ניצוצות הקדושים מבין הקליפות לתוך הקדושה והנה ידוע שבשם הראשון משם מ"ב שהוא אב"ג ות"ץ ובשם האחרון משם מ"ב שהוא שקוצי"ת הם כלולים כולם וכמו שפירש הה"ק מקעשינוב זצ"ל ומובא בא"נ בפרשת תצא מה דתני במשנה הכל צפוי והרשות נתונה היינו שכל הני"ק צפים למעלה ויוצאין מבין הקליפות ע"י הרשות נתונה היינו שם הראשון משם מ"ב העולה נות"ן ושם האחרון העולה רשו"ת כי הם כוללת השם מ"ב מראשית ואחרית עיי"ש. וזהו ר"אשית ב"כורי א"דמתך ר"ת אב"ר והס"ת ראשו"ת בכור"י אדמת"ך עולה צדי"ק יסו"ד עולים והוא אבר יסוד תבי"א האלף בסוד אלף עולה נות"ן רשות שעל ידם מביאין בחזרה את הני"ק לבית ד' אלקיך והיינו לתוך הקדושה, וגם לפי דברינו אשר תביא עולה מספר שם הראשון ושם האחרון משם מ"ב שעל ידם מביאין בחזרה את הני"ק לבית ד' אלקיך י"ל עוד שזה מרומז ג"כ במלת תביא כי תבי"א ר"ת ת"ביא ב"ית די' א"לקיך, והיינו שנרמז במלת תביא שע"י שם הראשין ושם האחרון משם מ"ב העולים תבי"א וכנ"ל תביא בחזרה את הני"ק לבית ד' אלקיך

ועבדתם את ד' אלקיכם הנה משטחיות לשון הכתובים נראה שהפסוק ועבדתם את ד' אלקיכם הוא מקושר עם מה שלמעלה דפתח וקאמר הנה אנכי שילך מלאך לפניך ונ"ל לפרש התקשרות ההוא. דהנה איתא בש"ס ב"ב דף יו"ד ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב אני בצדק אחזה פניך ופירש"י אני בצדק בתחלה ואח"ז אחזה פניך בתפלה. והכי קיי"ל בש"ע או"ח סי' צ"ב ובי"ד סי' רמ"ט דטוב ליתן צדקה קודם תפלה. ונ"ל הטעם מדוע יש ליתן צדקה קידם תפלה דהנה איתא בזהר ומובא בילקוט חדש ערך מלאכים סי' כ"ה ובערך ניסים סו' ז' שהמלאך ממ"ט הוא המביא תפלות ישראל לפני הקב"ה. והנה כבר כתבתי לעיל בריש הפרשה שצדקה בא"ת ב"ש חוזר ג"כ לאותיות צדק"ה א"כ נחשב צדקה לב"פ צדקה וב"פ צדקה עולה חנו"ך מט"ט ולפי"ז שפיר טוב ליתן צדקה קודם תפלה כו ע"י צדקה העולה חנו"ך מט"ט וכנ"ל מעוררין למט"ט שיעלה את התפלה. וזהו ואני בצדק אחזה פני וקאמר אחזה פניך דיוקא והרי הכוונה היא על תפלה וכפי' רש"י הנ"ל ואמאי לא קאמר ואני בצדק אתפלל ולפי האמור ניחא אחרי דע"י הצדקה מעורר שהמלאך מט"ט יעלה את התפלה וכנ"ל ומט"ט נקרא שר הפנים וכנודע ועיין בס' עבודת ישראל בפרשת וישב שכתב שלכך נקרא מטיט שר הפנים ע"ש שהוא פונה פני ד' אל ישראל ופני ישראל אל אביכם שבשמים עיי"ש [במקדש מלך על הזהר בפרשת תצא דף רע"ח ע"א כתב טעם אחר למה שמט"ט נקרא שר הפנים משום שיש לו ב' פנים שנקרא נער וזקן כמש"ה נער הייתי גם זקנתי ואמרו ז"ל פסוק זה שר העולם אמרו עיי"ש] לכך קאמר אחזה פניך דייקא שע"י מלאך מטיט אחזה ג"כ פניך שהוא