אלפי מנשה עה"ת יד

ואגב ראיתי בעין יעקב שם בחידושי גאונים שמביא בשם ספר תורת העולה שכתב על מ"ש התוס' הנ"ל לתרץ קושיתם אהא דאמרינן דאדה"ר נצטווה על אבמה"ח אף שלאדה"ר לא הותר לאכול בשר מ"מ מוזהר על אבמה"ח כיון דמתה מאלי' שריא לי' וכש"כ אבמה"ח שנפל מאליו וכתב התורת העולה וז"ל ויותר נראה לפרש שנאסר בכל בשר אפי' לאחר שמתה הבהמה והא דנאסר באבמה"ח מיירי בבעל חי היורד מן השמים שאותו הי' מותר לאכול ובו הי' נאסר באבמה"ח עיי"ש ודבריו צ"ע בעיני דהלא בעל חי היורד מן השמים א"צ שחיטה וכדמשמע בסנהדרין שם בסוגיין בהא דר"ש בן חלפתא דנחיתו לי' מן השמים תרתי אטמתא ונסתפק אם הוא דבר טמא או דבר טהור עיי"ש ולענין שחיטה לא נסתפק משום דבודאי זה א"צ שחיטה כיון שיורד מן השמים ואינו בא מאב ואם וכ"כ בספר סדר הדורות גבי ר"ש בן חלפתא עיי"ש וכן ראיתי ג"כ בספר ש"ך על התורה. שבא לידי בשאלה על רגע חדא שכתב בפרשת בהעלותך שהשליו הראשון שירד עם המן הי' מן השמים ולא הי' צריך שחיטה כמו הני אטמתא דבפרק ארבע מיתות והשליו השני דכתיב בי' ויגז שלוים מן הים היו צריך שחיטה עיי"ש וכיון דא"צ שחיטה הרי ליכא איסור אבמה"ח וכמ"ש רש"י ותוס' בשבת גבי דגים וחגבים עיין ברש"י ותוס' בשבת סוף פרק ר"ע ובתוס' חולין דף ס"ו ע"א סוף ד"ה במאי קמפליגי עיי"ש וכ"כ העו"ז ביו"ד סי' י"ג סק"ג גבי בן פקועה עיי"ש ועיין גם בשל"ה בפרשת וישב שכתב שם דהנברא ע"י ספר יצירה א"צ שחיטה ומותר לאוכלו חי וכך עשו השבטים ויוסף לא ידע שהוא הנברא ע"י ס"י עיי"ש וא"כ דברי התורת העולה הנ"ל צ"ע ועיין לקמן בחידושינו בפרשת וישב מ"ש עוד בזה

וטרם אכלה לדבר לא אחדל מלהוציא המילין שנשארו בקולמסי מה שיש אתי להעיר בענין הנ"ל. הנה תני בברייתא בסנהדרין בסוגיין בדף נ"ו ז' מצות נצטוו ב"נ ואחד מהם אבר מן החי ויליף להו ר' יוחנן בגמרא שם כולהו מקרא דויצו ד' אלקים על האדם לאמר מכל העץ אכל תאכל ואבמה"ח יליף מאכל תאכל עיי"ש בגמרא. ובמד"ר בפרשת נח פרשה ל"ד איתא כל רמש אשר הוא חי אך בשר בנפשו וגו' ר' יוסי בר איבוא בשם ר' יוחנן אדה"ר שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבמה"ח אבל ב"נ שהותרו לבשר תאוה הוזהרו על אבמה"ח עיי"ש וא"כ הרי ר' יוחנן סותר את עצמו. ואין לתרץ דמה דדרש ר' יוחנן בגמרא אכל תאכל ולא אבהה"ח דרש הכי רק אליבא דהתנא דברייתא אבל הוא לעצמו לא דרש אכל תאכל ולא אבמה"ח דזה דוחק גדול וגם קשה ממימרא דר' יוחנן במדיר הנ"ל על רש"י ותוס' שהבאתי לעיל בשם התוס' שכתבו דשפיר שייך אזהרה לאדה"ר על אבמה"ח אף שנאסר לו בשר' כיון דאבמה"ח נפל מאליו הוא ואינו בכלל האיסור בשר וכ"כ רש"י בסנהדרין דף נ"ז ד"ה ומשרו בשר עי"ש (ודע דמדברי רש"י שם נראה שאין דעתו לחלק כמו שחילקו התוס' בין להמית ולאכול ובין מתה מאלי' דבמתה מאלי' שריא לי' לאדה"ר לאכול אלא שדעתו היא לחלק בין מיתה ובין כשנפל ממנו אבר והוא עודנו חי אבל במתה מאלי' ג"כ הי' אסור לאדה"ר לאכול ועיין גם במהרש"א שם בדף נ"ט על דברי התוס' אכל תאכל שנראה שהבין ג"כ כך דעת רש"י ז"ל עייש"ה במהרש"א והוא לא כמו שנראה מפרש"י בחומש דס"ל ג"כ כדעת התוס' דבמתה מאלי' שריא לי' לאדה"ר וכמו שכתבתי לעיל בפתח דברינו והבאתי כן גם בשם הרא"ם שהבין כך דעת רש"י בחומש] והרי מדקאמר ר' יוחנן במד"ר הנ"ל דאדה"ר משום שלא הותר לבשר לא הוזהר על אבמה"ח משמע בהדיא דגם אבמה"ח אף שנפל מאליו הוא ג"כ בכלל איסור בשר ומש"ה קאמר דלא הוצרך להזהיר לאדה"ר על אבמה"ח כיון דבלא"ה האבמה"ח אסור לו מכח שנאסר לו בשר: דאי כדברי רש"י ותוס' דאבמה"ח שנפל מאליו אינו בכלל איסור בשר הרי אכתי הי"ל להזהירו על אבמה"ח אף שלא הותר לו בשר כיון דאבמה"ח אינו בכלל איסור בשר וצ"ע. ועיין בחי' הר"ן בסנהדרין דף נ"ו ד"ה אכל תאכל שהוא הקשה ג"כ קושית רש"י ותוס' הנ"ל דכיון דלאדה"ר לא הותר בשר הרי ל"ש בי' איסור אבמה"ח וכתב לתרץ דמה דדרשינן אכל תאכל ולא אבמה"ח אינו רק אסמכתא בעלמא ואבמה"ח איתסר לב"נ מקרא דאך את בשר בנפשו דמו לא תאכלו עיי"ש ולפי דבריו אין כאן סתירה כלל בדברי ר' יוחנן להדדי

וראיתי ביפה תואר הנדפס עם המד"ר במד"ר שם שכתב לפרש הא דאמר ר' יוחנן אדה"ר שלא הותר לבשר תאוה וז"ל לבשר תאוה פי' לשחוט ולאכול בשר אם יתאוה לבשר אבל בהמה שמתה מאלי' או אם הקריב קרבן שלמים למ"ד שלמים הקריבו ב"נ הותר הבשר גם לאדם עכ"ל והנה פי' זה הוא עפ"י שיטת התוס' הנ"ל דמתה מאלי' שריא לי' לאדה"ר ובמחכהד"ג לא כיוון יפה