אלפי מנשה עה"ת יג

אבמה"ח מאכל תאכל הנאמר לאדה"ר דמה עביד עם הקרא דאך בשר בנפשו וגו' ומשני דאתי למישרי שרצים עיי"ש ואי נימא כנ"ל דאף דילפינן מקרא דאכל תאכל הנאמר לאדה"ר דאבמה"ח אסור מ"מ איצטריך קרא דאך בשר בנפשו וגו' לאסור אבמה"ח לב"נ א"כ מה פריך אלא ודאי דמאן דיליף מאכל תאכל דאדה"ר נצטווה על אבמה"ח נשמע מזה גם לב"נ לאסור אבמה"ח. ושוב ראיתי במהרש"א בדף נ"ט שהביא בשם הרא"ם שכתב ג"כ כן דאעפ"י שאבמה"ח כבר נצטווה בו אדה"ר מאכל תאכל הוצרך להזהיר גם ב"נ דלא תימא בזמן שנאסר לו בשר נאסר לו גם אבמה"ח אבל השתא דהותר בשר הותר גם אבמה"ח והמהרש"א דחה דבריו מהסוגי' דבדף נ"ז הנ"ל דמבואר להדיא דמאן דיליף מאכל תאכל דאדה"ר נצטווה על אבמה"ח שוב לא איצטרך קרא אחרינא לאסור אבמה"ח לב"נ וכמו שכתבתי עיי"ש במהרש"א וא"כ שפיר נכונים דברינו הנ"ל שאמרנו דרב ורב יהודה שהמה ילפי איסור אבמה"ח לב"נ מאך בשר בנפשו וגו' בע"כ צ"ל דהם ס"ל דאדה"ר לא נצטווה על אבמה"ח ומה גם דהמהרש"א שם מביא בשם הירושלמי דאיתא להדיא דלרב לא נאסר לאדה"ר אבמה"ח כלל עיי"ש [לא ידעתי אי' נמצא כן בירושלמי וראיתי במת"כ על המד"ר פרשת בראשית סוף פרשה ט"ז שהוא מביא ג"כ כן בשם הירושלמי והוא כתב שכן הוא בירושלמי ט"ז פרק השוכר אולם בקשתי בירושלמי ע"ז ולא מצאתי א נאמנים המה המהרש"א והמת"כ שכן הוא בירושלמי וא"כ שפיר נתחזק תירוצינו הנ"ל לקושית הר"ן ומהרש"א וכדאמרן

וראיתי בפנים יפות עה"תת שהוא הקשה ג"כ כקושית הר"ן ומהרש"א הנ"ל על התוס' ועל דרך אחר וז"ל הנה לפמ"ש התוס' בסנהדרין שלא נאסר לאדם אלא נטילת נשמה מכל חי א"כ מה מקשה שהמלאכים היו צולין לו בשר הלא המלאכים לא הוזהרו על נטילת נשמה עכ"ק וקושיתו אינו מיושב בתירוץ הר"ן ומהרש"א הנ"ל שלא הי' המלאכים מטפלין בבשר נבלה דהא אם המלאכים שחטו ג"כ את הבעל חי כדי להאכיל את הבשר לאדם [או נחרו את הבע"ח דלב"נ בנחירה סגי הרי לאו נבלה הוא ולא הוי בזיון להמלאכים לטפול בו, ומ"ש הפנים יפות שם לתרץ מדלא אמר שהכינו לו בשר אלא צולין לו משמע שהי' לו בשר מוכן עיי"ש תירוץ זה הוא דוחק בעיני. אמנם בתירוצינו הנ"ל נתיישבה גם קושיא זו אחרי דלר' יהודה וריב"ב ורב ורב יסודם ליכא חילוק בין להמית ולאכול ובין מתה מאלי' ולא הותר לו לאדה"ר שום בשר כלל ואפי' אם מתה מאלי' וכמו שכתבנו א"כ הרי גם אם המלאכים היו שוחטין ג"כ הי' אסור לאדה"ר לאכול הבשר

וראיתי בספר חנוכת התורה מהגאון הרבי ד' העשיל ז"ל בסופו שהוא מקשה ג"כ קושית הר"ן ומהרש"א הנ"ל וכתב לתרץ דבשר המתה מאלי' לא הי' כ"א לאחר החטא של אדה"ר ושל כל בהמות חיות ועופות שאכלו ג"כ מעץ הדעת אבל קודם החטא לא הי' מיתה כלל בעולם אף בבהמות וחיות וכדאיתא בילקוט איוב רבנן אמרי כיון שאכלה חום מפרי האילן האכילה את הבהמות וחיות ועופות וכו' ומשמט משם דאילו לא אכלו בהמות וחיות ועופות מעץ הדעת היו חיים וקיימים לעולם וקודם החטא לא הי' גם בהם מותם והרי קתני הציץ בו הנחש וראם בכבודו ונתקנא בו וא"כ מפורש להדיא דבשעה שצלאו לו מלאכי השרת בשר הי' קודם החטא וכו' וא"כ באותו שעה שצלאו לו בשר לא הי' כלל מותם בבהמות וע"כ שהי' בשר שחיטה זת"ד עיי"ש ויש אתי להוסיף על דבריו ולהביא מה שראיתי מובא טעמא דלא הותר לאדה"ר לאכול בשר כיון דקודם שחטא אדה"ר הכל לחיים עמדו ולא ברא הקב"ה בריותיו ע"מ שימותו ולאחר החטא שחטא אדה"ר דנגזרה גזרה על כל ברי' למות מ"מ לא הותר לו לאכול בשר כדי שלא יהא חוטא נשכר ומבואר מזה ג"כ להדיא דקודם החטא לא הי' מיתה כלל בשום נברא וא"כ קודם החטא לא הי' בשר ממתם מאלי'. ולפי"ז לא קשה נמי הקושיא הנ"ל על דרך שמקשה הפנים יפות הנ"ל אחרי דטעמא הוא מה דקודם החטא הי' אסור לאדה"ר לאכול בשר לפי שקודם החטא עמדו כל הנבראים לחיים ולא ברא הקב"ה את בריותיו ע"מ שימותו, א"כ גם המלאכים לא היו רשאים לשחוט או לנחור בע"ח וא"כ שפיר פריך הגמרא האיך קתני שהמלאכי השרת היו צולין לו בשר הלא אם אדה"ר הי' אסור לאכול בשר וכטעמא הנ"ל הרי גם המלאכים לא היו רשאים לשחוט ולנחור בע"ח. ושוב ראיתי בעין יעקב בסנהדרין בפי' עיון יעקב שמביא כתירוץ החנוכת התורה הנ"ל בשם אסיפת חכמים והוא מפקפק על זה ויש אתי להאריך בדבריו. אך אין רצוני להאריך ומה גם כי העיון יעקב שם כתב דברים שהמה משוללי הבנה עיי"ש.