אדיר במרום צג

מינים לבד או רקיע בניצוץ כגון א' יו"י, או רקיע ברקיע כגון ב' שהוא ג' ווי"ן, ושורש ההרכבות האלה הוא באות ה' שיש בה שני מיני הרכבות, או צורת ר"ו כזה ה' שבה מתחבר רקיע ברקיע, או צורת ד"י כזה ד, שבה מתחבר רקיע וניצוץ. ואלה הם שני ההי"ן של השם הקדוש, וכיון שניתן שורש להרכבה הזאת כן אז נעשה הכ"ב אותיות בסדריהם ונעשו יסודות לכל שאר הבנין. והנה כ"ז ה"ס אותיות כתובות שיש בהם הציור שרואים, אך יש הזכרות האותיות שבהם הם דרך באחר והיא המבטא לפי התנועה ובאמת זה נעשה בכח הפה, והענין כי הנה כתיב בדבר ה' שמים נעשו. והאמת כי האותיות האלה אפשר להם להאיר ולפעול הפעולות הצריכות ואז הפעולה הנפעלת דהיינו התולדה המחודשת ההי' ג"כ בנוי' מן הכ"ב האותיות ע"פ הסדר הצריך, אך זה הגלוי וההארה של האותיות ה"ס מבטא הפה, כי הלא אין מבטים אלא אותיות ודאי והם האותיות הנמצאות בבנין המדבר עצמו המתגלים לחוץ, וע"כ בדבר ה' שמים נעשו, כי הלא הז"א מן הכ"ב אותיות אלה הוא בנוי, וגלוי הארתם ע"י הפה ובכח הארתם זאת נעשו המעשים אשר נעשו ואז הושמו ב' הדברים בפעולת האדם למטה כי הוא צריך להיות דוגמא של מעלה ויהי' לו פעולות ככל הפעולות הנמצאות למעלה, וכיון שנמצא למעלה דבור ומעשה גם למטה יש דבור ומעשה. ובאמת אין מעשה נעשה בדבור אלא למעלה, אבל למטה הכל הוא בפרט כי כך הוא המדה מה שלמעלה במאורות הוא בכלל בעשי' הגשמיית הכל בפרט, כי באמת סוד כ"ז הוא כלל ופרט בסוד זכר ונקבה. ולא אאריך עתה בזה, ונפרש עתה מהו ענין הפה, כי הוא מאור א' עשוי לסגולה זאת להוציא הארת האותיות העומדות בבנין הפרצוף. והנה באמת זהו נמצא מאימא ובסוד פ"ה גי' ס"נ וכ"ב אותיות כמבואר במ"א. והענין כי המצא האותיות במקומן זה תלוי בחכמה והסוד כולם בחכמה עשית, כי חכמה היא שורש הכל, ואין שום מציאות נמצא כ"א בה מפני שהיא שורש הכל, אך פרטיות ההנהגה נמשך מאימא שהיא המנהגת, ותבין איך המבטא הוא ע"י נקודות שהם מאי', כי באמת הנקודות הם הנהגת האותיות, והיא אי' המנהגת את הוו"ן. וגם הניצוצות בסוד ניצוץ ורקיע כמו האותיות, אלא שסדרם סדר הצריך לפי מציאות הנקודות, וסדר האותיות הוא סדר הצריך לפי מציאותם ונמצא שמצד אי' הוא הזכרת האותיות ומבטאם ע"פ נקודותיהם, והפעולות של אותיות אלה בה הם תלויים, כי היא באמת רבון העולמי"ם שהם זו"ן והבן היטב, והפה הוא מאור א' מבחי' אי' שסגולתו היא גלוי פעולת האותיות

ואומר לך איך נעשה גלוי זה של האותיות, והוא מבואר בפסוק ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור, הנה הפה עצמה הוא שורש הכ"ב אותיות והם מושרשים שם בבחי' זו של הגלוי שיוכלו כולם להתגלות ע"י והן הצירופים של האותיות כולם, אך הצירוף הפרטי נעשה בשפתים. ואפרש לך עתה ענין זה, דע כי בפה יש עשר ספירות, וצריך פעולות כולם להוציא הדבור כי הקול מתחיל ויוצא מן הגרון, והוא עובר שם בין החיך והגרון, ואלה הם חו"ב שבפה, אח"כ צריך לעבור דרך החניכים והשיניים הקבועים בהם והם חו"נ שבפה אח"כ מוכרח לעבור דרך השפתיים והם נו"ה שבפה, אך הלשון הוא הכלל של כל הקו האמצעי העובד בין כל הימין והשמאל שזכרנו והוא ד'ת'י', והפה עצמה היא מל'. והנה הנו"ה הם תמיד הדין ביעין ששם בישול הזרע, וה"ס שחקים ששוחקים מן לצדיקים, כי בהם מתבשלין הדברים ומקבלין הצורה פרטיית ומה שהי' בתחלת בכלל שם נעשה בפרט, שז"ס השחיקה שהוא בירור החלקים כ"א כראוי לו וכן הם השפתים תוך הפה וה"ס צריך שיחתוך בשפתיו, וז"ס ותגזר אמר שהוא מלשון חיתוך, כי באמת בשפתים נחתכין ויוצאין בתיקונם והם נגזרים מן החומר ההיולי שהו' בולל הבל בכלל א' שהוא ענין הכ"ב אותיות המושרשות בפה שזכרנו, והנה תראה כי