אדיר במרום צב

הנה"י דיעקב, פירוש ז"א מן החזה ולמטה הנה הם מהופכים ממה שהם בז"א, ולכן מן הקשר ולמטה הרצועות מתהפכות פירוש כי שם מתחלה לאה ושם מקבלת מאחורי ישראל ושם נעשה ההיפוך הזה אבל לפי בחינת ישראל עצמו לא נמצא זה ההיפך כי הולכים ביושר ובהתפשטם באחורים האלה שם מתהפכים אך האחורים מגיעים באמת לדעת שהוא כתר לאה כמו הת"ת לרחל

ואפרש לך עתה למה בעושה שלום לפי בחי' זאת, כי ענין עושה שלום הוא שאחר שהשלמנו התיקון למעלה במקומו באצילות אנו ממשיכים אותו למטה עד עשי', וה"ס הנ' פסיעות לאחור כי בכח המוחין האלה שבנשמות הם נקשרים לשרשם ומניעים הדברים עד הבחי' הזאת. אמנם כמו שאנו אומרים שיש הדבר הזה בנשמות, הנה יש ג"כ במלאכים לפי בחינותיהם כי כל הענין הוא התלבשות המל' בענפים הנפרדים ממנה, וז"ס המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, כי הפנימיות הזה הנכנס בתוכם גורם להם החיסור שלא יפרדו אע"פ שהם הפכיים בסור חסד ודין וכך ראוי להיות גם למטה בישראל, וה"ס ה' יברך את עמו בשלום, וע"כ אנו מתפללים עושה שלום במרומיו הוא ועשה שלום עלינו, וישראל צריכים תמיד לקחת תיקון המלאכים נ"כ ולכן אומרים עושה שלום במרומיו וממשיכין התיקון אל בחינת המוחין האלה שאמרנו וזהו הוא יעשה שלום עלינו. ואשוב אל הענין הראשון כי הארת הפנים דא"א ממשכת את הז"א להיות במצב שהוא פניו לפני א"א עצמו, אך אם העונות גורמים אז הארה זו נסתרת, וה"ס אנכי אסתיר פני, ואז הז"א חוזר לגמרי אחור באחור עם אימא והעורף שלו נשאר מגולה למטה בלא הארת פנים, כי כשהיו כלי אי' הפוכים פניהם לאחוריו אף שהי' עורף הנה הי' שם בחינת פנים ואין הס"א יכולה להתאחז אבל כשלא יש פנים כלל אז הי' כח לס"א הרבה ולכן הוצרך שיהיו השערות מכסין עליו כנ"ל שיהי' איזה בחינת פנים תמיד והבן היטב. ואל תקשה אם הי' הז"א אב"א עם אימא הנה לא יכולה הס"א להתאחז שם כי האחורים הם מכוסים, כמו שאנו אומרים בענין זו"ן שהם אחור באחור קודם התיקון, כי פריך שתדע שאי אפשר לז"א לבוא אב"א עם אי' כמו הנוקבא עמו, כי נוקבא היא שוה אליו שהיא חלק ממנו אבל הז"א אינו מקבל המוחין בשוה מאי' אלא מתחתי' שהאחורים נשפלים ויורדין אליו, ולכן אז הי' העורף שלו מגולה ולכן הוצרך שיהיו השערות למעלה בא"א לחיות התיקון למטה בז"א, משום דכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים, כי יש עורף בלא פנים מלל וכך הוא למעלה בז"א כמו למטה בנשמות כי הכל המשך א' והוצרכו השטרות לתיקון זה. וענין זה כי כפי מצב הפרצוף כך האור הנמשך אליו ועד שיש פנים בא האור מן הפנים אבל בהיות עורף הפוך הנה לא יבוא אור אלא מן העורף ואז מתחברים עורף בעורף והוא דין הרבה ולכן הוצרכו השערות כנ"ל

ואמר עוד וז"ל ושערא סליק אבתרוי דאודנין וכו'. ואפרש לך עתה ענין האזנים היטב, ולמה לא הוזכרו כאן בתיקוני א"א כמו שהוזכרו בז"א. דע כי כ"ב אותיות הם שורש כל הנמצאים והענין כי הם מיני הארות יסודיות שמהרכבותיהם ומצירופיהם נעשו כל המעשים. והמאורות עצמן בנינם כך מכ"ב אותיות מצורפים בצירופים רבים שהוא ענין הרל"א אלפ"א ביתו"ת, וגם כל אות ואות מחוברת מחלקים אחרים שהם ג"כ אותיות כמפורש בספר התמונה, א' יו"י, ב' ג' ווי"ן, וכן כולם עד"ז. והאמת כי שורש בנין האותיות עצמן הם ד' אותיות של השם ב"ה, ופירוש הענין כך הוא. דע כי מיני הארות בראשיתם הם ב' והיינו או ניצוץ או רקיע, פירוש או הארה כלולה וסתומה והוא יו"ד, או פתוחה ומתפשטת והיא וא"ו, ואח"כ מאלה הב' נעשו ההרכבות שנתחברו אלה עם אלה ביחד או רקיע ברקיע או רקיע בניצוץ, אך ניצוץ בניצוץ אין שייך לומר הרכבה כי חיבור הניצוצות הוא רקיע שהוא קו עשוי מן נקודות, ונשארו ההרכבות ב'