אדיר במרום צא

בו הנה הוא נמשך להכניסן במקומו כי באמת אינם נחשבין עוד לאחורי אימא. ובזה תבין באמת למה מיד כשיצא ז"א מן העיבור אנו חושבין אותו ליניקה, ובהשלים הב"ד חדש של היניקה אין אנו חושבין מיד בחינת גדלות אלא עד סוף י"ג שנה ויום א', אך הענין הוא כי עד שהוא לוקח המוחין האלו הנה איננו במקומו כי הולך אחורי אימא, אבל כשנשלמו המוחין להכנס בו ונשלמו להעשות נ"ה חדשים לאי' אז הוא בא במקומו לפנים ואז הוא בחינת גדלות ולא קודם לכן והבן היטב. ועיקר הדבר הוא שבזמן העיבור והיניקה ז"א צריך לאי' ואינו נחשב לעצמו אלא לאחורים שלה לבד כי בעיבור הוא בסוד עובר ירך אמו, וביניקה הוא בסוד יפרוש כנפיו יקחהו וכו', וכן כל זמן שהוא לוקח האחורים האלה לבד אינו נקרא גדלות כי באמת הוא צריך לאמו ונחשב אחוריה אבל כשנשלמו אלה לכנוס אז מיד נעשים נ"ה חדשים לאי' ואלו נחשבים מבחינת ז"א עצמו ונקרא שהוא גדול שאינו צריך לה עוד ועומד במצב הראוי אחורי' נגד פניו, וע"כ לא נמצא לא ענין נה"י חדשים ולא ענין הי"ג שנה וי"א בעיבור ויניקה אע"פ שגם בהם יש מוחין ודאי אלא שכל זמן שהוא נחשב רק אחורי אימא אין צריך לכל זה, ואנו אין מזכירים אלא התיקונים הנעשים בו בעצם שהם ירחי העיבור והיניקה, אבל מוחי הגדלות הם אותן שיחשבו לו וכשקבלם אין נקרא שצריך עוד לאמו, ולכן המנין עומד לפי חשבונם כנ"ל

והנה שמעת עד כה ששני זמנים יש לו לז"א, א' בקבלו המוחין שאז פניו הוא בפני המל' שאחורי אי' ונמצאים פניו אחורי אי', והב' אחר שקיבל המוחין שנעשו נה"י חדשים לאי' שאז אחוריו לפני אי'. וצריך לדעת מי המקיים הפנים האלה אל זה הצד כי הלא בהיות מקבל האחורים של אי' שהם אחור באחור עם אי' הנה ראוי להפך גם הוא כך שיקבל הימין בימינו והשמאל בשמאלו ולמה ישארו הפנים לצד האחר שהוא צריך לקבל השמאל בימינו והימין בשמאלו. אך האמת כי ע"י הארת פני הא"א דרך למטה מתקיימת הפנים של ז"א לאותו הצד תמיד ולכן אע"פ שיקבלו המוחין מן האחורים האלה הנה יש הארת הא"א שמתגברת עליו ומכריחו לפנות אליה. ונמצא לפ"ז שהז"א יש בו ב' פנים וב' אחורים, פירוש כי החיצוניות שלו דהיינו הכלים שלו פניהם לצד האחד דהיינו לצד א"א והאחורים להיפך והפנימיות שלו שהם כלי המוחין דהיינו נה"י דא' פניהם לצד האחור של ז"א ואחוריהם לצד פניו ונמצא שלא יש עורף שאין שם פנים, וזהו תיקון גדול באמת לעורף עצמו שיש שם ג"כ בחינת פנים, וזהו ענין העושה שלום שנותנים שלום לשמאל ואח"כ לימין. והוא כי כבר הודעתיך איך יש בחינת מוחין בנשמה עצמה מאחורי המל' והיינו ממלכו' שבה העומדת באחורים ובבחי' זו אנו מקבלים השמאל בימין והימין בשמאל, ועושה שלום אנו אומרים לפי בחי' זו הנמשכת בפנימיותינו. ובענינים אחרים יהי' הכונה מבחי' מצב הפרצופים בסוד גדלות ז"א שאז הימין והשמאל של העליון והתחתון הם שוים

והנה בזה יתיישב סתירה א' הנמצאת בדברי הזהר, בר"מ פ' פנחס (דף רכ"ה ע"ב) שאומר וז"ל רצועתהון אמאי אינין עד לבא לשמאלא וכו', ובהקדמת התקונים אומר תרין רצועין נצח והוד וכו'. ובזה נתרצה הקושיא זאת, שבמ"א מדבר לפי בחי' המניח התפילין שהוא הז"א, ובמ"א אומר לפי בחי' התפילין עצמן שהן מאי', כי באי' כלי המוחין הם הפוכין נגד כלי הז"א. וגם תבין בזה ענין אחר, כי כל מקבל מוחין מקבל דרך זה וגם הנוקבא דז"א כך היא מקבלת ממנו, ונמצא שבתחלה מתפשטין המוחין במל' דז"א ובהיותה עולה להיות אחורי הנה"י הנה עולה אחור באחור ואז הנצח שלה במקום הוד שלו וכשהנוקבא מקבלת המוחין מקבלתן ע"ד זה, נמצא שכיון שבאים להתפשט בנוקבא יהי' בלאה המקבלת מאחורי הנה"י דישראל או ברחל המקבלת מאחורי