אדיר במרום צד

יש בהברות האותיות שני דברים, יש מבטא האותיות עצמן בהברותיהם כזה א ב ג, ויש הזכרות שם האות כזה אל"ף בי"ת גימ"ל. וענין זה כבר רמזתיו לך למעלה בפירוש דתנינן ברישומי אתוון תי"ו כו'. והאמת כי שמות האותיות רומזים על כחם והוא כי כך נמצאים ראשי קשרים מהפעולות במאורות שהם שרשים לענין ההנהגה לגרום הפעולה ההיא הנמצאת לאותיות בסוד המבטא שזכרנו, ונמצא שמכל הקשר הגרמו בשם האות יוצא מבטא האות שהוא פעולתו. ואם תשאל למה לא נמצא ענין כזה נם בציור האותיות, דע כי באמת שורש מציאותם הוא נעלם מאד, כי הא"ס ית' בעצמו הוא שורש להם ולכן נעלם ממנו ולא נדעהו כלל, אך שורש ההנהגה הוא יותר מושג אצלנו כי היא מושרשת בענין הספירות עצמן כי לפי המציאות שניתן ביחוד לספירות כך היא ההנהגה הנמצאת בהם, והבן היטב

ואשלים לפרש לך הפסוק ותגזר אמר ויקם וכו', ואח"כ אבוא לפרש ענין האוזן לפי הצורך, והוא הנה לפי מה שאמרנו שמבטא האותיות הוא הדבור הוא דבר עצמי, והוא מה שאמרנו שפירש הרשב"י זללה"ה שכל קול יש לו מקום, כי באמת הקול איננו אלא כמו הארה והתנוצצות של הכ"ב אותיות הנמצאות בבנין הנשמות, וס"ז הוא פירוש התרגום על ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא כי המילול מן הרוח נמשך ודאי בסוד התנוצצות כנ"ל. והנה התנוצצות הזה בוקע באויר ומגיע למקום שמגיע לפי בחינתו, ואומר לך ענין התפלות ותבין שאר מיני הדבור, בצאת זה ההתנוצצות מן האותיות שעושה הדבור עולה בדרכים האלה שאמרנו, והדרכים הם לפי הדבור ההוא ומגיע ונקשר במל' דאצילות, והענין כי אין שום עלי' בעולם אלא בכח מל' בסוד בזאת יבוא אהרן אל הקדש, ולכן עולין ונקשרים שם, ואז מתעוררים לקראתה המאורות להתחלף בהנהגתם לפי העולה להם. וסוד הענין הוא כי כמו שעשה המאציל ב"ה זה הענין לאותיות שיצא מהם ההתנוצצות הזה הנה כן עשה במאורות מה שיהי' מקבל זה ההתנוצצות ויתחלפו המאורות בהנהגתם, כי כן הוא תמיד המאורות עומדים להתנהג לפי העולה להם מן התחתונים, אך הדבר הזה אינו אלא בסוד אימא, והענין כי כאשר ההנהגה הזאת של אותיות בין למעלה ובין למטה אינו אלא בכח אי' כן המקבל זה הענין לא יהי' אלא בסוד אימא, כי זה נקרא שמקרבין הדבר לפני בעליו ולכן נעשה האוזן בדמות העליון, וסודו מאור א' מבחינת בינה העומדת לקבל הקול הזה העולה מן הנשמה ואז משם יכנס להיות נידון במוחין שהם עיקר ההנהגה כמו ששמעת, וכפי מה שיהי' נידון שם כך יהי' אח"כ יוצא ההנהגה בכל האברים כולם וזה ענין פתח האוזן שמשם עולין אל המוחין ואז כשהתפלה ראויה להתקבל הנה מן המוחין יהי' נידון הדבר לטובה וימשך מלמעלה שפע מה שצריך להשלים בקשת אותה התפלה ואז הקול ההוא עצמו ימלא מן השפע וחוזר ויורד למטה למקום שצריך לו עד שיגיע אל האדם עצמו ותנתן לו שאלתו, ונמצאת התפלה היא העולה והיורדת והעושה את הכל. וע"כ אמר ותגזר אמר ויקם לך, שהרי המאמר עצמו עשה זה הענין ומקום השאלה, ואז על אותן הדרכים שנבקעו באויר להעלות זה הקיל נגה אור, כי הקול עצמו חוזר ויורד בדרכים ההם וכולם מאירים מן האור שקיבל הוא, כי באמת הוא עלה ונקשר במאורות והוא עצמו קיבל מאורם וממנו מאירים כל הדרכים האלה

אמנם אומר לך עוד בזה סוד גדול מאד, והוא מש"כ פתח דבריך יאיר וכו', וחז"ל אמרו מפתח פומך הוי לן נהור, וה"ס גדול. דע כי הנה כתיב בראשית ברא אלהים וכו', וזהו הכלל מה שנאמר במעשה בראשית הוא סדר הבריאה שכך נעשית אז בתחלה ובאותו הסדר עצמו מתנהגת תמיד. והנה תחלת הכל הי' הערבוב והוא נמשך מענין המלבין קדמאין ששם נשברו הכלים, ובאמת נתערבו האותיות שמהם היו