אדיר במרום עג

שבחינת שם כוז"ו. אמנם האמת הוא ששם יה"ו הוא חסד ושם כוז"ו הוא גבורה וה"מ גווני הבדולח המזכרים לקמן. אך הענין הוא כי הבירורים מתבררים בכח הגבורה אבל זה כשהחסד שולט עלי' שאז היא מתקנת הקלקולים אבל אם היא מתגברת לבדה אדרבה אז היא חשך והקלקול מתגבר ע"י. והנה בהיות הח"ס מוקפת מן הכתר שהוא החסד אז מבררת הבירורים האלה ונמצא בה שני הטללים הנ"ל וזה הכח ממש יורד לז"א וזהו שליטת הנהגת א"א שממתקת את הז"א והוא מקבל כח כמו ח"ס לברר והבן היטב. והנה זה נאמר בענין פתחי לי אחותי כו', והוא כי זהו סוד בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, כי היא המבררת מן הס"א והבירורין עולין במוחין להתתקן שם וע"כ הוא אומר לה פתחי לי כו' שראשי נמלא טל. והענין כי בהיות השכינה בגלות היא שושנה סתומה והיא אוצר שמתקבצים בה כל הבירורים וכשבאה אל הקב"ה הנה נפתחת וז"ס הגמאיני נא מעט מים מכדך כי היא מבררת במחשבתה את הראוי לה והז"א לוקח ממנה מה שהוא לוקח ומברר במחשבתו. והנה כבר שמעת סוד אנער מרישיה כי מה שיורד לנוקבא הוא מה שהקב"ה מנער קודם שכינס בפנים והוא באמת מה שנשאר על הקצוות וזהו קווצותיו רסיסי לילה ונקראים רסיסי לילה כי הם מגיעים לנוקבא. אבל באמת בכאן סוד גדול ונורא והוא ענין בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר שזכרתי לעיל, כי הנה כתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים, והוא כי יש שני שרשים לנוקבא, א' בעין מצד החכמה, וא' בלב מצד הבינה. והנה בגלות נאמר עורה למה תישן, ואז העינים סתומין בסוד פקח עיניך וראה, אך הלב נעור תמיד בסוד אני ישנה ולבי ער. והנה בזמן שהיא עומדת בגלות לברר נאמר בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר בסוד הבירור הנעשה ע"י. והנה זה הלב מקרב השכינה אל המלך ואז הוא לוקח זה השלל והבן. והנה בכל זמן הגלות נמשכין תיקונים לצורך הגאולה ונמלא הראש של הז"א מזה הטל ונשארים רסיסים על הקצוות הראוים לרדת אל נוקבא ובסוף הכל ינער הקב"ה הקצוות האלה ואז ירדו הרסיסים אל הנוקבא ובהם יחיו המתים וזה כשיאיר הבקר שהיא הגאולה

ואמר עוד ז"ל ומהאי מלא מתקיימין קדישי עליונין והוא מנא דמחני לצדיקיא וכו'. והוא מדבר מן הטל לא זה מה שניטף אלא מה שהוא בפנים בגולגלתא שבה יש הטלא דבדולחא כמבואר במ"א, והנה ממנו יוצאת ההשפעה ג"כ בדרך הדיקנא ויש בו נ' בחינות טל בסוד יו"ד ה"א וא"ו ובסוד זה יורד אל או"א והם ניזונין וניזונין נ"כ המלאכים, והוא יורד אל הז"א ונתקן שם בנ"ה שלו שהם שחקים ושם הוא מ"ן בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבהם ט' יודין וכל אלה מאירים בנוקבא ע"י התיקון שהם נתקנין, ואח"כ יורדין אל הנוקבא ושם הם לח"ס בסוד נ' הויו"ת היורדין מהז"א, ונמצא שמא"א יורד בסוד ט"ל לאו"א ואח"כ בסוד מ"ן לז"א מן או"א ואח"כ בסוד לח"ם בנוקבא מן הז"א, והתחתונים אוכלים לח"ם מן הארץ, וה"ס תערוך לפני שלחן, שמזון התחתונים בנוקבא, אבל ישראל במדבר אכלו בחי' יותר עליונה שהוא מ"ן והוא בחינת ז"א, והסוד לחם מן השמים, והוא מה שאוכלים הצדיקים בעוה"ב, והסוד כי בעוה"ב שם הוא גלוי מה שצריך להיות מכוסה בכאן, ונמצא שבכאן אוכלין לח"ם מן הארץ בסוד מלכות, ושם לוקחים מן הבחי' היותר עליונה שהוא מ"ן שבז"א, והנה זה המן יורד מן ז"א לנוקבא ובנוקבא נעשה להם בכח ז"א המשפיע, וברדתו לנוקבא היו מקבלין אותו ישראל קודם שנעשה לחם ממש. אך צריך שתדע כי הנה המל הבא דרך הנימין הנה הוא מתחבר בתוך המוחין אך המן הוא מן המוחין עצמן והנה היו יורדין ביחד וה"ס הט"ל המ"ן ואח"כ הטל היה מסתלק לבחי' מה שצריך ונשאר המן להזנת ישראל. וז"ס ותעל שכבה הטל והנה על פני המדבר וכו', והנה היה דק כי כבר נידק בשחקים ששם נעשה מן: