אדיר במרום קפט

והליחות מזרע האב, ועל החום הזה נאמר יחמתני אמי, והנה בכח הקשר הזה נבנה כל הולד ונגמרה צורתו בגמר ומשם והלאה יהיו בו כל חקי הטבע להגדיל ולהתרחב להאריך הגוף ההוא הבנוי מה שקודם הזמן ההוא לא הי' עצור כח להגדיל כלו בכל חלקיו, והאמת הוא שלא נשלם עדיין במוחין אלא אחר זמן היניקה, אך יש הפרש גדול, כי בתחלה לא נגמר בדרך שיוכל אפי' לעמוד באויר העולם להגדיל מעט מעט, וזה הדבר מבואר שאין הגדלת העובר במעי אמו כהגדלתו אחר שיצא, כי לפי החשבון הרבה יותר הוא גדל באותן הט' חדשים ממה שיגדל אח"כ. אך באמת שאינה נקראת הגדלה בהגדלה ההיא אלא מצד העובר בבנינו שמשם והלאה יגדל, אך בצאתו מרחם אמו יתחיל מיד להגדיל בהגדלה ממש שאין בה שום תוספת אלא הרחבה, אמנם צריך עדיין טבעו להשתלם באיזה מיני השלימות כי הלא ממה שאנו רואין בעינינו הוא חסר עדיין השינים וגם הדיבור וע"כ צריך פעולה בטבע ממין הפעולה הנעשית בו בהיותו בבנין עד שיהיו נשלמים בו כל כחותיו, ושיערו חז"ל שהזמן לזה הוא כ"ד חודש ועכ"ז אינו מוכרח כהכרח חדשי העיבור ואחר זה הזמן הרי הטבע נשלם והולך ומתרחב כנ"ל. והנה השלימות הזה הצריך לו לינק את אמו מחלבה, הוא כי החלב יש בו ממש הסגולה לקיים זה הקשר והחיבוק של חום וליחות שזכרנו, וכיון שקיבל שלימות זה אינו צריך עוד ליניקה, והנה יש לפעמים חולי שהוא חלישות זה החיבוק ומזה יוכלו להולד הרבה ומיני חולאים ר"ל, וגם החולשה אפשר שתהי' בכללות הבנין, ואפשר שתהי' בחלקים פרטים. ואם בכללות יוליד חולי כללי, ואם בפרטות יוליד מכאובים וחולאים פרטים באיזה אברים, ובהתחלש זה החיבוק הנה החום יתגבר מיד, ולפעמים יחשב שהוא חולי בא מחמת תגבורת החום שצריך להשקיט אותו ולקררו ואינו כך אלא חולשת הטבע הוא, והרפואה לזה הוא בחלב או בשתי' או ברחיצה

ואפרש לך איך הוא כ"ז הענין למעלה בסוד שרשי הבריאה, הנה שרש הז"א הוא מה' גבורות דאימא כנ"ל וזהו החום הטבעי המקפיא טיפת זרע אבא שה"ס הליחות כנ"ל ואז נבנה הפרצוף ז"א במעי אימא עד שנשלם בנינו, אך הנה ידעת שהי' ספירות שלו לא נשלמו להתברר, לכן נם אחר צאתו צריך היניקה הזאת, והוא כי החלב הוא הדם הנהפך לחלב והוא ממש בחי' דין החוזר לחסד, והאור היוצא בבחי' זו הוא המחזיק החיבוק שאמרנו וזה צריך לבוא מאימא, כי בתחלה יעשה זה בתוך אימא ואז יצא שפע זה אל הז"א וזה השפע מחזיק החיבוק הנ"ל, והמאורות העושין להוריד זה השפע הם השדים, אמנם צריך שתדע שאין זה השפע ניתן בזמן היניקה לבד שאינו פרטי לאותו הזמן אלא זה נמצא תמיד והוא זמן השפע שמחזיק תמיד הטבע כנ"ל וזה ניתן אפי' לתענוג בסוד דבש וחלב תחת לשונך, אלא שבזמן הצריך בירור עדיין האכילה צריך שתהי' מזה המין כי זהו המוכן לפי הפעולה הצריכה אך מלבד זה נעשה הבירור, וגם באדם למטה יש שפע הצריך להשלים בנינו בסוד היניקה וזהו מתלבש בחלב אך יכול להתלבש נ"כ במאכלים אחרים אלא שהחלב יותר מוכן, וזהו הטעם שאינו מוכרח כמו חדשי העיבור, והנה אח"כ יוכלו להמצא קלקולים שיגרמו שאין החיבוק מתחזק והדינים מתגברים ואז יצטרך כמו כן החלב בעינים לסוד שתי' או לסוד רחיצה להחזיק החיבוק ולתקן הקלקול. ואפרש לך עתה ענין העינים הרוחצות בחלב. הנה העינים לפעמים יתחלש הטבע הזה וזה נמשך מהסתלקות המוחין דגדלות ואז יגבר הדין בעינים, וה"ס הגוון אדום והשחור והוא צריך להיות רוחץ בזה החלב שהוא מחזיק הטבע בסוד הליחות המתגבר על החום, אמנם לא תגיע הארה זו להיות רוחץ אלא בכח הארת הא"א, ופי' הענין כי אם נתחלשו העינים צריך להחזיקם בכח החלב הזה הבא מאימא שכבר אמרנו שבו הדין חוזר לחסד ויפעול פעולת החלב, ומהות זה הסדר כך הוא בהיות הארת העין הטוב מגיע אל