אדיר במרום קנו

אפרש לך בפרט לפי סדר דברי האדרא בס"ד ואומר לך עתה למה הזכרתי במנין הד' חושים הדיבור והלא זה החוש אינו אלא הטעם, אבל באמת זהו סוד גדול, כי הנה כתיב כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, וסוד הענין כי הנה כבר שמעת איך יש לנשמה שתי פעולות בגוף, פעולה מסוגרת ופעולה גלוי' זה בסוד הגוף וזה בסוד החושים, דלשניהם יש תענוגים, והיינו תענוגי הגוף המה האכילה והשתי', ושאר התענוגים הם תחת אחד החושים, וכל הדברים האלו כך הם בסוד המאורות למעלה כמו באדם למטה כי הם מיני התעוררות לטוב או להיפך ח"ו, והמזון הבא דרך הפה הוא המקיים את בנין מאורות והענין כי כל אלה הם דברים שהבינם המאציל ית"ש בחוקים אשר הכינם להיות שורש מספיק לכל פרטות ההנהגה בכל זמנים, והנה יש הגוף ויש הנשמה שה"ס פנימיות וחיצוניות והם מתחברין זה בזה וצריך תמיד קיום חדש להם וה"ס המזון, והנה כתיב את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי וכו', וז"ס גדול וה"ס מה שהיו נוהגין הראשונים אחר הסעודה להביא המוגמר, וזה כי יש מין הארה א' המשתוה לבחי' החיצוניות שה"ס הגוף ובבואה הנה תחזיקהו בכל חלקיו כראוי ואז תתפשט בחלקים ההם הנשמה בכל כחותיה, נמצא שעיקר המזון הוא לגוף וממנו מגיע אל הנשמה לחזקה שם, אך יש מין הארה אחרת ההולכת אל הנשמה ומחזיקה ואז תחזיק היא את הגוף, ובאמת זהו סוד הריח, כי אפילו באדם כן הוא הדרך, המזון מחזיק את האברים ואז הרוח מתפשט בתוכם והריח מחזיק את הרוח והוא בכחו מתפשט באברים ומחזיקם ולכן ריחנא פקחין, וגם דיין עושה כן, וזה נמשך מרוחניות גדול שיש בו וכח חזק, אך עם כל זה אין פעולתו כפעולת הריח, כי הריח משיב את הנשמה שאינה מתיישבת בגוף, וע"כ אמרו רז"ל איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זהו הריח. והנה פעולת המזון מחזיק הנשמה ג"כ אך מידי הגיע' אליה מן הגוף, וזה צריך תמיד כי בריח לבד לא יתקיים האדם והריח אינו עושה אלא תוספת כח לנשמה להתפשט בפקחות, וזה יחזיק הרבה כח החושים שהנשמה פועלת בלא מסגר כנ"ל. והנה כן יש למעלה, יש הארה המקיימת את בנין המאורות בסוד הגוף והנשמה שבו, וז"ס הלחם, ויש הארה המפקחת את הפנימיות המתחזק בסוד החושים והוא הריח, ובתחלה צריך הלחם, כי לא תתקיים הנשמה אפילו בחושים אם לא יהי' כח הלחם ואח"כ צריך הריח לפקחם, וז"ס את קרבני לחמי לאשי ז"ס המזון, ריח ניחוח ז"ס המוגמר, כי בהעלות למעלה התעוררות הדברים הגשמיים יתעוררו כמותם האורות למעלה, ובהיות דבר של אכילה כך תתעורר מלמעלה הארת המזון בסוד הדבר ההוא, ולכן הקרבן ה"ס לחמי כי בהעלותו הי' מעורר סוד המזון ואח"כ הי' מעורר סוד הריח בסוד ריח ניחוח

ואפרש לך היטב מהו סוד הריח, כי בג"ע יש הריחות העולין מכל צד בסוד ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', והוא כי השפע יורד לגן ומשם מקבלין הצדיקים איש לפי מדרגתו, אך בתחלה מקבלים הארת הריח וסודו ריח ניחוח, ניחא דרוחא. והוא כי אע"פ שאמרו כבד כועס, אבל התרגזות הכעס נעשה בחומם, וסוד הענין כי בחום יש גבורות הרבה כמו שנפרש לקמן בס"ד ובהתחזקם גורמות חימום הדין למוח, והנה באן נעשה תוקף ההתרנזות ועד שיש התרגזות הזה באדם אין השלוה רבה, כי הלא אף אם אינו כועס אבל אין בו שלוה גדולה מפני חימום הגבורות אשר שם שהם עומדים בכח תמיד להתעורר בדבר נקל ולהשחית כל ההשקט, ועד שיש זה הכח אפילו שלא יצא לפועל גורם איזה עירבוב פנימי לשלוה שאע"פ שאיננו מתגלה אינו שלם, וע"כ צריך בתחלה שיתעורר הריח והוא האור הממתק ומשקיט הרבה חימום הגבורות האלה ואז השלוה מתחזקת במיתוק הזה ובתוך אותה השלוה נמשך האור הראוי לימשך, וזהו ענין הקורת רוח מאמרו רז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז.