אדיר במרום קנד

היוצאין ממנו, וצריכין אנו לפרש כ"ז מהו ענינם. דע כי הנה כל העולמות נבראו בסוד עצמות וכלים, וסוד הדבר כי בשעה שנעשה הצמצום אז נשאר רשימו לבד מן האור הא"ס וכמפורש במקומו, וזה הרשימו היא הארה המוגבלת שאינה עוד בלתי תכלית, אך אח"כ נמשך אור הא"ס עצמו שאינו מצומצם ומוגבל בעצמו אלא שהוא משתוה אל החלל דהיינו הרשימה הזה ולכן הוא מאיר כמו בגבול דרך קו א' לבד הבוקע מצד א' לבד כי אינו נכנס אלא בבחי' מלכות של אותו הרשימו, וכבר נתפרש כ"ז במ"א בארוכה, ונמצא שהגבול ברשימו הוא העצמי כי הוסר ממנו האין תכלית והגבול בקו הוא מקרי כי הוא עומד בבלתי תכלית אלא שמשתווה אל הרשימו להתגלות רק בערכו, והנה הכלים הם באמת שרש לתחתונים, אך העצמות הוא אור המאציל ית"ש הפועל בברואיו, וכאשר רצה המאציל ית"ש לסדר פעולותיו לפי התעוררות התחתונים אז סגר והגביל את אור העצמות בתוך הרשימו שהוא הכלי ואז לא יתעורר העצמות אלא מהתעוררות הכלי וגם לא יפעול אלא באמצעות הכלי וזהו ההרגש הכללי אשר לגוף בסוד חיותו דהיינו המשוש כי לא יחסר המשוש מחלק הגוף אשר הוא חי, אמנם הנה כתיב בדבר ה' שמים נעשו וכו', וזהו באמת סוד גדול וה"ס שחת לו לא בניו מומם, וסוד אם צדקת מה תתן לו וכו' אם חטאה מה תפעל בו, כי הנה זה דבר קשה להבין איך נחשוב החטא פגם ולא פגם, ואם המאציל ית"ש רוצה להתעורר לפי מעשה התחתונים הנה הארותיו לא יאירו בחטאי התחתונים, אמת הוא שאינו צריך לבריותיו וסוף סוף אם אינו מאיר הוא אינו חסר כלום אלא בריותיו חסרים, אך בסוד הספירות אינו מובן הענין היטב. אך אמיתת הדבר הוא זה, דע כי ההרגש הכללי כבר שמעת שהוא המשוש נמשך מהיות הנשמה מתפשטת בגוף בכל חלקיו עד שכל דבר אשר יגע על פני הגוף הנה תרגיש מיד הנשמה אשר שם, וסוד הענין הוא כי ודאי הגוף הוא בדמות אלהים מפני היותו רומז בכל חלקיו למאורות העליונות ולא נמצא חלק קטן בגוף שאינו כנגדו במאורות ובאותו המאור תלוי כמה פעולות ההשפעות לצורך העולמות ולתיקון זה ימצאו מצות או תנאי מצות בתורה וכ"ז ה"ס ההרגש הכללי שבהתעוררות החלק ההוא בכלים הנה שם העצמות עומד להתעורר ולפעול בהתעוררות ההוא, כי זהו פשוט שכאשר תנועת הגוף מן הנשמה כן תנועת הכלים מן העצמות וכל החוקים אשר בגוף האדם בסודם ימצא במאורות, וכבר פירשתי במ"א איך כמו שפעולת הרוח בהרגשי אינו אלא בשורש הרוח דהיינו בלב, כן פעולות העצמות המתפשט איננו אלא בשורש, וה"ס כללות כל פעולה מן הכל כי בסוד הכל נעשה ולא בחלק המתפשט ולא אאריך עתה בזה, אך החושים הוא ענין אחר והוא כי כאשר סוגר העצבות בתוך הכלי להתפעל אחריו, כך יש מקומות שגבר העצמות ובוקע הכלי ויצא דרך שם לבלתי היותו משועבד אל הכלי כי לא יהי' לו הכלי אלא למעבר בעלמא, וזהו בחי' החושים, והאמת כי כללי הנשמה כל כחותיה מתחלקים בד' בסוד ד' אותיות הוי"ה ב"ה, ובד' כחות אלו מתפשטת לבקוע ולצאת ואז נעשים ד' החושים הנ"ל, ותראה מאלו ג' חושים שהם בלי כלי גופני רק בקיעה ופתיחה, וא' היא בקיעה וגם כלי מיוחד גופני, והג' הנ"ל הם אוזן חוטם פה, שהם בקיעה לבד, והעינים הם הבקיעה וגם הכלי. ואפרש לך למה נעשה השינוי הזה לקמן בס"ד, אך די להבין עתה איך הרגש המשוש הוא סוד הנשמה הסגורה בגוף ושאר החושים מה שהיא מתגברת על הגוף, ואם הי' סגורה כולה לא היתה נשמה יכולה לפעול בס"ז ואז אם היו בני אדם חוטאים הרבה לא הי' מציאות קיום לעולמות כי באמת לא תוכל הנשמה לפעול כ"א לפי המוכן לה בגוף וגם תיקון לא הי' נמצא, אך בהיות זאת הפעולה האחרת שהנשמה מתגברת על הגוף יש תיקון, וה"ס בכל צרתם לו צד ומלאך פניו הושיעם, כמו שנכתוב עוד בס"ד. והנה זה הענין התחיל באדם קדמון שהוא הנאצל הראשון ושם נסתר העצמות בתוך הרשימו וגם בקע