אדיר במרום קנג

ה"ס רנ"ה של תורה בסוד ר"ן כנפי החיות, ונמצא שסיבוב הרקיע נכלל בנהר בסוד ד' אותיות הוי"ה ב"ה ולכן אח"כ משם יפרד והיה לארבעה ראשים כנגד ד' אותיות האלה, ואלה הז"ך אותיות של העדן יורדין למטה בכ"ו, ומכח זה נעשה הג"ן שהוא מספר כ"ו וכ"ו, והנה הנהר ה"ס התורה כנ"ל והג"ן ה"ס המעשה בסוד לעבדה ולשמרה, אך האדם בעוה"ז הוא בסוד הג"ן בסוד מלכות ד' של יו"ד בהתלבשות בגוף והוא זמן עשית המצות ועל אותו הזמן נאמר גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך, כי אעפ"י שהנשמה בגוף מתלבשת היא מתדבקת ולא מתדבקת וזהו בחי' הגרות ולכן לא יסתרו ממנה המצות, אך בצאתה מן העולם הזה נשאר בסוד הנהר בסוד ז"א שהוא יו"ד ואז נאמר במתים חפשי כי היא חוץ מן המעשה והעסק שם בתורה, אבל סוף העונג הוא העדן שזהו עין לא ראתה כנ"ל. והנה כבר אמרתי לך איך גם עתה יש עונג העדן אך לא בקבע ולע"ל יהי' בקבע, והנה יש בחי' זו של עדן בין בא"א ובין בז"א והוא מציאות העצמי, ויש ג"כ הנהר והגן כי הלא שניהם צריכים להתפשט גם עתה לפי המציאות האחרות שנתקנו אך הוא נעלם לפרצוף עצמו ואינו נודע למטה וז"ס אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כי אין הדברים מתפשטים אפי' מפרצוף לפרצוף אלא בסוד נהר וגן בי העדן נעלם אך הכל חוזר אליו, אך העדן בז"א הוא בחי' העדן המתגלה עתה שלא בקבע והוא משתוה לבחי' של עתה ודאי שהוא שליטת הנהר והגן, ולכן נודעים אורחותיו בסוד יו"ד כי הם הל"ב הנזכרים לעיל, ונודע שהוא מבחי' י' של הו"ד, אך העדן דא"א אינו עומד להגלות ולהודיע עתה כנ"ל כי הוא חוזר אל הנצחיות. והנה המאורות נקראים בוצינין, וסודם נרות שיש בהם האור כי האור הוא מהותם העצמי, ובחי' הנר הוא מה שהם מתגלים במציאות הב' והג' שזכרנו. והנה במצח זה בסוד הרצון מאיר האור של הבוצינין שהוא המציאות הא' וזהו [מאתן ושבעין אלפין נהורין דבוצינין, והר"ע הם בסוד כ"ז אותיות כי י' פעמים כ"ז עולה ר"ע, והוא בסוד השמן הז"ך של העדן, והוא יוצא מן החכמה סתימאה בסוד עדן. והנה באמת מכאן נמשך כח לאבא בסוד הרצו"ן ההולך לנוצ"ר ומשם לאבא כנודע, אך האמת הוא שהאור יורד מכאן אל עדן דז"א ואעפ"י שהוא מתפשט אינו נודע אלא לז"א כנ"ל, וזהו [אלהים הבין דרכה], כי הדרך הוא ההתפשטות שלו, ונכלל בבינה ונתלבש שם ואינו מתגלה, [והוא ידע את מקומה זהו עדן דלעילא שהוא סתום בכח הקרומא וע"כ אינה נודעת אלא לע"י, ופה אומר ידע, כי הדעת דע"י שבאוירא סופו עשה הקרומא ומסבב הח"ס אליו כנ"י, לפיכך ידע את מקומה, ולא אמר דרכה כי אינה מתפשטת לאורחין. ואומר לך עתה למה אומר אלהי"ם הבין דרכה, והוא כי הנה ל"ב אלהים יש במעשה בראשית, ובאמת החכמה ה"ס העצמות לפי המציאות הא' בסוד הוי"ה שהוא שם העצם, אך ההתלבשות בבינה עושה המציאות האחרות, ונמצא שהל"ב נתיבות נעשו הל"ב אלהים והוא ממש סוד הנהר והגן, והאמת כי הוי"ה מנוקדת בניקוד אלהים בבינה, ואז יצאו ל"ב אלהים שבסוד אלהים הם נ' שערי בינה ובסוד חל"ב הם ל"ב נתיבות חכמה מלובשין בבינה, ולכן הבי"ן דרכה, אבל והוא ידע את מקומה הוא ע"י, בסוד לאה כמש"ל כי הו"א וז"ה שניהם עולים לי"ב, אך הו"א הוא בסוד לאה עלמא דאתכסיא והוא עתיק, וז"ה הוא בסוד רחל עלמא דאתגליא ושניהם בסוד התריסר שעתי, ואמר [מקומה] שר"ל המדריגה שלה, כי כיון שאין לה התפשטות אינה נודעת אלא בסוד המקום שלה בסוד החללא דגולגלתא כנ"ל

ואמר עוד וז"ל עינוי דרישא חוורא משתניין משאר עיינין וכו', ודע כי חמשה חושים יש לגוף והם, ראי', שמיעה, ריח, דיבור, מישוש, ועכ"ז אין אנו מזכירין אלא ד', וזה תראה בהרבה מקומות בזוהר ובתיקונים, וכן בענין אדם קדמון בעולמות