יד יצחק - א צא

אינו מכפר כלל וע"ז יאמר הנביא בשם ה' לכן. ונהי כטמא כלנו. כלומר דלא נדמה כלל מיתת הצדיקים לפרה אדומה אם הוא בלי תשובה ולכן כטמא דלא הוזה עליהם אנחנו. והשנית דלמדים מבגדי כהונה הלא וכבגד עדים כל צדקותינו שרצינו ליצא לצדק בדין מצד דמיתת הצדיקים כבגדי הונ' הוא וכיון דלא שבנו הלא להיפך כבגד עדי' כל צדקותינו. לכן ונבל כעלה כולנו הוא רמז לצרות הבית המקדש וכדומה לרוב צרות שמצאם בארצם ונגד הגלות שהוא קשה מרעב ומחרב הנרמזו בעלה אמר ועונינו כרוח ישאנו וכיוצא בזה מצינו עוד דמיתת הצדיקים מרמזים באמת על רוב צרות העתידים לבוא וכדכתיב באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק וכן הודיעונו חז"ל בשבת (ק"ו) אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחין אחד מבני חבורה שמת ידאגו כל החבורה כולה וכתלמודן דב"ק הנ"ל והוא כוונת רבותינו בעלי המדרש דאמרו במדרש איכה מצינו שקשה סילוקן של צדיקים יותר ממאה קללות חסר שתים שבמשנה תורה דהתם כתיב והפלא ה' את מכותך ובחורבן בהמ"ק כתיב ותרד פלאים אבל במיתת צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ומה כתיב אחריו ואבדה חכמת חכמיו כו' ותמהו ע"ז המבארי' ונאמר דכוונת' דהלא א"כ אחר מיתת הצדיקי' יבוא עוד רע חלילה וזהו קשיו דהוא מרמז על הצרות העתידים לבוא ובחורבן בהמ"ק הלא אדרבה כלה ה' את חמתו ושפך על העצים והאבנים וכדרשתם ז"ל על מזמור לאסף קינה לאסף מיבעי' לי' וכמו כן ביסורין ובתוכחות הלא אדרבה ממרקין עונותיו של אדם וכארבע חילוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש והכא אדרבה הוא הכנה לצרה ח"ו לבד גודל הצרה בעצמה. ואמרו (בבראשי' רבה פצ"א) כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' אלעא ופתח עלוהי וכו' ארבעה דברים הן תשמישי עולם וכולם אם אבדו יש להן חליפין ואלו הן כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה ת"ח שמת אין אנו מוצאין תמורתו ע"כ והנראה קצת דהא דהמשילו הת"ח לארבעה הללו הוא דידוע מדת ישראל עם ה' המה ביישנים רחמנים ומשום רחמנותם המה ג"כ גומלי חסדים דזה הוא מצד רחמנות כמובן ולזה נדמה הצדיק לכסף דמרמז נגד הבושה כי יקרו הוא מצד חומרו ומראהו הצח והלבן. והבושה נרמז בלובן כהלבנת פנים ולזה הלא הצדיק גדול ערכו מצד זה וכאמרם ז"ל (בנדרים כ' ויבמות ע"ט) מי שיש לו בושת פנים בידוע שעמדו אבותיו על הר סיני ולא במהרה הוא חוטא והזהב בטבעו הוא רך יותר מכל המתכיות ולכן אין מעמיד לאבן הטוב המרוצף לתוכו וכידוע וגם לזה נדמה הצדיק מרחמנוהו שהוא הוא רך הטבעי באמת. אך לא בכל המקומות ראוי להשתמש באלו המדו' היינו הבושה והרחמנות. והלא אמר יהודה בן תימא באבות (פ"ה) הוי עז כנמר:

וזהו היפך הבושה וכרבינו הטור שהקדים זאת המדה משום דמכמה מצות ימנע האדם מפני הבושה. ודבר קשה הוא דאף דהיא היא מדה גבוהה אבל לא במקום שנוגע למצות בוראנו יתעלה וע"ז מרמז לפי דרכנו הנחושת וכדמצינו שאמר הנביא מצחך נחושה הרי דהיפך הבושה נרמז בנחושת. כן גם הרחמנות לא בכל מקום טוב להתנהג במדה זו ובוא וראה בשאול בחיר ה' ברחמנותו על אגג מה עלתה בו וכידוע [ואולי ע"ד מליצה זו אמרו תחילת חלק גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות וכו' היינו דלשם ה' הנרמז בשתי אותיות שהמה אל נקמות ה' והוא שתחילתו רצון ה' וסופו רצון ה' היא גדולה וכנ"ל]. ומדה זו נדמה לברזל שקשה בטבע וכמו שאמר ג"כ הנביא ברזל ערפך. ולכן נדמה הצדיק לארבעה אלו דמכלכל דבריו במשפט במקום שצריך לבושה ולרחמנות הן הנה רוב המקומות מתנהג כן וזה נרמז בכסף וזהב וכדברינו. ובמקום שמהצורך להמנע מבושת ורחמנות גם הוא ימנע וזה נרמז בברזל ונחושת וכנ"ל ולכן אמרו דאלו הארבעה דברים אם אבדו יש להן חליפין אבל ת"ח שמת אין אנו מוצאין תמורתו ואף שאמר ביום שמת ר"ע נולד ר"מ. עכ"ז עד שיתגדל הת"ח השני אין חליפין. ואולי על מליצה זו אמרו ז"ל סוף המוכר את הספינה אמר רב אותו היום שמת אברהם אבינו עמדו כל גדולי הדור ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה והוא דהנה כאשר נתבונן בענין הספינה נמצא בודאי עוד חכמים בעולם כמנהיגה וכל הספינות יוכיחו שגם המה הולכים בים וא"כ לכאורה לא נדאג כ"כ באבדן הקברניטה. דהלא ימצאו עוד חכמים כמוהו ואם לא עתה ימצאו למחר. ועכ"ז הלא אוי לה לספינה דהלא אמת הדבר דמצד יקרותו אין כ"כ להיות לה דוי אבל הלא עתה היא וכל אנשי' מסוכנים המה דאין להם מי שינהגם וא"כ אוי על נפשותם. אבל במיתת מנהיג העולם הוא להיפך דסכנת אנשי' אין כאן דהלא ילכו בטח ביבשה אבל רוב דאגה ויגון על יקרותו של המנהיג החכם הלזה דהוא לבדו יכול לנהוג כל העולם דבא וראה כמה וכמה אלפים ינהגו את העולם ואף דהעולם לא יחרב אם ינהגו אותה אלפים אנשים עכ"ז כל ראש לחלי וכל לבב דוי על החכם הלזה אשר בכחו ובחכמתו ינהג את כל העולם כולו וחבל על אבדן חכם יקר כזה ולא דמי חלוקי הדעות המנהיגים כמנהיג אחד וכידוע. אבל על אברה' אבינו תרי יללות נמצאו חדא דידעו דצדיק וחכם ומנהיג את כל העולם כולו לא ימצאו ולכן אמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו מנהיג אחד לכל העולם ואולי יאמר האומר דרבים ישלימו הדבר לכן הוסיפו עוד לומר ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה דלא כן הדבר ורק דעתה מסוכנת היא הספינה לטבוע וכ"כ הכא דקרוב חלילה לאבד את העולם בחטאיהם ורק אברהם אבינו הדריכם בדרך האמת:

ובכלל דברינו נבוא להבין דברי ירמי' הנביא בשם ה' (ירמי' ט') כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקומות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים. כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו כי שמענה נשים דבר ה' ותקח אזנכם דבר פיו ולמדנה בנתיכם נהי ואשה רעותה קינה כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות ויש להתעורר הרבה בדברי הנביא אך אנחנו נעורר רק מהו ההתבוננות ומה מהצורך להחכמות. וכל הדברים נכפלו במלות שונות וצריך ביאור רב ונאמר דענין ההתבוננות הוא דמרעה הלזו יצמח חלילה עוד רעה רבה מזה וזהו אמרו התבוננו היינו בהרעה העתידה לבוא וקראו למקוננות שהמה מצוים ואין לשלח אחריה' מרחוק. ותבואינה היינו דבזה ההתעוררו' ימהרו מאוד דיש רוב סכנה בהמשכו אף מעט זמן אך באולי לא יעוררו כ"כ המקוננות דהמה יעוררו רק על הרעה אשר היא עתה בשלימות אבל הרעה הלזה עיקרה במה שיבוא חלילה לכן ואל החכמות שהם יסברו הענין בחכמתן ובקינותן שלחו ותבואינה ותמהרנה טעם המהירה