יד יצחק - א צ

כפים. כאומר ונשים עצמנו אל כפים היא צדקה ובכל זה יהי' רק מטרת בקשתנו אל אל בשמים ואולי דלכן התעורר רב הונא בזה ולא יתר האמוראים הנ"ל דלטעמי' אזיל דסבר בשבועות (ט"ז) דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא וא"כ הלא שכינת עוזנו מרחפת על בניה במקום החרב והשמם והעובדי כוכבים עולים על מקום קדשנו ותפארתנו ואנחנו עם קדוש נתרחקנו ממקום קדשנו ובל ירצה ויראה עליתנו לרגל אף כי המקום עדיין בקדושתו ומה גדלה צער האם על הבנים כמובן. לכן התעורר הוא יתר משאר הבוכים שמה ועוד התעורר שם ובכי כשהגיע לקרא דוזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו יתרחק ממנו דכתיב למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' והיינו משום דלדעתו נוכל להקריב קרבן הפסח וכמוהו קרבנות ציבור הבאים בטומאה אף כי אנחנו טמאי מתים ועיין בח"ס חלק יו"ד דרק משום קפדנותו של המושל שמה נחדלנו מזה] וכבר ידוע דהקרבנות המה מהשלשה דברים שעליהן העולם עומד והיא עבודה. וכן אמרו במגילה (ל"א) דאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וגו' הן הנה הקרבנות וא"כ הלא זה העמוד נחסר בידינו אבל הורה וגמילות חסדים עדיין המה בידינו כידוע כן התעורר מאוד גם על הקרבנות הוא לבדו ובכי עבד שרבו מצפה לאכול על שולחנו וכו' אבל יתר חביריו לא התעוררו עליהם דמפיהם לא יצאה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקלע"ל. וכן בענין הקרבנות אולי סברי כר"א ור' אסי במגילה שם ובתענית דסברי דעסיקת בענין הקרבנות המה כמו הקרבנות עצמן ע"ש. והתעורר על שלמים דהן הנה הבאים שלא על חטא והשלמים עושים שלום כידוע מדרשתם ז"ל והן הנה שיוכלו להתרבות מאוד כל איש כנדבת לבו ור"א התעורר בבכי כי מטי להאי קרא ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה על בשר ודם כך תוכחה של הקב"ה עאכ"ו. הרצון דידוע דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא כמו שאמרו סוף ברכות והלא ידוע דקודם שעושין הדין מתחילה צריך להודיע חטאו וכן הוא בסנה' (מ"ב) וכרוז היה יוצא לפניו פלוני ופלוני יוצא לסקול על שעבר עבירה פלונית כל מי שיודע לו זכות יבוא ויעיד וודאי יש הרבה עבירות דדמי' לאדם שיש לו תשובה הגונה ממניעת המצות כמו מה"ת דפוטר עצמו מצד טרדתו. והלא ת"ת כנגד כולם וכן מתפלה בכוונה נכונה גם על זה יאמר תשובה הנ"ל דרעיונותיו יטרדוהו וכדומה במצות הצדקה יאמר דדחקו גורם לו וכן נמצא בכל פרט ופרט וזהו מליצת מיכה הנביא דשאלו עם ה' להנביא במה אקדם לה' ושאלתם הראשונה אכף לאלהי מרום כאומר האם אתענה עד שאכוף כאגמון ראשי בודאי לא ירצה ה' בזה ובזה יפטור עצמו מן התענית דהוא נגד התשובה או מת"ת דידוע דהתורה מתשת כחו של אדם ולכן אמרו לאלהי מרום וזהו מרמז על התורה דכתיב עלית למרום שבית שבי ונגד העבודה [דהן הנה שני העמודים שעליהם העולם עומד אמרו האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה כאומר מנין אקח את כל אלה ועוד. הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן כאומר ואם תאמר שאקח מכ"מ אף כי קשה עליך עכ"ז הלא על חיונת ב"ב תמצא ולמה לא תמצא לאלהיך לזה השיב הירצה ה' קרבן כזה שאקח מהמעט אשר הם ממש חשיב עלי בעניי כאלפי אילים בכמה אלפים וכרבבות נחלי שמן ונגד הגמילות חסדים הוא עמוד השלישי אומר. האתן בכורי כלומר האם אתן להעני ואמנע מבכורי. הלא זה פשעי דבעצמו יחשוב שעון הוא לו אם יתן לעני ברוב דוחקו. פרי בטני כאומר אם אתן לעני ומפני זה אמנע מפרי בטני [והאתן גם ע"ז קאי] חטאת נפשי ובתירוצים כהמה יחדלו רוב בני האדם ממצות רבות וסברי שבלקחו אותם ליום הדין ימצאו חבילות תשובות לכן כאשר בא ר"א למקום הזה בכה דכמה גדלה הטעות הזה אצל האדם אשר לא כן דהלא באמת ידוע הוא דאינו שכיח שעשרה בני אדם כאחד ובעמידה אחת יעשו עבירה ובפרט אם הם צדיקים ואם הם עושים בודאי למצוה יחשב בעיניהם כמו שהי' הענין במכירת יוסף דבאמת למצוה ולתשלום גמול לעושי רע נחשב בעיניהם ועכ"ז טעו. ובא וראה כי נבהלו מפניו וא"כ כ"ש ומה הוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקב"ה עאכ"ו. כאומר איך טעו בני האדם בזה אשר ע"ז יסוב רוב פשעיהם וחטאיהם. ומהאריכו' קצרנו מביאור יתר הבוכים ורק יבואר עוד הבכיו' השלשה המוקדמים תחילת דברינו. דר"א התעורר בבכי שהגיע למה שכתוב בקינות ישב בדד וידום כי נטל עליו. יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי. הענין דידוע מאמריהם ז"ל יסורין ממרקין עונותיו של אדם וכן אמרו ביומ' (פ"ו) בד' חלוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש דעבר על עשה ושב מוחלין לו ול"ת צריך ליוהכ"פ ועדיין לא הוצרך ליסורים ואם עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויה"כ תולין ויסורין ממרקין וא"כ כיון דגם יסורי' אינם ממרקין בודאי יש לבכות הרבה בכי דבודאי חילול השם איכא בינינו חלילה אשר על זה אין כח בתשובה לתלות ולא ביוהכ"פ לכפר ולא ביסורין למרק רק עד אם תמותון חלילה והן הנה עם עונשי גיהנם כמו שמפורש במפרשים והוא הוא דבר הרביעי ולכן ודאי דעון חילול השם הוא בידינו וע"ז ודאי יש לבכות הרבה בכי כיון דשלט בנו העון הגדול הלזה ואיך ננחם. ועוד בכי כי מטי להאי קרא בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' אמר כולי האי ואולי. הנראה בזה דהלא בפסוק הקודם כתיב עוד [והובא בע"י] בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה וגו' ובאמת תמוה האולי בזה אך הנראה דידוע מאמר ר"ש בר נחמני א"ר יונתן הנ"ל בב"ק (ס') אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה שנאמר ונאכל גדיש ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל גדיש כבר ע"כ והא דקרי לצדיקים גדיש בפשיטות הוא דידוע דכל העולם לא ניזון אלא בשביל הצדיקי' כברכות (י"ז) כל העולם כולו לא ניזון אלא בשביל חנינא בני וקוצים המה הרשעים אך מדוע יהיה כדבר הזה דישלוט הרעה בצדיק תחילה הוא לעורר אנשי העולם שישובו אל ה' ממעשיהם הרעים והן הנה דברי הנביא [ישעיה ס"ד] פגעת את שש ועושה צדק הוא הצדיק ששש בדבר אלהינו ועושה צדק. כדי בדרכיך היינו ללכת בדרכיך. יזכרוך בניך וצעק הנביא בשם ה' דבני דורו אמרו דמיתת הצדיקים הוא להתכפר עליהם כמ"ק (כ"ח) מה פרה אדומה ובגדי כהונה מכפרי' אף מיתת הצדיקים מכפר וזהו אמרו עוד בפסוק זה הן אהה קצפת ונחטא היינו דלא שבנו מדרכינו רק עדיין אנחנו בחטאינו מפני מה דהם אומרים בהם היינו במיתתם. עולם ונושע לעולם יושעו דיכפר עליהם וכנ"ל [והוי"ו דונושע הוא כמו וי"ו דואיה וענה]. אך באמ' טעו הרבה דבלתי תשוב'