יד יצחק - א פח

רוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק אבל עלי ועל צוארי הוא המועד הזה. לשבור בחורי גת דרך ה'. היינו שהוציא הנשמה שמאירה כשמן על איזה תכלית לשבור בתולת בת יהוד' והגת שדרך ה' הוא פירוש על המועד הנ"ל והלשבור הולך ג"כ על בתולת בת יהוד'. ואמר הנביא על אלה אני בוכי' על הצדיקי' הללו אני בוכי' עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני בנשמותיהן של צדיקי' הנ"ל שלקח רחק ממני מנחם משיב נפשי דידוע דהצדיקי' מגינים על בני דורם כמו שאמרו כל העולם כולו לא ניזוני' אלא בשביל חנינא בני וכדומה לרוב. וכ"כ מצילים להעולם גם מאיבוד נפשות ומעשה סדום יוכיח דאם מצא צדיקים לא הופכו וכדכתי' וצדיק יסוד עולם וזהו משיב נפשי היינו נפשות ועתה אין מי שיציל הנפשות. וגם מצאם גלות ואמרו בהשותפין בב"ב דשבי קשה מרעב ומחרב וזהו אמרו היו בני שוממים כי גבר אויב ואף דלפעמים מצינו דמיתת הצדיקים מכפרים כמו שאמרו במ"ק (כ"ח) אמר ר' אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת היינו דוקא אם יעשה הכנה לזה כמו שהוכנה הפרה כדי לזרוק מאפרה הנשרפת על הטמאים וכל הטמא מנפש מת יזרוק מאפרה. ע"ז האופן מיתת הצדיק מכפר והוא אם יקח כל אחד מהשריפה ששרף ה' ויתן על גופו ונפשו לומר שגם עבורו ועבור חטאתו נעשה כ"ז ויקיי' ואחיכם בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' אז באולי ירפה להם וקצת ראיה לדברינו ממאמר הסמוך לזה אמר ר"א למה נסמכה מיתת אהרן בגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת ובאהרן קדוש ה' כתיב ביה ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ואז באולי תכפרו אבל אם מתעצלים חלילה בהספד הלא אמרו דראוי קוברו בחייו חליל'. ואולי זהו מליצתם דבודאי לא יכפר מיתת הצדיק והחכם עליו כיון דלא התעורר בבכי ובתשובה והלא מיתת הצדיק היה שלא יראה ברעה העתידה לבוא וא"כ מוכח ממיתת הצדיק דראוי לקוברו בחייו היינו דבאמצע חייו וימיו יבוא הקבורה חלילה אך הא דאמרו בדברי קדשם ראוי לקוברו ולא אמרו ראוי להמיתו וכדומה ע"ד מליצה יאמרו היינו דכיון דאינו מתעורר כנ"ל א"כ בודאי פטיר' הצדיק שהקב"ה נוטל נפשו והוא מת כדי שלא יראה הרעה וא"כ אם אין הקב"ה ממית גם אותו שלא יראה הרעה יען כי אינו חביב כ"כ לפניו להצילו שלא יראה הרע א"כ לפחות ראוי לקוברו בחייו ואם יהיה קבור באדמה ינצל מלראות הצרות הבאות. אך בקרא שהביאו ויקברו אותו בתמנת סרח דרשו מלמד שרגש עליהן ההר להורגן ולא אמרו לקוברן היינו כיון דאיירי על הכלל כולו דרגש עליהן ההר אין שייך לומר דכולם חלילה יקברו דלא יראו הרעה דעל מי יבוא הרעה אם כולם יקברו לכן אמר עצם הרעה דרגש עליהן ההר להורגן דודאי מיתת הצדיק הי' מפני הרעה וכל הדאבון הנ"ל הוא לדידן וגם קצת צער הוא לנשמת הצדיק שמתאבלת על בן גילה. אבל לתכלית נשמת הצדיק אין לך יותר הצלחה מזה כי היא נהנית מזיו כבודו ית' ואין קץ ושיעור לגודל השמחה שמקבלת ושמה ישולם שכרו ותגמולו הטוב ויזכה ליין השמור בענביו מששת ימי בראשית וכמו שאמרו בברכות (ל"ד) כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וכו' וכמו שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו והכתוב הזה דיום המות טוב מיום הלידה לא על כל האנשים יאמר דאצל הבלתי צדיק בודאי יום הלידה טוב יותר דהלא ביום לידתו היה עדיין בידו לזכות ולגמול לנפשו רוב חסד וביום מותו נאבד היקר הלזה דהלא היום לעשותם ולא למחר לעשותם כעבודת כוכבים (ב') וכמו שאמרו במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות אך אצל הצדיק טוב יום המות דרוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק ושיעור הכתו' אם טוב שם משמן טוב אז טוב יום המות מיום הולדו:

אך עדיין, אינו מובן איך שייך ונעדר בגדר טוב שם משמן טוב דזה לא יאמר רק על דברים השוים אם בטעם ואם בגובה ובגודל וכדומה כמובן ואיך יאמר טוב שם משמן טוב. לזה בא מדרש הנ"ל המוצב פתח דברינו ואמר דראשית הדבר ששייך טוב הוא בהליכה למרחוק דשם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו ושמן טוב הולך רק מקיטון לטרקלין ועוד דשם טוב טוב גם למת ועומד בטובו אבל שמן טוב כשנופל על המת מבאיש כדכתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח:

ועל איש כזה דגדל בשם טוב נאמר סוף הכתוב ויום המות מיום הולדו יום מיתתו של אדם גדול מיום הולדו למה שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשי אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות דכיון דמת בצדקתו הנה זכותו וצדקתו עומדת לעד הוי ויום המות מיום הולדו ועל דרך זה הוי כוונת ר' יוחנן דתלמודן ברכות שהקדמנו דר' יוחנן כי סיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף האדם למות היינו דר"י לטעמי' אזל דסבר בהשותפין (ט"ז) איוב מעולי גולה הי' ובית מדרשו בטברי' הי' ואיתיבי' תלמודן שם מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל לארץ עד שעה שיצאו ותירץ אימא כמשעה שנכנסו ועד שעה שיצאו וא"כ האריך ימים בזמנים האחרונים שנתמעטו חיי האדם לכן כי הי' מסיים ספרא דאיוב התעורר לומר סוף האדם למות אך על איזה אופן יהי' סופו וטוב לו אם יהיה כסוף הבהמה דהיא לשחיטה. דבזמן שבית המקדש הי' קיים ונשחטה לגבוה בוודאי טוב הי' לה דעולה כולה לגבוה. ואף דבזמן הזה אין לנו מקום להקריב קרבנות עכ"ז מעלה היא לגבה דעולה היא מגדר החי לגדר מדבר כידוע כ"כ ע"ז האופן הוקבעה מיתת האדם שיעלה במותו להיות שוכן בג"ע וליהנות מזיו ה' וכבודו יתברך יקבל נחת ממנו רק באמת רוב יגיעה צריך לזה. דבלי יגיעה והכל למיתה הן עומדין היינו כמות בהמה דמיתתה היא בלי תכלית כ"כ האדם דיצר לב האדם רע מנעוריו ויצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום לכן אשרי מי שגדל בתורה היינו בתחילתו דאז הוא בכל כחו ולא נחשב כ"כ ליגיעה ואח"ז כי יזקין ולרוב טרחא יחשב לו עכ"ז יעסוק בתורת ה' ולא ירפנה. וזהו ועמלו בתורה ובזה עושה נחת רוח ליוצרו ועבור כ"ז וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב וכמו שאמרו בחגיגה (י"ב) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מותח עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וכדומה לרוב ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו דווקא על צדיק כזה והא דכתבו רבעהמ"ד שמן טוב נופל, על המת והוא מבאיש שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויעל ויגהר עליו נאמר בכוונתם דשמן הטוב אינו מציל המת מלהיות מבאיש אבל שם טוב אם זכה אינו מבאיש לעולם רק אור תורה מחייהו ומביא ראיה מאלישע שגדל כחו לחיות בן השונמית בכח שמו הטוב כ"ש נפש הצדיק עצמו. ובזה יפורש קצת כוונת תלמודן בתענית (ה') א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא. וקברו קברייא א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא