יד יצחק - א פז

ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר [ועיין פרש"י שפירש ויאמר דוד מעתה שנפלו גבורי ישראל צריכים בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת. הלא היא כתובה על ספר הישר על ס' בראשית שהיא ספר ישרים אברהם יצחק ויעקב והיכן רמיזא ידך בעורף אויביך ואינו מובן כ"כ הלא שמה בברכה דיבר ולא בהספד וקללה]. הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים [והתעוררו המפרשי' הלא בודאי גם המה יודעים ודעתם דאמר כן למליצת הקינה עי"ש אבל בודאי דחוק מאוד הדבר] הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משוח בשמן ע"כ ונאמר בכוונתו דויקונן דוד את הקינה הזאת, ויאמר ללמד את בני יהודה היינו במיתת שאול ויהונתן הצדיקים האהובים ילמדו דוודאי יבוא חלילה והוכן כבר. קשת. על ישראל עם ה' חלילה הנה כתובה על ספר הישר כוונתו דאחר שמת יעקב הצדיק ובניו הצדיקים התחיל השעבוד וכדכתיב וימת יוסף וגו' הצבי ישראל אתה ישראל ההדר והצבי הנראה ממיתת הצדיקים הללו דחלילה. על במותיך חלל יבוא ומיתה באה חלילה. דאל"כ איך נפלו גבורים ואמר דוד דענין הלזה דמיתת הצדיקים מרמזים על הרעה העתידה לבוא את זה. אל הגידו בגת ואל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים כן תעלוזנה בנות הערלים ואחר זה אמר הרי בגלבוע. בוודאי. אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות היינו דמיתת הצדיקים הללו מרמזים ג"כ על אשר ימנע שפע הטל והטוב והמטר. אך למה על ההרים יותר משאר מקומות לכן אמר כי שם נגעל מגן גבורים היינו חוזק הגבורים ומגן שאול בלי משוח בשמן וא"כ בודאי מרמז הרעה יותר על מקום הסמוך למיתת הצדיק ואולי זהו אמרם סוף מ"ק מאי אמרי אמר רב וי לאזלא וי לחבילה. הוא הוא הכוונה וי לאזלא היינו דיש לנו לבכות על מיתת הצדיק דהלא זה מרמז על וי לחבילה הוא המשא הראוי לבוא אחריו חלילה ואולי זהו כוונתם במה שאמרו כי נח נפשי' דר' יוסי שפעו מרזבא דצפורי דמא היינו דאחר דנח נפשיה היה הרג רב ר"ל באתרי' דר' יוסי והיא צפורי ואולי זהו מה שאמרו שם בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה. והיינו דהא דהלכו המה למנוחה הוא כדי שלא יראו באנחה:

ובעמדנו ולבר אבין ההוא יומא מאי אמרת. ונאמ' דשאיל ליה במה תיתלו מיתתי אם בחטא או בעון אחר האם סברי כמ"ד בשבת (נ"ה) והוא רב אמי דאין מיתה בלא חטא או כמ"ד שם יש מיתה בלא חטא והשיב לו בר קיפוק אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק אם בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים ויש להבין המליצה בזה דנקט הני תלתא הלא דבר הוא דבודאי בחכמ' ידבר כיון דנשאל מרב אשי אף דלא השיבו כ"כ כהוגן ונאמ' בכוונתם דהצדיק בצדקותיו ובמעשיו הטובים נמשל לארז וכדכתי' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ובתורתו נמשל ללויתן וכמו שאמרנו דהת"ח נמשל לכוורא וכנ"ל דכל חיותו במים היא התורה ולגודל תורתו של רב אשי המשילו אותו בתורתו ללויתן. וכ"ז הוא בענין תורתו וצדקתו שגמל לנפשו ובמה שלימד וגמל טוב לאחרים המשיל לנחל שוטף כמובן. והנראה בדבריו של ב"ק דסבר דוודאי אף דגדלה תורתו וכן צדקתו של רב אשי הן לנפשו הן בזה נבין קצת הא דשאל רב אשי לבר קיפוק לאחרים עכ"ז הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וע"ז מרמז נפלה שלהבת ואין שלהבת אלא א"כ היה תחילה אש ומהאש יוצא שלהבת וכמו כן היה מקודם איזה חסרון וכן החכה דאין נלכד בתוכה הדג רק אם הולך בתוכו להשיג שמה מאכלו הניתן לתוכו ותחילה הקדים דבודאי גדלה תורתו וצדקתו ועכ"ז נתפס עבור חטא כ"ש וכל שכן אנחנו דאין לנו תורה ומצות במה להנצל וכדכתיב הן במלאכיו לא יאמין ואמר ליה בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא היינו דוודאי דאין מתו בעונם רק דמיתת הצדיק היה כדי שלא לראות ברעה וכנ"ל ולכן אמר בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה. וגם עליו הקפיד רב אשי דנראה מדבריו דאין להנשמה שום צער כלל כדאמר דהיא למנוחה. אבל אין כן הדבר רק דרבה וגדלה צער הנשמה וממש אין לה מנוחה ח"ו תחילה מדאבונה. ולפי שטעו בענין גדול דזה משווה לחוטאים כל הצדיקים כולם ואף דרב אמי סבר כן בשבת הנ"ל עכ"ז הלא נפרך בתיובתא וכן בר אבין דתלה הדבר דאין להנשמה שום צער ואין כן הדבר לכן כעס עליהם רב אשי ע"ש:

וזה שיעור דברי ירמיה הנביא [איכה א'] לוא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי נתנני ה' בידי לא אוכל קום. סלה כל אבירי ה' בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה' לבתולת בת יהודה ובל נאריך בדקדוקים אך נבין מהו אומרו הביטו וראו היינו הך. ולמה החזיר דבר אחד ורעה אחת איזו פעמים במלות שונות והנראה באולי לומר קצת בכוונתו דידוע דענין הבטה הוא מלמעלה למטה וכדכתיב הבט משמים וראה וכדומה לרוב וראיה שייך על השוה וגם למעלה וזהו אמרו. לוא אליכם כל עוברי דרך הביטו למטה וראו למעלה ותראו גודל היסורים שלי וזהו חדא אשר עולל לי והוא נגד הביטו דהוא למטה היינו דנראים היסורים שהמה בדרך הטבע וזהו אשר עולל לשון עילה וסיבה דדרך עילות נעשו והשני אשר הוגה מלשון נגע או יגון כפירש"י ה'. הוא בדרך השגחה ולא בדרך הטבע ביום חרון אפו ופירש אח"כ העונשין שבאו עליו ואמר ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה. דבודאי אם לא ירד האש מלמעלה איך יוכלו לשרוף בית המקדש הלא באמת ביום בא סנחריב ועמו לכבשו הלא נפלו פגרים ועוד פרש רשת לרגלי כאומר ועכ"ז הופרש רשת לרגלי לטעות בו ולומר כי בדרך הטבע נהיתה [ועד בני עמו אמר זה] ומצד פרישת הרשת השיבני אחור. היינו דטעיתי. באמת לומר דבדרך הטבע נהיתה וזהו אמרו עוד נתנני שוממה היינו אף כי ניתן אני לשוממה ועכ"ז מה אומר כל היום דוה. היינו דהיסורים והתוגה הוא מצד הטבע הרמוזה במלת יום כאומר זמן רעה היא ולכן עבור זה דאינם מאמינים אשר יד ה' עשתה זאת נוסף חטא זה על פשעינו וזהו אמרו נשקד עול פשעי בידו והוא שחטא הזה נוסף להדבק עם יתר החטאים וזהו ישתרגו. היינו נעשו כקלועה. ועלו על צוארי הכשיל כחי נתנני ה' בידי לא אוכל קום דכיון דעל העונות יבוא היסורים והנקמה ובזה תולה אנכי בדרך הטבע ונלכד אני עוד הפעם וככה ילך פעם אחר פעם ואיככה אוכל להנצל ולא תאמר איך יוכל לבוא לאלו הצרות הרבים הלא הצדיקים יגינו. ע"ז אומר סלה כל אבירי ה' בקרבי ובזה. קרא עלי מועד המועד הזה הוא ע"ד שאמרו במ"ק (כ"ה)