יד יצחק - א פה

יצה"ר נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש נצחו מוטב ואם לאו יעסו' בתורה נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה וכו' ע"כ וכבר דקדקו דאם כן למה ליה כל התקנות יזכיר לו תיכף יום המית' ואז טוב לו. ולדברינו נאמר דאין כוונתו בשלש' תקנות לדבר אחד ורק כוונתו דאם חטאו במחשבה הן במדת הגאוה שהיא המדה הרעה והמגונה ונקראת ג"כ תועבה כדכתיב תועבת ה' כל גבה לב והובא לעיל או במחשבות רעות כדומה לה אזי כפרתו ותקונו שלא יבוא לזה הוא בקריאת שמע דהוא קבלת עול מלכות שמים ואין לך מדה טובה להנצל ממחשבות רעות כקבלת מלכותו יתברך ואם יצרו תקפו בדיבור רע היינו בלשה"ר דהוא תועבת נפשו והוא אבי כל החטאים וכתלמודן ערכין הנ"ל ואמר דוד אמרתי אשמרה דרכי היינו כל דרכי ה' והוא אם אשמור מחטוא בלשוני ואמר עוד מי האיש החפץ חיי' וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה אזי תקנתו שיעסוק בתורה וכמו שאמרו בערכין (ט"ו ב') מאי תקנתם של מספרי לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר [משלי ט"ו] מרפה לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשה"ר שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולבסוף מסיק תלמודן בערכין שם מאי תקנתיה שלא יבוא ללשון הרע יעסוק בתורה וכן הנה שני תקנות לשני חלקי עבירה וכדברינו:

[הגה"ה בעמדנו בקרא זה יתבאר קצת דברי רבעהמ"ד (ברבה פ' מצורע) המובא במבארים. ד"א זאת תהיה תורת המצורע הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סמא דחיי אודקין עליה [היינו דדחקו עליו למזבן ממנו] רבי ינאי היה יתיב ופשט בתורקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא זבין לי אמר ליה לאו אנת צריך לי ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה הוציא ליה ספר תהלים הראה ליה פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע מי האיש החפץ חיים וכו' ע"כ. וכבר דקדקו המבארים מה היה קשה לר' ינאי בקרא הלזה עד שבא הרוכל והודיעו ועוד דקדקנו מה זה שהקדים ר' ינאי ואף שלמה מכריז ואומר שומר פיו וגו' האם לרבות כתובים בא ונאמר קצת בזה דהיה קשה לרבי ינאי מאן האי גברא ומי זה האיש שאינו חפץ בחיים אתמהה ולמה א"כ אמר דוד בחיר המלכים מי זה האיש בדרך שאלה. וזהו שהקדים קודם קושיתו ואף שלמה מכריז ואומר שומר פיו וגו' כאומר הלא גם שלמה אמר דבר זה ולא בדרך שאלה כלל ולמה א"כ אמר דוד בדרך שאלה וזהו שמסיק אר"י כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע וכו' כוונתו דמרוכל הזה נודע דגם דוד עשה כן לקרוא אליו שישמעו מה שאומר וכמובן ע"כ הגה"ה]. ועל השלישי בא ר' לוי והוא נגד חטא השלישי במעשה ובפועל כמו התאוה כמאכלות אסורות וכדומה הרבה ע"ז תקנתו שיזכיר לו יום המות ואז יתרבה מהבשר הרבה רמה. וכן כל התאוות יבטלו וילכו לאבדון ואז בודאי ימנע מכל החטאים ושב ורפה לו כן יקוים בנו ארפה משובותיכם אוהבם נדבה גו' אהיה כטל לישראל גו':

דרוש אחד עשר בדרוש זה וגם בדרוש הבא אחריו ידובר מפטירת הצדיקים ומגודל שכר ההספד והפסד ההפכו. ויבואר הרבה מקראות והגדות ומדרשי חז"ל:

מדרש (שמות רבה פ' מ"ח) ראו קרא ה' בשם בצלאל הה"ד טוב שם משמן טוב כמה הולך שמן טוב מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר ויעל ויגהר על הילד ויום המות מיום הולדו יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו למה שביום שנולד בה אין אדם יודע מה מעשיו אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות הוי ויום המות מיום הולדו כו' ע"כ. ואמרו בתלמודן ברכות (י"ז) ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף האדם למות וסוף הבהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ויש להבין עומק דברי קדשם כי כמה דקדוקים הנם בדבריהם הקדושי':

אמר שלמה [בקהלת ג'] אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראית שהם בהמה המה להם. כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ:

ויש לנו להבין מה אמר בלבו עליהם ומה המה שיעור הכתובים ולמה כפלו הדברים דמתחילה אמר כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ולמה עוד הפעם ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה גם יתר דבריו צריכים באור ואולי נאמר כי אלו בני האדם באו בטענה רבה דהלא בריאת האדם הי' באופן שיהי' הבחירה בידו כידוע ומשום זה ג"כ לא ימצא כל טוב לירא השם תיכף ולרשע לא יושג כלימות דא"כ אין מקום לבחירה כמובן. [ואף כי יש עוד טעם לרבותינו עכ"ז הוא פשוט] וא"כ לפחות א הי' להיות לאדם ראי' מושגת לראות שסוף הכל הבל ולבהמה ידמה דהלא זה מביא לאדם לומר למה אתכם יותר מהבהמה ולפחות לראות נגד האדם איזה הבדל מבהמה. וזהו שיעור דברי החכ' אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם היינו שלהם ולדעתם טענה נצחת וקושי' מבוארת על הבריאה בכללה וזהו. לברם האלהים ובאשר שידוע שנבראו שיה' הבחירה בידם ואם כן לא היה ליתן לפני בני האדם טעות מוכח במה לטעות רק לפחות שיהי' הדבר שקול ואיך אם כן. ולראות שהם בהמה המה להם דהלא כן יראה להאדם כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה היינו כל המאורעות שיבואו על האדם כן על הבהמה הן בחולי והן ביסורים וכל המאורעות הרעות הבאים על האדם כן יבואו על הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה. היינו מקרה אחד יש שם שהוכרח לבוא על שניהם וזהו המית'. ורוח אחד לכל היינו החיות הנרמז ברוח חיים והרצון הנרמז ג"כ במלת רוח כדכתיב אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו ודומה לרוב. הוא לשניהם וא"כ הלא ישפטו בדעתם מכל זה. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל כן היא טענתם ובאה תשובת החכם אליהם דאין