יד יצחק - א פד

העולם והכלי המחזיק ברכה לישראל והגורם מחלוקת ושנאת חנם שבשבילו חרב בית המקדש כמאמרם מקדש שני מפני מה חרב וכו' (יומא ט' ב') עי"ש. וכבר אמרו בערכין שם סיפר אין לו הקנה חלילה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות:

הגה"ה ובעמדנו בזה ניתן קצת טעם בפלוגתת ר"ע ור"ח במסכת סנהדרין (ק"ח) דר"ע סבר דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב ור"א סבר יש להם חלק לעוה"ב ועי"ש טעמם וא"ר בב"ח אמר ר' יוחנן שבקי' ר"ע לחסידותי' שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וכו' עי"ש וצריך טעמא באמת מדוע שבק ר"ע לחסידותי'. ואולי נאמר איזו כוונה כ"ש לדעת האומר בערכין שם דסיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד והכריתה זו הוא כל העולמות כידוע וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות תשובה וז"ל אלו נכרתין ואובדין ונידונין לעולם ולעולמי עולמים על גודל רשעם וחטאתם ואין להם חלק לעוה"ב ומהן בעל לשה"ר. וז"ל עוד בפ"ז מהלכות דעות הלכה, ג' אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב עבודת כוכבים וג"ע ושפיכות דמים ולשה"ר כנגד כולם ע"כ ולמ"ד הנ"ל דסבר אין לו תקנה נכרת באולי חלילה ג"כ מכל העולמות וא"כ דור המדבר שנגמר דינם על לשון הרע כמתניתין דערכין שם דאיתא שם מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וכו' ע"כ וא"כ צדק ר"ע בדעתו דסבר דאין להם חלק לעוה"ב ואף דר"ע לא הביא קרא דדוד היינו משום דרצה להביא קרא דהורה מדכתיב יתמו ושם ימותו ודריש יתמו בעוה"ז ושם ימותו בעוה"ב אבל ודאי דקרא זה אינו מוכרח כ"כ דאל"כ מאי שבקי' לחסידותי' דאמר רבב"ח ועיקר סמיכתו לדעת הנ"ל כדברינו על קרא דדוד וסמיך קצת על קרא דתורה כמובן. אבל ר"א אולי סובר דמרפה לשון עץ חיים ולכן סבר דיש להם עוה"ב ולמ"ד השני נתרץ באופן אחר ועיין ע"כ הגה"ה]. ואולי לפי דרכנו נאמר דנגד אלו שבעה דברים ששנא ה' ניתנו שבעה שמות הנ"ל להיצה"ר המסית למרות נגד עיני כבודו יתברך באילו העונות והחטאים דהלא ידוע מאמר עקבי' דאמר בפרק שלישי מאבות דההסתכלות מביא שלא יבוא לידי עבירה והוא דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וא"כ אלמלא לא נמצא באדם מדת הגאוה רק ענוה והוא שפלותו דמאין בא ולאן הולך בודאי לא חטא לכן קרא המקום ב"ה ליצה"ר רע נגד הגאוה דהוא שרש כל המדות רעות וכאמרם וענוה גדולה מכולן (ע"ג כ' וערכין ט"ז ב') וא"כ היפך גאות האדם בוודאי גרוע מכולם וכמאמר החכם גאות האדם תשפילנו. ואמר החכם במשלי תועבת ה' כל גבה לב. וכאשר לשון הרע תועבת נפשו וכנ"ל כן במדת הנפש הגאוה תועבתו. והא דחשב הכא רק השביעי תועבת נפשו דהוא הלשה"ר אולי דתועבת נפשו שאני מתועבת ה' הנכתב שם אבל ודאי הן הנה שרשי הגאוה הן גאות הלב או עינים רמות. ולכן יפה להיצה"ר שם הרע עבור כח הרע דגאוה שהוא אבי כל האיסורין שבעולם והמדה הרעה המגונה המכוון נגד. עינים רמות:

ומשה רבינו קראו ערל הוא נגד. לשון שקר שרבה בבני דורו דדברו תמיד והתריזו נגד האמת כמפורסם בתורתנו בכמה מקומות ומצינו לשון ערל בזה כדכתיב ואני ערל שפתים [והא דאמר ונחלתם את ערלת לבבכם היינו משום דמשכן יצה"ר הוא בלב וכאמרם ז"ל בתחילת חגיגה וכן יש ליישב מיתר האברים שנמצא בהם מליצה ערל]. ודוד קראו טמא כדכתיב לב טהור כלל דאיכא טמא היינו משום דהכשילו בדבר אורי' כאמרם בתלמודן שבת (נ"ו) אמר רב כי מעיינת בי' בדוד לא משכחת בי' בר מדאוריה דכתיב לבד מאוריה החתי ובי' כתיב טומא' דכתיב גבי שפיכת דמים (במדבר ל"ה) ולא תטמא את הארץ והובא בשבת (ל"ג) לכן קראו טמא:

והוא מכוון נגד ידים שופכות דם נקי הנ"ל ושלמה קראו שונא דבי' כתיב ולא הי' לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דוד אביו וחשב טעות כנגד תורתנו דכתיב לא ירבה כידוע. וזה מרומז נגד. לב חורש מחשבות און. ולכן קראו שונא דעיקר שנאה הוא בלב ועוד דלולא שונא גמור לא הי' באפשרות להכשיל לחכם מכל האדם וישעי' קראו מכשול דהוא תחת רגלי האדם ומכוון ממש לרגלים ממהרות לרוץ לרעה והענין דהכשילם בדברי עבודת כוכבים דבאמת אין לך דברי שוא ותפל כהמה והמה ירוצו לזה בחשק רב כנראה מדברי הנביאים וכאשר אמר מנשה לרב אשי בפ' חלק אי הות התם הות נקיטת בשיפולי גלימא ורהיטת אבתראי:

ויחזקאל קראו אבן דמרומז נגד. יפיח כזבים עד שקר כדברינו הנ"ל. והאמת הוא דמי שיש לו לב אבן יעשה דברי פגומות כזה להתריז נגד כבודו יתברך כביכול:

ויואל קראו צפוני דהוא ענין הלשון הרע דלדעתו אין עבירה כלל רק דצפון בקרבו וכנ"ל והוא הוא המכוון ממש נגד משלח מדנים בין אחים האל הטוב ישמרנו מכל השבע השנואים לו יתברך:

ושיעור השבע דברים הנ"ל אפשר לומר דידוע דיש באדם שלשה כחות והן הנה מחשבה דיבור ומעשה הן לטוב והן למוטב ונכלל בזה טוב לשמים לבד כגון מצות שבת וכדומה לרוב וטוב לאדם לבד כמצות צדקה וכמוהו הרבה וטוב לשמים ולבריות. כמדת ענוה וכמוהו הרבה ולהיפך רע לשמים ולבריות ולכל אחד לבד וכנ"ל ואמר שלמה בחכמתו ברעת המחשב' הוא. עינים רמות והיא מדת הגאוה דרע לשמים וכדתלמודן דסוטה הנ"ל ורע גם לבריות כתלמודן ב"ב בהמוכר פירות האי מאן דיהיר אפילו אאינשי ביתו לא מתקבל וכמפורסם ואין צריך לפנים. ובדיבור הוא לשון שקר דרע לשמים דהלא מהפך האמת דהוא מיסודי וממקיימי העולם וכנ"ל ורע גם לאדם דמעיד באדם שקר ומחייבו ממון. ובמעשה ידים שופכות דם נקי דרע לאדם וגם לשמים דהלא גורם לשכינה להסתלק מהארץ והלא כל תכלית הבריאה הי' להיות דירה שכינתו בארץ והוא בפועל ממש ואחר זה ביאר עוד שלשה לדברינו דרק רע לשמים לבד והוא לב חורש מחשבות אבן היינו במחשבה נגד ה' לבדו. ובמעשה דרע נגד ה' לבדו. אמר רגלים ממהרות לרוץ לרעה. ונגד דיבור רע דרע רק לה' לבדו אמר יפיח כזבים עד שקר דהלא נגד האדם אינו רע דהלא אין מחייבו ממון כיון דאינו רק אחד ורע רק נגד ה' לבדו דאמר לא תענה. והא דשינה כעת לכתוב ולומר תחילה מעשה קודם לדיבור הוא משום דבעי לאסמוכי להשביעי דהוא ג"כ בדיבור והוא לשה"ר וקראו משלח מדנים בין אחים ולפי שהיא העולה על כולם לרעה האל ישמרנו לכן אף דהזכיר שני ענינים והוא רע לשמים ולבריות ורע לשמים לבדו בכח הדיבור עכ"ז כיון דמתועבת היא הוצגה לבדה. ובזה נבוא לבאר מאמר ר"ל בר לחטא משמי' דר"ל דאמ' ברכו' (ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על