יד יצחק - א עא

אין אדם יודע מה היא היינו שכר ההתדבקות באלהים. אלא משכר שלקח משה שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. ואח"ז מסיי' המדרש דקדוק' מה שדקדקו מתחילה מדוע כתיב ויקחו לי [אך כיון שהתחילו בפסוק כי לקח טוב מסיימי ומפרשי מהו טובתו ומפרשי תחילה הטוב והערב והמועיל עד שבאו עוד ביתרון כחו ועוזו עד שמי שמכרו נמכר עמו] וזהו שאמרו ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה הכוונה דעיקר משכני יהיה עמכם במשכנכם שתעשו לי כי כעת משכני על הארץ במקום תורתי. שנאמר ויקחו לי תרומה מפרשי רבותינו באולי כביכול שלוקחים הקב"ה לתרומה להם. ואח"כ מפרשי איך נמכר עמה ובמה ואיך קנו להקב"ה הלא הוא הקונה שמי' וארץ ולא הנקנ' חליל' לכן אמרי משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לארצו וליקח לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכיל לומר לך אל תטלי איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר להם הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול [דידוע דבדין נטלו להתורה דהלא המלאכים קיטרגו על התורה שלא תנתן להאדם כמפורסם] אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש ע"כ. וזהו שנראה קצת בבאור דבריהם הקדושים:

[הגה"ה בזכרנו טענת המלאכים נשלים ג"כ מה שקצרנו בדרוש הקדום בענין זה מחמת האריכות שעלו שם והוא דבתלמודן שבת (פ"ח) אריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לו רבש"ע חמדה גנוזה שגנוזה לך ארבעה ושבעים ותשע מאות דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם אמר לי' הקב"ה למשה החזר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיה א"ל אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה וכו' ע"כ. וכבר דברו בזה המבארים אך אולי יחודש אצלנו מה בעזה"ש] ויש להתעורר בזה חדא מהו שאמרו המלאכי' תחלה מה לילוד אשה בינינו ואח"ז אמרו חמדה גנוזה וכו' ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם. ולכאורה או דהי' להם לומר בשני המקומות לילוד אשה או לבשר ודם ועוד למה לא השיבם הקב"ה בעצמו הלא לא דברו המלאכים עם משה רק עמו יתברך וא"כ הי' לכבודו להשיבם כבתחיל' וגם תמוה תשובת משה רועה נאמן דאמר מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם האם מלאכי רומה יאבדו נפשות על חנם. לילה למלאכי אלהים מזה גם מה זה דאמר לו המקום ב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה הלא ההצלה בזה איננה מובנת [אף דודאי יש בזה סודות נעלמים] ונאמר קצת בזה דהא שאמרו מתחילה מה לילוד אשה בינינו ולא אמרו לבשר ודם הוא דביומא (ד' ב') אמר ר' נתן לא בא הכתוב דויכסהו הענן אלא למרק אכילה ושתי' שבמעיו לשומו כמלאכי השרת והיינו שנתבטל כמעט מחומרו ונחשב רק כאחד מצבא המרום במרום ולכן שאלו עליו הן אמת דזה משה האיש נעלה ונשא הוא וכמלאכי השרת הוא אבל עכ"ז הלא ילוד אשה הוא וממצב שפל שרשו וגזעו ולמה בא כאן וכאשר השיב להם הקב"ה לקבל תורה בא והקבלה זו הלא לא עבורו לבדה היא רק עבור כל ישראל אז השיבו חמודה גנוזה וכו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם היינו אף דלמשה כדאי נתינת התורה דהוא הוא הצדיק המקיים כל רצון יוצרו אבל אתה מבקשה ליתן לבשר ודם הן הנה כל העם עם ה' וא"כ רב בזיון הוא לתורתנו ואמר לי' הקב"ה החזר להן תשובה אולי הכוונה שיאמר להן דהתורה תחזור למעלה בשרשה העליון כי היא היא העולה מעלה ובוקעת כמה רקיעים בעת עסיקת עם ה' בתורה כידוע והא שדקדקנו מדוע לא החזיר להן הקב"ה בעצמו כאשר השיב להן גם בתחילה לקבל תורה בא. נאמר באולי דהלא ידוע דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (וכאשר הובא בדרוש הראשון בדברינו] ולכן מה ישיב בוראנו על דבר שאינו בידו כמובן. אבל אדון הנביאים שהוא הוא שליח ישראל ודיבורו כדיבורם ובשליחותם ידבר שהרי אמרו נעשה ונשמע ונמצא דיחזיר למעלה ברוב עוז ותפארת וזהו החזר משם עדתך שיקיימו רצון בוראם יתעלה ואז יוחזר הדבר ברוב הוד ותפארת וזה יהי' להם תשובה. והא שהשיב משה להקב"ה רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם ותמהנו על הפלא הלזה האם אין דין למעלה חלילה נאמר באולי דכיון דנתוודע משה רבינו ע"י המלאכים מעלת התורה ויקר ערכה ושהם אינם מסכימים ליתנה להאדם ומחמת שהיא קודמת תתקע"ד דורות להעולם. אמר עבור כלל עמו כי הוא שלוחם וכדברינו. רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני וכו' דסבר משה דאין הקב"ה ישרה שכינתו ממש בתוכנו רק כמו שאמר הקב"ה למשה אחר חטא העגל (שמות ל"ג) ושלחתי לפניך מלאך ובמלאך מצינו (שם כ"ג) כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ולכן נתירא אדון הנביאים לפי האמת ואמר רבש"ע מתירא אני לקבל את התורה כיון דיקר מאוד ערכה וגדול מאוד עונשה והשגחתך תהי' ע"י המלאכים שאין ביכולתם לישא עון וא"כ שמא ישרפינו בהבל שבפיהם והיינו עבור עמו ידבר וכנ"ל. והשיב לו המקום ב"ה לא כן עבדי משה אלא שכינתי ממש ילך בתוככם. וזהו אמרו יתברך אחוז בכסא כבודי ואל תירא דלא תומסר להמלאכים שאינם נושאים פשעכם רק אנכי אנכי אהי' עמכם ואני נושא עון ופשע ומה נמלצו א"כ בזה אמרם הנ"ל אחוז בכסא כבודי. כן ראייתם מקרא נחמד שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר' נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו היינו ג"כ כדברינו דיהי' שכינתו פרוש על עמו ורק כשחטאו החטא הגדול והנורא בעגל אז ביקש בוראנו יתברך למסור השגחתו ע"י המלאך ואף דבאמת קרא הנ"ל (דשמות כ"ג) דאמר בוראנו יתברך הנה אנכי שולח מלאך וגו' נאמר קודם חטא העגל כבר פרש"י ז"ל דכאן נתבשרו שעתידין לחטוא שכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך עכ"ל. ע"כ הגה"ה]:

והא דמסיימי רבעהמ"ד בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו לכאורה אינו מובן כ"כ דהלא בעת ההליכה לא הי' המשכן עומד אלא נפרק כידוע ואין לומר דהכוונה על בית המקדש דהלא הוא דווקא בהר המורי' ולמה אמרו כל מקום שאתם הולכים אך בפשיטות הנראה לומר דכוונו באולי כדרשתם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בתוכם ממש וכדכתיב ושכנתי בתוך בני ישראל ולכן אמרו בכל מקים שאתם הולכים בית אחד עשו לי היינו בתוככם ממש. ובזה נוכל ג"כ ליישב את אשר הקדמנו לשאול על תלמודן הנ"ל דאמר ב"ק גדולים מעשה צדיקים וכו'. דהכוונה דבעת הבריאה עדיין לא נתמלא עומק רצונו