יד יצחק - א ע

דביקותו בבוראו בלי הפסק כלל והן מצד המקבלים שנתקבל עבורם דג"כ המה נצחים לעולם דצדיקים במיתתם קרוים חיי' וכנ"ל ולמה א"כ לא ירחם על תורתו דהלא כל ימי היותנו על אדמה טמאה כמעט רוב התורה לא יתקיים בידינו כמו כל הלכות טומאה וטהרה וקרבנות וכדומה וגם כל מצות התלויות בארץ:

והאמת כי תורתנו הקדושה והמשכן כן המקדש אחד באחד יגשו כי המשכן הוא בנוי ומשוכלל בכל פרטיו קרשיו קרסיו ואדניו ועמודיו עם שולחנו ומנורתו כן יתר כל כליו נגד העולמות העליונים ממש כאוהל אחד וזהו שאמרו בית המקדש של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה וכן תורתנו הקדושה תורת ה' התמימה מכוונת לענין זה. ואולי זהו כוונתם שאמרו בברכות (נ"ה) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ואמלא אותו רוח אלהים וגו' והוא משום דהמשכן היה מכוון נגד שמי' וארץ היינו כל העולמו' וע' להלן ונקרא עטרה כדרשתם ז"ל (שמות רבה פ' נ"ב) ויביאו את המשכן הה"ד צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו אימתי נאמר המקרא הזה ביום שהוקם המשכן וכו' בעטרה שעטרה לו אמו זה המשכן וכו'. וסמוך תיכף לזה איתא שם רשב"י שאל את ר"א בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו א"ל הן משל למלך שהיתה לו בת יחידה לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי ועד שקראה אמי כן הקב"ה מתחילה קרא לישראל בת שנאמר שמעי בת וראי והטי אזנך לח זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי לא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר ולאמי אלי הקשיבו אל תקרי אומי אלא אמי וזהו בעטרה שעטרה לו אמו וכו' עי"ש וכל העובר ישתומם דהלא חבת הבת גדולה יותר מאחות ויותר מאם ולמה א"כ יאמר המדרש שלא זז מחבבה עד שקראה אחותי ואח"כ אמי והרגישו בזה המבארי'. ונאמ' בזה באולי דאין כוונת רבותינו על חבה לבד אך כוונתם דידוע דדבר התלוי ביכולת האדם שיתרבה הדבר אין החביבות כ"כ בעיניו כיון דדעתו שיעשה ויעסוק בהדבר עד שירבה ויפרוץ אבל דבר שאינו תלוי בו ואין ביכולתו יש בזה גדר חביבות לנפשו וזה ענין דבריהם דלא זז מחבבה עד שקראן אחותי היינו אף דגם העובדי כוכבים הם מעשה ידי הקב"ה וכמו שאמרו באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעש' ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכדומה עכ"ז קראן אחותי היינו דסילק כביכול היכולת מאתו יתברך לסלק עצמו מהם וליחד לו עם אחר כאשר אין ביכולת האדם להוליד אחות ורק באחרים תלוי הדבר היינו באביו ואמו כ"כ תלוי הדבר בישראל ורק אם חלילה ימרדו אזי יחליפם באומה אחרת ולבסוף קראן אמי היינו כמו שאין באפשרות להתדבק ולשיולד לאדם אם אחרת זולת יולדתו כ"כ נשבע הקב"ה שלא יחליפם באומה אחרת לעולם וזהו השוכן אתם בתוך טומאותם וכבקשת משה אדון הנביאים ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ודרשו ז"ל בברכות דביקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים וכמפורש בקרא ונתן לו וזה היה בעת גמר המשכן דשיכן אז שם קדשו ושכינתו בתוך עמו ישראל וכן רומזים המקראות שהביאו בדרשתם דבקרא הראשון שהביאו כתיב שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך והיינו בתחילת הדבר כדי שיתאיו ועדיין לא תאב וזה היה בימי האבו' [ומה נעמו א"כ בזה דברי ר' יצחק במדרש (בראשית רבה פל"ט) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ר"י פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך כו' והיינו כדברינו דעל ימי האבות יסוב אך מה היה קש' לר' יצחק עד. שפתח פתחו נאמר באולי בפשיטות דהלא בהיפך הול"ל לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך דכן הוא ההליכה מתחילה יוצא מביתו ואח"כ מעירו ואח"כ מארצו לכן מפרש האלהי הזה דאין הכוונה הליכה רק דבדעתו יתרחק מעט מעט והלא נקל להאדם להתרחק קצת תחילה מאוהביו הרחוקים וכדומה ועדיין קשור בעבותות אהבה לאוהבו הקרוב לו ואח"כ גם ממנו יתרחק ואח"כ מבית אביו וזהו שאמרו ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וכוונתו דהלך לך הזה היינו השכחה וההתרחקות וכדברינו ועבור זה ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם]. ואחר זה בעת מתן הורה התקשר הקב"ה עם עמו. ישראל עד שלא יהיה כביכול ביכולתו להחליף עמו בלתי אם ימרדו בו חלילה ולזה בא הכתוב אני ישינה היינו דאני נתישנה בחטא העגל ולבי ער ולבי זה צור לבבי כפירש"י עיין שם קול דודי דופק גו' וידי נטפי מור וגו' וכן נראה קצת עוד מרבותינו בעהמ"ד דפירשו וידי נטפו מור מרדים שאמרתי לעגל אלה אלהיך ישראל ע"ש ואח"כ בעת שנתרצ' צור ישראל לעמו בבנין משכנו אזי הבטיח ונשבע לעמו שלא יחליפם באומה אחרת כאם וכדברינו ואז זכינו לנסים שלא בדרך הטבע שירדה האש מן השמים ותאכל את העולה והשלמים. וביום הקמתו נתמלא ענן ה' את המשכן עד שלא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן ולפי שתורת ה' רומזת להעולמות העליונים כמפורסם וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ שהסתכל בתורה וברא שמים וארץ וכדרשתם ז"ל ומקום שכנה במשכן לכן מוכרח היה להיות המשכן מכוון נגד כל העולמות [וכמאמרם המובא דיודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בו שמים וארץ שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובהבונה ובדעת וכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו והיינו בחכמתה של התורה] כדי שיהיה התקשרות בוראנו יתברך במשכן עם התורה כמו שהיתה תחילה התקשרותו בעולמות העליונים וע"כ הוצרך לחכם כבצלאל שיודע לצרף אותיו' וע' בנה"ח ובזה בוא נבוא לסיים המדרש הנצב פתח דברינו דהוקשה לרבותינו למה כתיב ויקחו לי תרומה הול"ל ונתנו לי תרומה מהו ויקחו לכן אמרו הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ותחילה מפרשי רבותינו למה נקרא התורה טוב וכוונתם דהלא ידוע דיש בעולם שלשה דברים טובים הכוללים כל הצלחת האדם היינו טוב הנקרא ערב כמו אכילה ושתיה ויש ענין הנקרא מועיל כמו כסף וזהב ובהם נכללים כל המועיל. והטוב העצמי והוא שכר הצפון לצדיקים והוא הטוב האמיתי מפני נצחיותו ולזה אמרו בעלי המדרש יש לך אדם קונה מקח יש בו כסף אין בו זהב וכמוהו להיפך היינו דענין המועיל לא ימצא כלול במקחו רק חלק קצת. אבל תורתנו הקדושה כוללת כל חלק המועיל כידוע שהיא מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכתיב בשמאלה עושר וכבוד ובימינה אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד ואח"כ אמרו נגד חלק הערב יש לך אדם לוקח שדות היינו אכילה ואין בו כרמים היינו שתיה ואח"כ נגד שכר הנצחי שהוא דביקות אלהי כידוע אמרו בעהמ"ד יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינם יודעים מהו היינו טוב שבו אינם יודעים נצחיותו אבל משכר הסרסור יודעים מה לקח. כך התורה