יד יצחק - א סז

כ"כ מזידו אם הטריד דעתו וכאמרם בפ' הדר יכולני ליפטר כו' מדין הפלה עכ"ז מדרך חטא לא יצא הרי לנו דגם בתפלתו יוכל להטרד ולא יעשנו כתיקונו אבל בעת עיסקו בתורה כמעט דגם זה לא יתכן דזה תלוי רק ברעיון הלב ואם מטריד דעתו הרי לא ילמוד משא"כ בתפלה דפיו אומר ולבו בל עמו כידוע אך דגם בתורה יוכל להכשל היינו דישימנה כחכמה מחכמת האנושיות הלא וי ונהי לדעה הלזו וזה דרך לצים ומושב לצים מקרי דזה דרכם להוריד תפארת האדם ולהשימו לאין ואפס וכן כל דבריהם ועניניהם וגם זה כן הוא דמוריד מעלת התורה שהיא החמודה וגנוזה אלפים דורות קודם שנברא העולם ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם וכדכתיב בפרשת הלא חכמה תקרא [במשלי ט'] וכדרשתם ז"ל ומי יספר גדלה ותפארתה הלא אם חיה יחיה האדם אלף שנה לא ישיגנה כדכתיב ארוכה מארץ מדה ומוריד מעלתה להבל וליצנות ר"ל כחכמה האנושית. ולכן על אלה התמידים ידבר דוד המלך בחיר ה' דתפלה הלא כתיב בה ערב ובקר וצהרים אשיחה וגו' וכן בתורה הוכרח לקבוע עתים לפחות ולכן אמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים היינו הליכתו בעניני קנין ומסחר לא הי' בעצת רשעים שעוסקים בהמה ולא עושים בוראם לתכליתם ורק גופם השפל להתכלית וכנ"ל. ובדרך חטאים לא עמד היינו בעת עומדו להתפלל וכדברינו לא הי' דעתו בדרך חטאים היינו בעיסקי ובקניני ההבלים דזה דרך חטא הוא אף כי איננו מזיד בה כ"כ. ובמושב לצים לא ישב היינו בעסק התורה לא הי' כוונתו לשום חכמה דזה הוא מושב לצים וע"ז ביאר כי אם בתורת ה' חפצו היינו דלימודו בתורה הוא משום שהיא תורת ה' ונחה בזה קושית המפרשים דאיך אחז הדבר בשני הראשים הרחוקות כי לא כל אשר איננו רשע ראוי לתארו בשם תורתו אומנותו כמובן אבל לדברינו זהו תחילת דבריו שידבר על אלו השלשה חלוקים וכמעט אינם רחוקים כ"כ מהמרכז. וכאשר ירגיל עצמו בזה אז ממילא יבוא אשר בתורתו יהגה יומם ולילה. באולי הכוונה לפי פשוטו דימצא טעם ותענוג בתורה אשר בל ירצה להניחה מדעתו אף שעה מועטת ורק בה יהגה יומם ולילה וכן הוא מושג בחוש אשר מי שממציא נפשו לקבוע בתורת ה' בחשק ובאמת אז ידבק אח"כ בה עד שכמעט יומם לא ינוח ולילה לא יישן מאהבתו כמו שהיתה פועל ידיו ממש וזהו ובתורתו יהגה וכדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואולי זהו כוונת חז"ל במסכ' עבודת כוכבים (י"ט) תחילה בתורת ה' חפצו ואח"כ ובתורתו יהגה יומם ולילה והלא ודאי איננה שלו לעשות בה כל מה שביכולתו דהלא אמרו הדרין (ק"א) הקורא פסוק וכו' ועושה אותו כמין זמר מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך ככנור וכו' וכן אמרו באבו' לענין ליהנות מהתור' המשתמש בתגא חלף וכו' אלא באולי הוא כדברינו דמקבל נחת ממנה כאלו היתה שלו ואמר דוד מלך ישראל עבור זה יהי' שכרו והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו'. הענין דהלא טבע האילן שפירותיו ילקטו אחד אחד אף כי עדיין לא הגיע יבושת האילן בכללו רק דהם גדלו כל צרכם כידוע. משא"כ העלים רק כאשר הגיע החורף ויתיבש האילן אז גם עליו כמשים ונופלים ולא מקודם וא"כ כמעט העלין מעיקרו של אילן יחשבו דבחייו יחיו ובמותו ימותו ויכבשו. וידוע עוד דהצלחת האדם בעוה"ז הן הנה שלשה דברים והמה. בני. חיי ומזוני וזהו אמרו והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וא"כ מלא פירות טובים ורטובים כ"כ יהי' זה האיש וזהו בני ואח"כ אמר ועלהו לא יבול היינו בהגיע זמן הניבול והכבישה והמה ימי הזקנה והן הנה הדבוקים באדם עצמו כמו האילן בעליו שאין יד האדם נוגע בהם להפרידן מעל האילן רק יכבשו בשעה שהגיע ימות החורף וכן בהאדם ימי הזקנה לא יבול וזהו נגד חיי שיאריך ימיו יותר משאר האילנות שאינם עומדים על פלגי מים וכ"כ בהנמשל נגד האדם ונגד מזוני אמר ובכל אשר יפנה יצליח ואמר עוד לא כן הרשעים היינו אף אם הם יתפללו ויעסקו בתורה לא יעשו מעשיהם על התכלית הנרצה לה' ורק תורתם ותפלתם אינו כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח המליצה דגם המוץ יוגבה בשמים אבל אינו מצד עצמו רק ע"י הרוח. וכמוהו הרשעי' דגם הם יעסקו בתור' וכדומה אבל התנשאות זה הוא מצד דמחשבה לדבר חכמה וכמו דכאשר נח הכוח אזי תפול המוץ על הארץ כמוהו הרשע בהנמשל כמובן אבל הלומד תורה לשם ה' ומשו' חשיבותה שהיא תורת אלהינו ית' אזי מתנשא מדי יום ביומו במדו' גבוהות ומעלו' יקרות וכמו שאמר ר"פ בן יאיר בעבודת כוכבי' (כ' ב') תור' מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי זריזות כו' עד ענוה שהיא הגדולה שבמדות לחד מ"ד וכן תפס תלמודן בערכין (ט"ז) לפשיטות עי"ש:

וניכר ג"כ במדותיו אם דעתו לשם ה' וכמו שאמרו (באבות פ"ה) עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה המה תלמידיו של אברהם אבינו הענין כדברינו דאם כוונתו רק לשם אבינו שבשמים כאברהם אבינו אזי בודאי יהי טוב עין. דכיון דהעולם הזה וקניניה שפל בעיניו ואף אם יעסוק בהם המה רק לשם ה' א"כ למה יגרע מחבירו עינו הטוב האם יקנא בחבירו שמצא חרס וחספא וכ"כ כל עניני העולם המה בעיניו לחספא ולאין ובודאי גם רוחו נמוכה היא הענוה השלימה וכנ"ל שהתורה שעוסק בה תביאהו לזה. ואין מהצורך לומר דנפשו שפלה היא גדר התאות [כהמפרשים ז"ל] כיון שהעולם וכליליה שפל ומגונה בעיניו ואולי זה כוונת התנא שמציין לן תלמידי אברהם אבינו ותלמידי בלעם הרשע הוא משום דהלא גם בלעם התקשר עצמו וקרה לו ה' וכן תלמידיו והלא א"כ בקל לטעות בהם דגם הם לומדים ומתפללים לכן ציין לנו התנא סימנים דלא יחליפו תלמידי א"א לתלמידי בלעם הרשע היינו המקשרים עצמם בתורה ובתפלה לשם שמים להמתהפכים ומקשרים עצמם למען ההבל והריק. והוא שנכירם ממדותיהם דתלמידי א"א המה המבזים העוה"ז ומלואה וניכר זה מעין טובה ומרוח נמוכה ומנפש שפלה. ותלמידי בלעם הרשע המה להיפך דאדרבה כל עבודתם ותכליתם הוא העוה"ז. והא דהתקשר בלעם לאלהים אינו רק כדי שיוכל להזיק בעינו הרעה וזהו עין רעה ולקבץ הון רב עבור קללתו וברכתו וזהו נפש רחבה ושישלחו אליו גדולי המדינות ושרים יקדמו פניו כמו שאמר מאן ה' לתתי להלוך עמכם וכדרשתם ז"ל. וזהו רוח גבוהה והא דלא קאמר מה בין תלמידיו של משה רבינו לתלמידיו וכו' [אף דודאי אשר השלשה סימנין אלו היו מצויינין במשה עבד ה' ביתר שאת ויתר עז וכדמצינו בתלמודן נדרים (ל"ח) שאמרו שמתחילה לא ניתנה תורה למשה ולזרעו היינו סודות התורה] ומשה נהג עין טובה ונתן לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך. הלא דבדברים הנחמדים מזהב ומפז נהג עין טובה ורוח נמוכה הלא כתיב בהדיא בתורת אלהינו והאיש משה עניו מאד וגו' ונפש שפלה שהוא גדר והרחקת התאוות הנם בודאי בו דפירש מכל תענוגי העולם כידוע מחמת