יד יצחק - א סו

ההולכים בדרך ה' ומהו ההולכים בתורת ה' אך כוונתו באולי אשר אשרי האיש שאף שהולך בדרך משא ומתן אך בתורת ה' רצון ותכלית הילוכו וזהו ההולכים בתורת ה' בלבם וכל ישעם בה וזהו דעת ר"י. ועוד אמר אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו וזהו דעת רשב"י דאמר והגית בו יומם ולילה. ואמר כת הראשונה טעמם בפיהם. אף לא פעלו עולה. היינו אף שאינם עוסקים בתורת ה' יומם ולילה ורק עוסקי' בקנינים ואינם עושים במעשיהם ובעסקיהם שקר ועולה נקרא ג"כ בדרכיו הלכו והוא כדברינו יען כי כל תכליתם הוא תורת ה' אבל כת השני' ובהם כולל גם דוד בחיר ה' את עצמו ואומר אבל דעתיהם ודעתי אשר אתה צוית פקודיך היינו התרי"ג מצות שהמה פקודיך לשון מספר כדכתיב ופקודי משה וכמוהו לרוב לשמור מאוד. שלא יכשל בשום דבר ופרט כל שהוא מהתרי"ג מצות. וע"ז היא תועלת וארוכה לימוד התורה שמזכרת לאדם בכל פרטי המצות והמעשים וכמו שאמרו בקידושין (מ') ובעוד איזו מקומות לימוד גדול שמביא לידי מעשה לכן בחרו לעצמם להיות נוצרי עדותיו ובכל לב לדורשו. ובזה נבוא להבין ילקוט תמוה דתהלים תורת ה' תמימה ר' ירמי' ורבנן חד מנהון אמר למה היא ה' תמימה שהיא משיבת נפש וחורינא אמר למה היא משיבת נפש שהי תמימה. והוא פלאי ולדברינו נאמר בדרך זה דבתלמודן כתובות (קי"א ב') אמר ר' אלעזר ע"ה אינם חיים וכו' מקרא אני דורש כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. ובהדיא אמרו בסנהדרין (צ"ט) על קרא דכי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת דפירשוהו דהכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב וא"ר נהוראי שם דכי דבר ה' בזה הוא מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק וא"כ משום זה לדעת רשב"י ודאי אסור להאדם להכנס בשום ענין עד דמשום זה לא יהי' יכולתו לעסוק בתורה אבל לר' ישמעאל עדיין יוכל להכניס עצמו לזה לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו ורק שעות הנותרים מקנינו וענינו אותם יקדיש לה'. ולפחות אף אם גדלו קנינו וצרכו יקבע עתים לתורה כאמרם ז"ל שבת (ל"א) אמר שעה שמכניסין את האדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה [והא דבסנהדרין ז' ובקדושין מ' אמר רב המנונא דתחילת דינו של אדם הוא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון ובשבת אמרו דשואלין לו תחילה נשאת ונתת באמונה כנ"ל. עי' רבותינו בעת"ו ז"ל בשני המקומות מה שכתבו בזה ותירוצם דחוק קצת עי"ש. אך חילקתי ביניהם בעז"ה ומצאתי כדברי לרש"א ז"ל והוא דאם איש משא ומתן הוא אזי שואלין לו תחילה שאת ונתת באמונה וכדא"ר לוי ב"ב (פ"ט) קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות וזהו דברי רבא בשבת ואח"כ שואלין לו אם קבע עתים אבל אם אינו איש משא ומתן אזי תחילת דבריו הוא על דברי תורה וכרב המנונא הנ"ל] וא"כ נאמר דבפלוגתא זו פליגי ר' ירמי' ורבנן דיש להבין באמת דברי בחיר ה' שאמר תורת ה' תמימה מהו כוונת תמימה איך יחסר ממנה הלא לא ניטל ממנה כלל וכאשר ניתנה כן היא ולמה לי' להודיע כזאת. לזה באו ר' ירמי' ורבנן הנ"ל ליישב ואמר הראשון שבהם למה היא תמימה כדקדוקנו הנ"ל ואמר לפי שהיא משיבת נפש ופירש תמימה שהיא תתמם את הנפש וסוף הקרא מפרש על רישא אך כמה ואיך יהי' לימודו בה אינו מפרש כלל וסמיך על מנהג העולם וכאמרם בכמה מקומות פוק חזי מה עמא דבר ומהם בברכות (מ"ה) והלא אמר אביי בברכות (ל"ו) דהרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם כו' אבל דעת החרינא הוא כדעת רשב"י דדברים ככתבם והגית בו יומם ולילה:

לכן אמר למה היא משיבת נפש שהיא תמימה כלומר מתי תהי משיבת נפש אם יעסוק בה כל ימי חייו וזהו תמימה שיתממה וישלימה כל ימיו. ופירוש הקרא הכי אם תורת ה' המימה שיהממה. אז תהי משיבת נפש לו ואולי קרובים למרכז הדברים:

וכאשר פירשנו לעיל דעתו של דוד דעת קדושים דלעצמו תפס כדעת רשב"י אמר עוד בתחילה ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה הרי דעתו דהתכלית היותר גדול הוא לעסוק בתורה יומם ולילה כדעת רשב"י אך להבין דבריו הקדושים המסולאים בפז דחלק הדבר לשלשה לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. באולי נאמר דכבר ידוע מה שאמרו ז"ל ואין עמידה אלא תפלה (ברכות כ"ו ב') והנראה בפשיטות לומר מדוע נקרא הפלה עמידה הוא משום דצריך להתפשט מעליו כל הגשמיים ולהיות רק דבוק באלהותו יתברך וע"ד זה נקראים המלאכים עומדים והוא משום עומדין בדעתן רק להשגת אלהותו ואין פונים מזה ימין ושמאל ולימוד התורה נרמז בענין הישיבה כדכתיב ישב בדד וידום וכמו שאמרו באבות מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידום וכן הוא לרוב בכל הש"ס שנים שיושבים ועוסקין בתורה וכמוהו הרבה וגם בזה בפשיטות נאמר דלכן נרמזה בישיבה משום דקרוב לטעות בזה וצריך הרבה ישוב הדעת בזה ולכן צריך לישב ממש ג"כ ולדקדק יותר כידוע [ואף דבתחילה היו לומדים מעומד אולי הוא לתלמידים וברבים מכבוד התורה]. וזה הוא ידוע דעסיקתו של האדם בעולם הוא תורה ותפלה ועסיקתו במשא ומתן ומה לו עוד ואף דרבו מצות ה' עכ"ז התדירים מאוד הן הנה תורה ותפלה כידוע ובכל אחד שלשתן אם יכוין לשם ה' אף דלדעת רשב"י לא זהו כל תכליתו ורק עיקר דעתו שבלתי יעמול כלל בקנין ומסחר רק דברים ככתבן אבל לפחות אשרי לו שהרי קיים בכל דרכיך דעהו וכ"ש לדעת ר' ישמעאל הלא זהו רצון בוראנו יתברך אבל בשלשתן אפשר לחטוא דבעיסקו הלא קשה עונשן של מדות והלא קופה מלאה עונות גזל בראש. ואף יוהכ"פ אינו מכפר על דברים שבין אדם לחבירו וכמה וכמה עונשין כלולים בעיסקו של האדם. ואף אם אינו עושה עולה וחמס במעשה ידיו ורק דכוונת עיסקו וקנינו הוא משום צרכי גופו לבדו ועבודת ה' לא ישים במגורו. הלא גם זה למעשה רשע יחשב דמאבד רוב עתו וכמעט כולם על דבר ההבל וריק. ומה טוב הי' לו אם כוון בכל מעשיו לשם ה' היינו שאם ירויח ויכול לחיות עצמו וב"ב אזי יוכל לעבדו ולדבקה בו כפי יכלתו ואז הי' עובד ה' תמיד משא"כ עתה ותהי להפך הרי כי עתים שאינו עוסק בתפלה ותורה קרוב להכשל היינו או בהעבירות הרמות והחמורות או דיעמול לרוח עבור צרכי גופו משא"כ בעת עסיקתו בתפלה רחוק הוא מכל הנ"ל אך דעדיין יש לטעות ולנפול בפח יצרו שיטרידהו במחשבתו עד שלא יכוון בתפלתו ויהי' דעתו בעניני העולם ההבלים ואף כי באמת צריך לזה שקידה רבה שיכוון בכוונה שלמה דעתו לה' אלהינו לבד ולא גדלה