יד יצחק - א כד

את אשתו ע"כ וגם הכא קשה והא ערב דכתובה לא משתעבד וצריך לתרץ כנ"ל דקבלן יאמר רשב"ג. וא"כ צריך קצת לתרוצי מתניתין ורשב"ג במתניתין אמר וכן הערב ומשמע בפשיטות ממלת וכן דגם בתחילה על קבלן ידבר ולא על ערב ולכן כיון דמצא ר' יוחנן במתניתין קצת חסרון הצריך לתקן לכן מתרצא לה בחסורי מחסרא וכדברינו וקצת טעם הוא בדברי ר' יוחנן:

ועתה נבוא להשלים הדבר השלישי שלא פסק ר"י כרשב"ג [ולא נבטיח שיכוון כ"כ למרכז] והוא דאיתא בתלמודן שם (קע"ג ב') אמר רב הונא מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו וגו' ופי' רשב"ם ז"ל תנה אותו על ידי כלומר כאלו מקבלו בידי אחזירנו לך וכוונתו דהלא תנה אותו ע"י הוה נשא ונתן ביד ולמה קרא לו תלמודן קבלנות לכן פירש כאילו מקבלו בידי ופשוט. וכן פירש רש"א בכוונת הרשב"ם אך דבאמת מדוע לא פריך תלמודן הא נשא ונתן ביד הוא ולמה לן למימר דקבלנות היא ולדחוקי בי' אלא ודאי דלא שייך באדם נשא ונתן ביד או נתרץ באופן אחר אבל באמת באיזה אופן שנתרץ נבין קצת למה לי' לראובן למימר לשון קבלנות ובלשון גרוע הזה אי משום דלא שייך כ"כ לשון קבלנות באדם מדוע א"כ יבחור לשון תנה אותו ע"י שהוא נשא ונתן ביד. שלא יאמר כזה כלל וכוונתו לענין קבלנות. הל יותר ברווח הי' לי' למימר לשון ערבות והוא לשון פשוט ואין לדחוק בו כלל וכמו שאמר יהודה אנכי אערבנו אך אם נאמר דערב אינו משתעבד כלל ודאי דהוכרח למימר הלשון הגרוע הנ"ל משא"כ אם ערב משתעבד. אלא ודאי דאית בקבלנות איזה עדיפות בשום פרט לכן בחר לי' ראובן בלשון גרוע הלזה כדי לכלול בי' קבלנות. וא"כ מוכח מזה דלא כרשב"ג דלרשב"ג אין שום עדיפות כלל בין ערבות לקבלנות בשום דבר וכיון דר' יוחנן סבר דערב משתעבד וכאמימר דתלוי אם אסמכתא קני' והלא ר"י סבר דאסמכתא קני' ומוכח א"כ מדברי ראובן דיש שום עדיפות בקבלנות לכן לא פסק כרשב"ג בזה [ורק טעם כ"ש הוא] והארכנו מאוד בחידושינו והוספנו עוד הרבות דברים בכל הענין וכאן ההכרח לקצר:

איתא במרובה (ע"ט ב') שאלו תלמידיו את ר' יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר (ישעיה כ"ט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' וכתיב תהלים צ"ד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וכתיב (יחזקאל ט') כי אמרו עזב ד' את הארץ ואין ד' רואה. ואם המרה רצון יוצרו יותר מגזלן ודאי גדול חטאו גם ממזיק נכסי חבירו לכן בחרנו מספר נזיקין לדבר בהלכות גניבה:

הרמב"ם ז"ל בספר אחד עשר הוא ספר נזיקין בפ"א מהלכות גניבה הלכה א' וב' כתב וז"ל כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על ל"ת שנאמר לא תגנוב ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבתו תורה לשלם וכו' אסור לגנוב כל שהוא דין תורה ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר או ע"מ לשלם הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך ע"כ ועל הא שכתב ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין לא הביאו מפרשיו ז"ל מראה מקום לזה עיי"ש. ולכאורה בפשיטות הוא מתלמודן דחולין (קמ"א) דגזל לאו הניתק לעשה הוא דאיתא התם על בעיית ר' אבא בר ממל דבעי בטעמא דר"י [דסבר במתניתין שם הנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח] אם משום דסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו או דילמא בעלמא סבר לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והכא משום דקסבר שלח מעיקרא משמע ת"ש גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי ר' יהודא והא הכא דלאו שניתק לעשה היא דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה ש"מ טעמא דר"י משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו' ע"כ. ומוכח קצת דגם גניבה כן ואף דבאמת בהאי קרא דוהשיב את הגזילה לא כתיב גניבה כלל רק גזילה ועושק ופקדון ואבידה מ"מ הלא כתיב בפ' משפטים אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם וזהו ניתק לעשה כמו גזל. ואף דהלאו נכתב אחר זה [בויקרא י"ט] דכתיב התם לא תגנובו ולא הכחש וכו' והלא תגנוב דכתיב בעשרת הדברות רק בגניבת נפשות הכתוב מדבר כסנהדרין (פ"ו) מ"מ הלא גם בגזילה הלאו נכתב אח"כ ועכ"ז נחשב לאו הניתק לעשה דאין השבה קודם גזילה וכרש"י חולין שם ד"ה והשיב וכ"כ גניבה ולכאורה כן מוכרח לומר לדעת רבעת"ו ז"נ דסברי במציעא (ס"א) שלוקין על לאווי דריבית ואונאה דאמר רבא שם למה לי דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה הל נלמוד אחד מחבירו דבכולן מחסר ממון חבירו ואסיק שם דחדא מחדא לא אתיא דיש בזה מה שאין בזה ורק חדא מתרתי אתיא והוא גזל מריבית ואונאה אלא לאו בגזל למה לי לכובש שכר שכיר ופריך כובש שכר שכיר בהדיא כתיב בי' לא תעשוק שכיר עני ואביון ותירץ לעבור עליו בשני לאוין והקשו רבעת"ו שם וז"ל וא"ת ולוקמי בגזל גופי' ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל שניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר ע"כ ופריך תלמודן ולוקמא בריבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין ותירץ דבר הלמד מענינו ובענינא דשכיר כתיב וא"כ מוכרח מתלמודן לדעת רבעת"ו דעל ריבית ואונאה לקי שפיר דתלמודן לא הקשה אגזל רק ארבית ואונאה וכ"כ רש"א וכ"כ רבע"ת לעיל בד"ה אמרי ה"נ [דנלמוד גזל מריבית ואונאה] וז"ל וא"ת והא אין מזהירין מן הדין וי"ל דגזל לאו הניתק לעשה הוא כדאמרינן בפרק שילוח הקן ומטעם דאין מזהירין מן הדין הוי מצי למימר לעיל דלא ילפינן מהדדי אלא דעדיפא קאמר דאפילו מדינא לא אתא. ומוכח גם מדבריהם הללו דעל ריבית ואונאה לקי דאם לא לקי הלא ילפינן מהדין באמת כגזל. וא"כ יסתוער לן קושיא על רבע"ת ז"ל דתלמודן שם קאמר (בע"ב) לא תגנובו דכתב רחמנא ל"ל [ופירש"י לילף מריבית ואונאה שהרי מחסרו ממון וכן מוכרח קושית תלמודן]. ותירץ לא תגנוב ע"מ למיקט ל"ת ע"מ לשלם ת' כפל. ולכאו' אם נאמר דדעת רבעת"ו ז"ל שלוקין על גניבה כמו על ריבית ואונאה א"כ מה מקשה תלמודן לא תגנובו ל"ל הלא אין מזהירין מן הדין כדבריהם הנ"ל והכא אין שייך תירוצם דאיך נוציא דין חדש מיתור דלא תגנובו כיון דבאמת אינו מיותר ודקדוק גדול הוא אלא ודאי כדברינו הנ"ל דגם רבעת"ו סברי דאף דריבית ואונאה לקי אף דמשלם ג"כ. מ"מ גניבה