יד יצחק - א כג

מיטמאו משום צפוי אבל בשולחן הוי להיפך וכנ"ל וכ"ז פשוט בעזה"ש אך הארכנו יען דהכ"מ לא נחית לזה:

מספרי רבינו הגדול הנם עדיין עוד ארבע' ספרי' שלא דיברנו בהם וכולם איירי בדיני ממונות וכבר אמר ר' ישמעאל בבתרא (דף קע"ה) הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם והן כמעיין הנובע לכן נאריך בהם קצת יותר מבהלכו' הראשוני' ודברי ישמעאל הואיל והקדמנוהו נימא בי' מילתא במה שמסיים והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס והוא דפלוגתת ר' ישמעאל ושמעון ב"נ מבואר במתני' שם דאיתא התם ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסי' בני חורין מעשה ובא לפני ר' ישמעאל ואמר גובה מנכסים ב"ח אמר לו בן ננס אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים ב"ח אמר לו למה אמר לו הרי החונק את אחד בשוק ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו פטור שלא על אמונתו הלווהו כו' וע"ז קילס ר' ישמעאל את בן ננס ובתלמודן שם אמר ר' יוחנן אעפ"י שקילס ר' ישמעאל את בן ננס הלכה כמותו ע"כ ויש להתבונן באמת בדעת ר' יוחנן כיון דר"י בר פלוגתי' דבן ננס מודה בעצמו לו מדוע א"כ לא יהי' הלכה כמותו ורחוק הדבר לומר משום דסתימת מתני' משמע כוותי' דאם סתמא נקראת א"כ לכאורה הוי סתם ואח"כ מחלוקת אף דאיננו מוכרח כ"כ ואין להאריך בזה ובפרט דהלא בן ננס בסברא מוכרחת בא וכנ"ל:

אך באולי נאמר בדעת ר' יוחנן דהנה לעיל (דף קע"ג) אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודא ור' יוסי היא לר"י דא' אסמכתא קני' משתעבד לר' יהודה דאמר לא קניא אינו משתעבד והקשה לי' רב אשי הרי מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד אלא בההיא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשתעבד לי' נפשי' ע"כ. וא"כ ב"נ האומר שם דערב היוצא לאחר חיתום שטרות אין משתעבד כלל משום דלא על אמונתו הלוהו אלא איזהו ערב שהוא חייב הלוהו ואני נותן לך שכן על אמונתו הלוהו [ע"כ דבריו במתני']. מוכח לפי הנראה דסבר אסמכתא לא קניא ולכן בעינן שכן על אמונתו הלוהו וכדעת רב אשי הנ"ל דבההיא דקא מהימן גמר ומשעבד נפשי' ופשוט בדעת רב אשי שהוא קודם חיתום שטרות ונתינת המעות דאל"כ רק אחר נתינת המעות מאי מהימן וכן המה דברי ב"נ. וא"כ ר"י אף אם הודה לי' מסתמא גם דעתו כן דאסמכתא לא קניא. משא"כ אם נאמר דאסמכתא קניא בוודאי גם לאחר חיתום שטרות משתעבד וא"כ הלא ר' יוחנן פסק בהדיא (בדף קס"ח) שם כר' יוסי דאסמכתא קניא ולכן כיון דפסק כר"י לכן אמר כן גם הכא דאעפ"י שקילס ר' ישמעאל את בן ננס הלכה כמותו ופשוט הדבר אף דדחוק קצת לענין ההלכה כמובן ועש"ך בחו"ה סי' קכ"ט] וזה ברור ומוכח בטעם המחלוקת דאסמכתא קניא או לא. תלוי אם אזלינן בתר דיבורא אז אסמכתא קניא ולהיפך אם ניזיל בתר דעתי' אסמכתא לא קניא דאמדינן דעתי' דעל אופן זה לא נתרצה:

ובזה יש ליתן טעם קצת לדעת ר' יוחנן דפסיק בכל הש"ס דכל מקום ששנה ר"ש בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה והובא במקומות רבים בש"ס ומהם (כתובות ע"ז וגיטין ל"ח) ולמה א"כ יצאו אלו השלשה דווקא ואמרנו דבצידן וראי' אחרונה פשוט לומר קצת בסברא הנ"ל דצידן הוא במתניתין דגיטין ע"ד דאיתא שם ארשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי איצטלתי ואבד איצטלתו ואמרו חכמי' תתן לו את דמי' ע"כ וא"כ וודאי דעת רשב"ג דאזלינן בתר אומדן דעתו ולכן די אם תתן לו דמי' משא"כ אם ניזיל בתר דיבורי' הלא הוא איצטלתי קאמר ולכן כיון דר' יוחנן בתר דיבורי' אזיל ועבור זה אסמכתא קניא ע"כ לא פסק בזה כרשב"ג וכ"כ ראי' אחרונה היא מתניתין דסנהדרין ל"א דאיתא שם א"ל הבא עדים ואמר אין לי עדים אמרו הבא ראי' ואמר אין לי ראי' ולאחר זמן הביא ראי' ומצא עדים הרי זה אינו כלום אמר רשב"ג מה יעשה זה שלא הי' יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא הי' יודע שיש לו ראי' ומצא ראי' ע"כ. ולכאורה גם התם אי אזלינן בתר דיבורי' הלא אמר אין לי עדים ואין לי ראי' וודאי אם יביא עתה מסתמא עדי שקר הם כיון שאמר והודה בעצמו שאין לו או דנאמר כיון דאזלינן בתר דיבורי' הלא מחיל לי' כמובן וערש"י ור"מ אבל אם ניזיל בתר אומדן דעת אין כאן לא הודאה ולא מחילה דכל דבריו הוי משום דלא ידע מהם אבל אי ידע לא אמר כלל וזהו דעת רשב"ג משא"כ דעת ר"י דהוא לא אזיל בתר אומדן דעת לכן פסק גם בזה שלא כדעת רשב"ג ועדיין נשאר לפרש טעם של ר' יוחנן דפסק שלא כרשב"ג גם בערב והיא מתניתין (ב"ב קע"ג) דאיתא התם המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ובגמרא על דברי ת"ק שאמר ואם אמר לו ממי שארצה אפרע יפרע מן הערב אמר ר' יוחנן שם לא שנו אלא שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב ופריך תלמודן ע"ז והא מדקתני סיפא רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב מכלל דת"ק סבר לא שנא הכי ולא שנא הכי ותי' חסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במה דברים אמורים בשאין נכסים ללוה אבל אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אעפ"י שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן:

רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד זה ואחד זה לא יפרע מן הקבלן עכ"ל הסוגיא והוא הערב שאמר ר' יוחנן דאין הלכה כרשב"ג בהא ותחילה יובן דעת ר' יוחנן דחידש דין חדש דלא שנו שיפרע מן הערב אלא אם אין נכסים ללוה ומשום זה הוכרח לחסור מתני' ומאן דוחקתו למחסרה [אף אם נראה לו כן ההלכה מכל מקום הלא לדוחק גדול יחשב לעשות חסרון במתניתין דבשלמא אם מצא בה איזה חסרון ונצרך לתקוני אז יכול לתקנה כפי הדין שנראה להאמורא כמפורסם בתלמודן בכמה מקומות כעין זה לאו תרוצי קמתרצת לה תריץ הכי משא"כ לעשות חסרונות במתניתין בלי דבר הדוחקתו קשה הדבר]:

ואמרנו קצת בדעת ר' יוחנן דבש"ס שם קע"ד ב' הביא תלמודן עובדא חדא וזהו משה בר, עצרי ערבא דכתובתה דכלתי' הוה רב הונא ברי' צורבא מרבנן הוה ודחיקא לי' מילתא אמר אביי ליכא דניזיל דנסבי עצה לרב הונא דנגרשה לדביתהו ותיזיל ותיגבי כתובתה מאבוה והדר נהדרה וכו' ופריך תלמודן ע"ז והא ערב הוא וקיימא לן ערב דכתובה לא משתעבד ותירצו קבלן הוה ע"כ ולכאורה קושי' זו גם על מתניתין תסוב. דאמר רשב"ג במתניתין הנ"ל אחר דבריו שאמר שם דבין כך ובין כך לא יפרע מן הערב הוסיף לומר שם. וכן אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה והי' בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר