יד יצחק - א יז

לעשות הנ"ל גם על חייבי כריתות ולכן אם נלקה נפטר. ודלא כרבי שמואל בר רב יצחק שם עי"ש. כן נאמר בדעת ר' יוחנן:

ומדברינו אלו ניישב קצת דעת רבינו הגדול דרבינו מפרש הא דאמר ר' יוחנן חלוקים עליו חביריו אין כוונתו לומר דאין כן הלכה דהלא הוא בעצמו סובר בכמה מקומות בש"ס דהלכה כסתם משנה ומהם (שבת מ"ו) ועוד שם בכ"מ (ועירובין צ"ב) ומשנתנו בתחלת אלו הן הלוקין סתם לן כוותי' וא"כ הלכה כמותו ור"ע איהו הוא המודה לר' חנניא לדברינו ואלא רק ר' יוחנן הודיענו דיש חולקין בזה ולא דהלכה כהחולקים או אולי דלדעת רבא דהתם הלא אין מוכח לומר דר' ישמעאל פליג ע"ז כאשר זכרנו לעיל] ולכן פסק הרמב"ם ז"ל בחיבורו להא דר' חנניא כיון דפסק להא דתחילת אלו הן הלוקין שכל חייבי כריתות לוקין כדבריו באיסורי ביאה הנ"ל והלא לדעתנו תלוי זה בזה וכמבואר ואף דאין כ"כ מרווחים הדברים מ"מ לא ירוחקו:

אך לבד מה שהתעוררנו על רבינו הגדול כבר התעוררו מפרשיו עוד עליו במה שכתב בפרק א' מאיסורי ביאה הנ"ל שכל חייבי כריתות לוקין ובספר המצות שלו שרש י"ד כתב בהדיא אבל העיקר אצלינו לא ענש אלא א"כ הזהיר וכיון דצריך האזהרה נחייבו כרת א"כ בוודאי אין לוקין עליו כמו שאין לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד עיין בלחם משנה. וכן בפירושו למסכת מכות כתב ג"כ רבינו וז"ל החלק הראשון לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד או כרת אין לוקין עליו וכו' ע"כ. וגם בפירושו שם סתר דבריו אלו לתחילת דבריו דמתחילה כתב דחייבי כריתות ילקו והל"מ ביקש תרופה וכתב דמשום הלאו פטור אבל חייב משום גז"ש דלעיני לעיניך עי"ש ורחוקים הדברים וכמו שכתב המגי' במשנה למלך עי"ש. והוא ז"ל רצה ליישב דברי רבינו ולחלק דאם אין לכרת מיתת ב"ד ג"כ אף אם הי' התראה. חרק הלאו לכרת לבד אתא אז לוקין. משא"כ אם בהלאו איכא גם מיתת ב"ד אם התרו אז אין לוקין עי"ש עוד ואם כי דבריו מסתברים וקרובים להאמר מ"מ ראייתו מדברי רבינו ז"ל רפוי' עי"ש. ובפרט ראה נא זאת לרבינו הגדול דכתב בפירושו בזבחים בפרק פרת חטאת דר"ש אמר שם במתניתין דאם הקריב מחוסר זמן בחוץ פטור מכרת וחייב מלקות וחכ"א כל שאין בו כרת אין בו ל"ת. וכתב רבינו ז"ל בפירוש המשנה אין הכוונה שחייב כרת ומלקות שזה לא יבוא לעולם וכו'. אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו עכ"ל וכאן הלא אין בהלאו רק כרת. לבד ואין בו מיתת ב"ד כלל ואפי' הכי כתב שאין לוקין הרי להדיא שלא כדברי המגי' ובאולי נאמר קצת לפי דברינו הנ"ל דהסברנו דאם נלקה אם יפטור מכרת תלוי אם חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות. וא"כ כיון דבפירושו ז"ל כתב ואין הלכה כחנניא וכמובא לעיל בדברינו דסמך עצמו על דברי ר' יוחנן דאמר במכות שם חלוקין עליו חביריו וא"כ חייבי כריתות אינם כלל בכלל מלקות ובזה יוסר קצת קושית רעק"א ז"ל בחידושיו שם על דברי רבינו הגדול המובא בתוי"ט שם בפרת חטאת כתב הגאון ז"ל עליהם וז"ל קשה לי הלא הלאו אתי ללקות באם שחט מה שראוי לבוא לפנים והתרו בו למלקות ואם לקה פטור מכרת וכו' וכמו כל חייבי כריתות שיש בהם לאו וכו' והאזהרה לא אתי לכרת דהא קי"ל כרת לא בעי אזהרה וכו' וצ"ע עכ"ל ולפי הנ"ל באמת רבינו הגדול לא סבר כזה רק דעתו דסמיך על ר' יוחנן הנ"ל וסבר דאין לוקין על לאו של חייבי כריתות ועיין עוד. ויש להאריך מאוד בכל זה אך יען שאינם מפולשים כ"כ הדברים לכן קצרנו:

בספרי פ' מטות גרסינן. לא יחל דברו מגיד שעובר על בל יחל ועל בל תאחר מנין ת"ל כי ידור נדר לה' וגו':

מגיד שעובר על בל תאחר ועל בל יחל ע"כ והובא בספר המצות לרבינו הגדול במצוה קנ"ז בחלק ל"ת וז"ל ובספרי אמרו לא יחל מגיד שהוא עובר על בל יחל ועל בל תאחר כלומר כנדר קרבן ולא הקריבו וכו' הוא חייב משום בל תאחר ומשום בל יחל וכן כל הדומה לקרבן כמו שידור לבדק הבית וכו' וכן כתב רבינו ג"כ תחילת הלכות עו"ח בחיבורו ז"ל הערכים הם נדר מכלל נדרי הקדש שנאמר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' לפיכך חייבין עליהן משום לא יחל דברו ולא תאחר לשלמו ומשום ככל היוצא מפיו יעשה ע"כ. ולכן יען כי נכפלו בו לאוין יותר מאיסור שבועה או נדר או נזירות. בחרנו לדבר בו מספר ההפלאה:

בספר ששי הוא ספר הפלאה בהלכות עו"ח פרק ב' הלכה ט' כתב רבינו הגדול וז"ל. הרי עלי מטבע כסף לא יפחות מדינר כסף מטבע נחושת לא יפחות ממעה כסף ע"כ וכתב הכ"מ וז"ל ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין דהאומר הרי עלי מטבע זהב [הנכתב במתניתין]. וכן למה לא כתב גבי דינר כסף דבאתרא דלא סגיא פריטי דכספא אז דווקא יתן דינר כסף ולא פריטי והעלה בצ"ע ואולי אפשר ליישב קצת דרבינו סובר כסוגית תלמודן דכתובות ק"י דאמרינן פריטי דכספא לא עבדי אינשי וא"כ תרתי מתורצים קצת. דלכן השמיט באתרא דלא סגיא כיון דלא עבדי אינשי וגם לא צריך כ"כ למינקט זהב דכ"ש הוא מכסף כיון דבכסף יתן דינר אף דיש איזה אנשים דעבדי מ"מ בטלה דעתן והנודר על דעת הרוב נודר וכ"ש בזהב:

אך מהצורך לעיין במה שכתב שם רבינו בהלכה י' וז"ל האומר הרי עלי כסף או זהב ולא הזכיר מטבע יביא לשון של כסף או של זהב יהי' משקלו עד שיאמר לא לכך נתכוונתי וכו' ע"כ ולכאורה דברי רבינו המה קצת נגד תלמודן דמשמע מדברי תלמודן לפי הנראה דפריך שם ואימא נסכא דלהמעט מהשיעור קא פריך וכן הוכיחו רבעת"ו ז"ל שם בראיות ד"ה ודילמא עי"ש:

והנראה לומר בזה דרבינו הגדול סובר דמקדיש בעין יפה הוא מקדיש כתלמודן ב"ב בהמוכר את הבית ובכמה מקומות ועיין עוד להלן דקצת ראי' גם מנדרים והוכחות רבעת"ו ז"ל יש ליישב כל ראיותם אליבא דרבינו הגדול דמה שהביאו ראי' הראשונה מהאומר הרי עלי עשרונות יביא שנים אולי התם שאני דאין הטעם דדיינינן לי' למעט בקרבנו. רק דסתם כמפורש שנים דמי וכעין רמז ראי' כל דהו מתלמודן דמציעא ה' גבי שטר הנכתב סלעים דינרין דהימנינן לי' במה דאמר מיגו דאי בעי אמר שנים ואז יסייע לי' לישנא דשטרא. [ואינו מוכרח כ"כ כמובן. לפחות מסברא יש לחלק ביניהם וכנ"ל]. וראייתם ז"ל מהאומר הרי עלי עולה יביא