יד יצחק - א טז

ליתא בזריזין ופריך ממנחת העומר דלותתין אותה ותירץ ציבור שאני ומוכח משם דבציבור לא חיישינן שמא יעשו שלא כהוגן וכמו כן לטעות בדין ולא יקבלו יפה יפה. דוודאי אם יקבלו מיד השומרים כדין אין לחוש מה שיהא בלב הנותנים דדברים שבלב אינם דברי' כידוע [וע' בשקלי'] ומשו"ה אוקים ר"י פלוגתתן בחוששין לבעלי זרוע ולכן כיון דהטעם מהק' אמה הוי משום ידו כדברינו ומוכרח דגם בהפקר כן לכן לא פסק הרמב"ם כרבי יוחנן דקונה לה מאה אמה שלה משום דסבר באמת כאיכא דאמרי דרבא דהבטה בהפקר אינו קונה וכן פסק בהדיא בהלכות נדרים סוף פ"ב ויש להאריך בזה ולסתור ולבנות ועת לקצר. ובדברינו אלו הסברנו דברי רבותינו בעלי תוס' ז"ל במציעא י"ב ד"ה ר' יוחנן אמר קטנה יש לה ארבע אמות וז"ל תימה דלקמן מסיק משום דיליף מציאה מגט אלמא שייך קנין ד' אמות בגט ובפרק הזורק אמר ר' יוחנן קרוב לה אפילו מאה אמה ויכולה לשומרו הוי גט ע"כ קושיתם. ותמה עליהם הגאון רע"א וז"ל לא זכיתי להבין דאנן ילפינן רק דחצר הוי כיד אבל מה נקרא חצר לא שייך למילף. דמה שתקנו חכמים הוי חצירה ובגט הקנו לה ק' אמה ובממון תקנו לה רק ד' אמות ע"כ אבל לדברינו דהוי דאורייתא לדעת ר' יוחנן באולי ניחא לן קצת דברי רבותינו דוודאי הי' להיות שוין גט ומציאה וכנ"ל וכיון דבגט הוי מגורשת אם הניח במאה אמות שלה משום ידה וכנ"ל כיון דמשתמרת לדעתה כ"כ במציאה אם משתמרת לדעתה ולא לדעת אחרת וע"ז שפיר תירצו בתירוצם וז"ל וי"ל דבארבע אמות שלה אפילו יכול לשמור כמוה מגורשת וחוץ לד' אמות צריך שתוכל היא לשומרה ע"כ והוא כדברינו דהד' אמות שהמה תקנת חכמים קונה בגט וגם במציאה אפילו אם אין משתמרת לדעתו רק גם אחרים משמרים אותה אבל המאה אמה דגיטין המה רק אם משתמרת לדעתה לבד ואין לזרים אתה וכ"כ יהי' גם במציאה משום ידו והוא מדאורייתא:

בספר החמישי הוא ספר קדושה בהלכות איסורי ביאה פרק א' הלכה ז' כתב רבינו הגדול וז"ל שאר העריות כולן בכרת בלבד ואין בהם מיתת ב"ד לפיכך אם היו שם עדים והתראה בית דין מלקין אותו שכל חייבי כריתות לוקין ע"כ וכתב הכ"מ במכות פרק אלו הן הלוקין מבואר בגמרא דלר' ישמעאל ולר' עקיבא כל חייבי כריתות לוקין עכ"ל. והוסיף לכתוב עוד רבינו בפי"ז מהלכות סנהדרין הלכה ז' וז"ל כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך. אף כל מחוייבי כריתות שלקו נפטרו מדי כריתתן ע"כ. וכתב הכ"מ. משנה במכות שם ע"כ. והוא במכות כ"ג. אך איננה סתם מתניתין רק דברי ר' חנניא בן גמליאל ור' יוחנן שם אמר דחלוקין עליו חביריו על ר' חנניא בן גמליאל ומשמע מדברי ר"י דפליגי עליו ואין הלכה כמותו וכן כתב התוי"ט דזהו טעם פירושו של רבינו הגדול דאמר שם ואין הלכה כר' חנניא בן גמליאל ואף דרב סבר דהלכה כמותו מ"מ הלא ידוע דרב ור' יוחנן הלכה כר"י ועיין עוד בתוי"ט. וא"כ צריך לן להבין דעת רבינו הגדול בחיבורו הכא דפסק כר' חנניא ובפרט שראיית ר' חנניא מקרא דונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך [כן לשונו של ר' חנניא במתניתין שם] מצריך לה רבינו הר"מ ז"ל לשיחזור לכשרותו אחר שלקה כנ"ל. ונצטרך לן עוד לאם נתקלקל דאמרינן במתניתין שם (דף כ"ב ע"ב) אם נתקלקל בין ברעי בין במים פטור ובתלמודן שם מ"ט משום נקלה וכן פסק הר"מ ז"ל בפי"ז הנ"ל הלכה ה'. וז"ל מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכח ההכאה בין ברעי בין במימי רגלים אין מכין אותו יותר שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה פטור ע"כ:

לכן באולי נאמר דענין זה אם נלקה יפטור או לא תלוי רק אם חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות. דאם ישנם בכלל מלקות אזי ממשמעותא דקרא ניפוק לן דאם לקה נפטר מידי כריתתו [אף כי איננו מיותר כנ"ל] והכריתות דכתב לן רחמנא המה רק אם לא התרו בו או שאינו נעשה בו כדינו. משא"כ אם אינו בר מלקות כלל מנא לן למימר דאם נלקה שלא כדין יפטור. הלא רחמנא דכתב לן ונקלה איירי במי שנתחייב מלקות. כדכתיב והיה אם בן הכות הרשע. וע"ז כתיב ונקלה אחיך לעיניך [דברים כ"ה]. ואם כן נאמר דהחולקים על ר' חנניא הן הנה ר' ישמעאל ור' יצחק. והמה החברים שהעלים ממנו ר' יוחנן רק אמר חלוקים עליו חביריו בסתם דלדעת ר' ישמעאל דסבר תחילת אלו הן הלוקין אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים וטעמו משום דכתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וכו' והפלה ד' את מכותך והפלאה זו היא מלקות כדכתיב והפילו השופט ולדעתו דסבר דנלקה ומת דכמיתה אריכתא היא בוודאי כ"כ הוי מלקות וכרת ג"כ מיתה אריכתא היא ואף דהמלקות בידי אדם והכרת בידי שמים מ"מ רחוק מאוד הדבר לומר דגרע משום זה לומר דאיננו כמיתא אריכתא ובפרט דנראה בהדיא מדעת ר' ישמעאל דדמי' מיתה ומלקות וכרת ומלקות להדדי. ואין לחלק ביניהם כלל וכמו דבמיתה ומלקות דעת ר' ישמעאל דלוקה ומת לשיטת תלמודן באוקימתא הלזו. כ"כ בכרת ומלקות ילקה ויכרת ואף דלדעת רבא שם אין הכרח לומר דר' ישמעאל יפלוג על ר' חנניא עי"ש דאף דיש לדחוק גם בדעת רבא מ"מ רחוק הדבר מאן יימר לן דר' יוחנן מפרש כדעת רבא כמובן וא"כ שפיר הן הנה החברים הנ"ל דפליגי על ר' חנניא הוא ר' ישמעאל. וכן ר' יצחק דאמר דרחמנא אפיק לן חייבי כריתות ממלקות עיי"ש ובתוספות וא"כ לדעת ר' יצחק אם לקה לא יפטור כיון דלא מייתר לן כלל האי ונקלה ורחמנא איירי רק במחוייבי מלקות וכנ"ל אבל לר' עקיבא אין לנו שום הכרח לומר דלא סבר כר' חנניא ואדרבה נוטה הדבר דסבר כוותי' כיון דדעתו דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות וכדפריש ר"ע בהדיא דבריו בברייתא ר"ע אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן ע"כ א"כ אם לקה הוי בכלל ונקלה אחיך לעיניך והרי הוא כאחיך וקושית תלמודן דפריך השתא מיהא לא עביד תשובה תירץ רבינא בטוב טעם. דלא פסיקא מילתא לכרת ומשום זה מוקמין לה אם לא תשמור