יד יצחק - א יד

כתב הר"מ ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה בסידור המסכתות מסדר מועד וז"ל והתחיל במסכת שבת מפני שהוא קדמה במעלה ומפני שהוא בכל שבעת ימים ותרבה תקופתו בזמן גם בו התחיל בתורה בפרשת מועדות ע"כ. וכן בספר זמנים הקדים רבינו הלכות שבת ולכן נדבר בו וכן בספרים שיבואו שידובר במה שהקדים רבינו הגדול בראשונה מאותו הספר מהטעמים אשר אתנו אינו מהצורך ליתן טעם להקדמתו בדברינו בספר שלישי הוא ספר זמנים בפרק כ"א מהלכות שבת הלכה ט"ו וט"ז כתב רבינו הרמב"ם וז"ל פירות שזב מהן משקין בשבת אם זיתים וענבים הן אסור לשתות אותן המשקין עד מוצאי שבת גזירה שמא יתכוין ויסחוט אותם בשבת וכו'. זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצא מהם משקין מותרים וכן חלות דבש שריסקן מע"ש משקין היוצאין מהן בשבת מותרים שאין כאן מקום לגזירה שכבר ריסקן מבערב עכ"ל וכתב המ"מ ז"ל משנה [בשבת קמ"ג] חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ור' אלעזר מתיר ובגמרא שם (דף קמ"ה) זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן ר"א ור"ש מתירין ופסק בעל הלכות כר"א ור"ש וכ"ש כר"א דמתני' דחלות דבש דמעיקרא אוכל והשתא נמי אוכל כדאיתא בגמרא עכ"ל ולכאורה התעוררנו על זה דא"כ למה לן שריסקן כיון דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא ואחר זמן מצאנו במג"א סימן שכ"א ס"ק ט"ז שהוקשה לו ג"כ כקושייתנו ודעתו כיון דהשעוה אינה ראויה לאכילה הוי כבורר אוכל מתוך הפסולת כמ"ש בסי' ש"כ סעיף ה' אבל לדברי המתיר שם צ"ע עכ"ל וודאי אין לתרץ גם לדעת המתיר שהוא מטעם נולד דהלא גבי פירות העומדים לאכילה מותר לסוחטן ולא אסרינן מטעם נולד ועיין במ"א. אלא ודאי כיון דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל אין כאן נולד כלל ובפרט דלרבינו הגדול מוקצה ונולד שקולים נינהו ומאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד גם כן וכדברי רבינו הגדול בפ"א מהלכות יו"ט הלכה י"ח והוא דעת רב נחמן בריש מס' ביצה (דף ב):

אך אם נאמר דהא דאיתא בתלמודן דמעיקרא אוכלא היינו לאחר הריסוק נעשה אוכל אבל קודם הריסוק עדיין אינו אוכל כלל בוודאי לא יקשה לן דזה ודאי נקרא נולד וכדאיתא בתלמודן עירובין (מ"ה ב') גשמים שירדו ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם ופריך תלמודן דנפשוט מזה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין ליקני שביתה בעבים ודחה לעולם אימא לך יש תחומין ומיא בעבים מיבלע בליעי ופריך כ"ש דהוי להו נולד ואסירי. וכתבו רבע"ת ז"ל ד"ה כל שכן וז"ל ואע"ג דמשקין בפירי נמי אמרינן בפסחים (דף ל"ג) דמיבלע בליעי ואפ"ה לא מתסרי משום נולד וכו' משקין בפירי לא חשיבי נולד כיון דמעיקרא נמי הוי אוכל אוכלא דאפרת הוא ע"כ. אבל מיא בעיבי לא חשיבי מעיקרא אוכל ומשקה ולכן פריך כ"ש דהוה להו נולד וזהו ודאי אף לר"ש דלית ליה נולד דאל"כ לימא רבי שמעון היא [ועיין להלן]. וא"כ גם הכא כיון שקודם שנתרסק לא הוי אוכלא יתסר מטעם נולד. ומדברינו אלו הוה סייעתא לרבינו הגדול בפירושו לעוקצין דדבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה דאל"כ למה לן הריסוק וכנ"ל [והא דתמוה דברי תלמודן שאמרו מעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא. ובמתניתין שם סברי ב"ה דאימת מטמאין החלות דבש משום משקה משירסק הרי דהוי משקה ולא אוכל וכבר הרגיש בזה הר"ש ולא תירץ כלל ע"ש אך לרבינו הר"מ ז"ל נאמר דלכן פירש בדברי ב"ה שאמרו משירסק וכנ"ל וכ' רבינו ופיר' משירסק משיצוק הנופת בידו וישתות הדבש עכ"ל והוא שלא כדברי המפרשים כולם ובפרט שהאריך כ"כ בפירושו כמובן. ולדעתנו כוון לתרץ דהכא משוי לי' משקה ובתלמודן דשבת קראו אוכל לכן פירש דיצוק הנופת בידו וישתות הדבש ואז יקרא משקה. ומחלק באולי בין ריסקן שבמתניתין דשבת הנ"ל ובין משירסק דדברי ב"ה הנ"ל):

אבל באמת אין לומר כזה בדברי רבינו הגדול בחיבורו הוא ספר זמנים הנ"ל דהלא כתב בפ"א מהלכות טומאת אוכלין דדבש בכוורתו הוי אוכל דז"ל שם בהלכה י"ח דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה ע"כ. והוא כרב כהנא דב"ב (דף פ') וכן כתב הכ"מ שם. ובפרט שדברינו שהוכחנו דגם לר"ש הוי נולד אם לא ריסקן אינם מוכרחים דאולי רק התם גבי מיא בעיבי שלא היו כלל בעולם מקרי נולד וכרבע"ת שם ד"ה הנ"ל עיי"ש. ויש להאריך הרבה בזה ואם היה באפשרות לומר דהוי בלוע יותר ממשקין בפירי הוה לו עדיין למימר דהטעם הוי משום נולד וכדעת רבע"ת שם דמיא בעובי מיבלי בליעי טפי ממשקין בפירי ולכן אסור מטעם נולד אך בוודאי רחוק לומר בזה שהדבש בכוורתו מובלע יותר. ועוד דאולי מ"מ ר"ש לא יודה בזה והרמב"ם ז"ל הלא פסק גבי שבת כר"ש וכנ"ל ועיין שם בתוספות:

אך נאמר בדעת רבינו הגדול הנ"ל ובמקור דבריו הוא מתניתין דשבת הנ"ל דלכן הוצרך לן הריסק מערב שבה ולא נתירנו לרסק בשבת משום דחיישינן שמא כשירסק יצוק הנופת בידו לשתותו ואז הוי משקה לפירוש הר"מ ז"ל בדברי ב"ה וכנ"ל בד"ר ולעשות מאוכל משקה לכולי עלמא אסור ולכן דווקא כשריסקו מותרין דאז אין מקום לגזירה ומותר אף בזיתים וענבים וכנ"ל ברבינו ופשוט בעזה"ש וגם בזה יש להאריך וקצרנו. כתב הר"מ ז"ל בהקדמתו בסידור המסכתות מסדר נשים וז"ל ויש לשאול בכאן מפני מה סידר קדושין באחרונה וכו' ואלו נצרך על כל פנים לסדרו היה כותבו קודם גיטין כדי שיבא על סדר בראשונ' קדושין ואחרי' גיטין ויהיו סדורם נכון. התשובה שסדורם נעשה כך מפני שהי' רצונו לילך ע"ד הכתוב שהקדים גירושין קודם נשואין והוא מה שאמר הקב"ה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה גו' ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומתוך דבריו שאמר והיתה לאיש אחר למדנו כו' מקיש הויה ליציאה ע"כ דבריו. ולכן גם אנחנו נדבר בהלכות גירושין בספר הרביעי הוא ספר נשים בפרק חמישי מהלכות גירושין הלכה י"ג כתב וז"ל. זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לו אינה מגורשת היה הגט מחצה למחצה וממחצה למחצה עד שיהי' קרוב לה ה"ז ספק מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואח"כ תנשא בו לכתחילה ע"כ ותמהו עליו האחרונים דהלא ר' יוחנן פירש בגיטין (ע"ח ב') מתניתין דתנן קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת דקרוב לה אפי' מאה אמה