זיו המשנה חלק א עד

שיש לו מזוזות בלא משקוף, אלא המזוזות לבדן הוא שמתקרבין ומגיעין זה לזה למעלה, וזה הוא דאמר רבינו שפיר שאין לו משקוף

אמנם אי קשיא הא קשיא, דהרי בגמרא יומא דף י"א ב' אמר אביי שם בטעמו רק משום שאין בו רוחב ד' ואין חוקקין להשלים לרבנן, אבל ברוחב ד' בגובה יוד לכ"ע חייבת במזוזה, ואיך כתב רבינו לפוטרה בכ"ע, ומטעם אחר מפני שאין לו משקוף

והנה בה' שבת פרק ט"ז הלכה כ' כתב ג"כ רבינו הכי, פתח שצורתו כפה אם יש באורך רגלי הכפה י' טפחים הרי זה צורת הפתח, וכתב שם ה"ה, נלמד ממחלוקת ר"מ וחכמים גבי מזוזה ופסק כחכמים, וסובר רבינו דלא בעינן רוחב ד' לענין צורת פתח ולענין מזוזה, ועד כאן לא הזכירו שם רוחב ד' אלא משום ר"מ דאית ליה חוקקין להשלים ואינו סובר כן במה שאינו רוחב ד' שאין לו שיעור, אבל בשיש ברגלי' עשרה ודאי אינה צריכה רוחב ד' עכ"ל, אמנם גם לפ"ז מה שאינו מחשיב לצורת פתח בפחות מעשרה אף אם רוחב ד', וכן במזוזה שהוא פוטר בכ"ע באינן גבוהין המזוזות עשרה אף ברוחב ד' משום שאין לו משקוף, עדיין נשאר קושייתינו בתוקפה, דהרי הגמ' אמר גם בטעמייהו דרבנן דפטרי משום דאין חוקקין להשלים, הרי דאם היו סברי ג"כ דחוקקין להשלים, או דאין צורך לחקיקה כגון דיש בו ד' גם בלא חקיקה היו מחייבין ג"כ כר"מ

אמנם נראה דא"ש, דבאמת טעם רבינו מפני שאין לו משקוף, וטעם הש"ס שאין חוקקין להשלים הכל טעם אחד הוא לדעת רבינו, דמפרש הכי לדברי הש"ס, דבין ר"מ ובין רבנן כ"ע ס"ל דבעינן שיהא ברגליו י' טפחים ואם לאו אין שם משקוף על הכפה מלמעלה, אלא דמ"מ ר"מ ס"ל דאף שאינן גבוהין המזוזות י', וגם אין ברוחב ד' חוקקין להשלים עד ד' ברוחב ועד י' בגובהן ואז הוה שפיר שם משקוף על הכפה, אבל רבנן סברי דאין חוקקין להשלים לא ברוחב ולא בגובה, ולכן בין אם אין ברוחב ד' ובין אם יש ברוחב ד' פטור ממזוזה וגם לא הוה צורת הפתח אם אין בגובה י' ואין חוקקין להשלים עד י' ולכן פטור ממזוזה כיון שאין לה משקוף, כנלע"ד וד"ל

הלכה ו הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן דירה פטורין לפי שהן קודש. לכאורה אינו מובן דאם אין בהן דירה הרי גם של חול פטורין וכדאמר בריש דבריו לשני תנאים מחולקין, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, וגם אההיא קשיא דהרי בתי כנסיות ובתי מדרשות אם יש בהן בית דירה חייבין במזוזה אע"פ שהן קודש

אמנם באמת א"ש, דהרי בתי כנסיות ובתי מדרשות וכן הלשכות והעזרות הרי היו מלאים כל היום אדם רב להתפלל וללמוד ולעבוד העבודה אשר בכה"ג בשל חול ודאי חייבין במזוזה וכדאמור בסמוך בהלכה ז' רפת בקר שהנשים יושבת בה ומתקשטות בה חייבת במזוזה, ולזה הוצרך לומר בטעמן דאפ"ה פטורין מפני שהן קודש, ומה שאמר בריש דבריו ויהיה עשוי לדירת אדם ג"כ כוונתו אף לדירת עראי כרפת בקר שהנשים מתקשטות בה לבד, משא"כ של קודש, אינם חייבין במזוזה אלא אם יש בהן דירת קבע לאדם ביום ובלילה כלשכת פרהדרין לכה"ג וד"ל

הלכה ו בית התבן בית הבקר כו' פטורין מן המזוזה כו' לפיכך אחד שערי חצרות כו'

עיין כ"מ מ"ש בדעת רבינו, ועיין בספרי תפארת זיו ח"ר סי' ג' שכתבתי שדבריו תמוהין בזה, ודקדקתי שם הרבה בלשון רבינו ויישבתי דבריו בטוב טעם ודעת בסיעד"ש ע"ש

הלכה ט ב' סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה

ובהשגות אף הפנימי אין לה קבע עכ"ל, עיין כ"מ מ"ש בזה דרבינו מפרש דמ"ש בגמרא משום דלא קביעי קאי רק אחיצונה דכיון דלא נעשית לשם דירת קבע אין לחייבה אפילו מטעם בית שער דהוה ליה כסוכה שהיא בית שער לבית דלא מחייבה עכ"ל, והוא בלא הבנה כלל חדא דאיזה בית שער עשוי' לשם דירת קבע והלא רק הבית היא שעשוי' לשם דירת קבע ולא הבית שער שאינה עשוי' אלא לצאת ולכנוס דרך שם מבית ולבית ולא לדירה ואפ"ה חייבת משום הבית, ועוד מה הוא זה שאמר דה"ל כסוכה שהוא בית שער לבית דלא מחייבה ומאין פסיקא ליה זה והלא הגמ' פריך על זה דהחצונה שהיא סוכה לפני הבית הפנימי תתחייב משום בית שער לפנימית הרי דפסיקא ליה להיפך דסוכה שהיא בית שער לבית מתחייבה במזוזה, ומאי משני ליה משום דלא קביע

אבל נראה דלשון הגמרא שאמר משום דלא קביע בלשון יחיד מורה מפורש דלא קאי האי לא קביע אלא על אחת דאל"כ היה לו לומר משום דלא קביעו בלשון רבים, לכן מפרש לה רבינו דקאי אפנימית לחוד וכדפירש"י דמשום דהפנימית לא קביע אינה חשובה להיות לה בית שער, וגם רבינו להכי כוון בלשונו שאמר לפי שאינה קבוע דר"ל שהפנימית אינה קבועה ולכן אינה חשובה שתהיה לה בית שער דרק סוכה שלפני הבית חשובה בית שער להתחייב במזוזה ולא סוכה שלפני סוכת היוצר שאינה קבועה, וגם רש"י כוון לזה אלא משום דהאמת הכי הוא דגם החיצונה אינה קבועה לכן כתב לא זו ולא זו דבר קבוע אבל עיקר הכוונה הוא שהפנימית אינה קבוע וכדמסיים רש"י בלשונו, ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער, דלפ"ז ודאי אף אם החיצונה היתה קבועה כיון שמצד עצמה אין לחייבה משום שאינה בית דירה, אלא משום בית שער דפנימית, וכיון שהפנימית אינה קבוע אין לה דין בית שער ג"כ ולכן אינה חייבת לא מצד עצמה ולא משום הפנימית כנלע"ד נכון וד"ל

הלכה יב והיכן קובעין את המזוזה כו' בתחלת שליש העליון של גובה השער. עיין כ"מ שהביא לדברי ההשגות שכתב הגע עצמך שהוא שער גבוה מניחה כנגד כתיפיו ודיו עכ"ל, וכתב הכ"מ וזה שכתב הראב"ד הוא ירושלמי בסוף מגילה, ורבינו סובר דמכיון שלא הוזכר כך בגמ' משמע דלא ס"ל הכי עכ"ל

ולעד"ן דגם רבינו וגם הגמ' איירו בודאי רק בסתם פתחים שגובהן הוא רק כגובה איש ולכן שליש הגובה הוא ג"כ שליש גובה האדם והוא כנגד כתפיו אבל בשער הגבוה ודאי מודה גם הש"ס דידן וגם רבינו שמניחה רק כתיפיו שהוא שליש גובה האדם ולא למעלה מראשו שלא יוכל להגיע באצבעו עליה, וגם לא יוכל לראותה, וכמ"ש רבינו בה' שאח"ז חייב אדם להזהר במזוזה כו' וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו כו' הרי שמוזהר הוא לפגוע במזוזה ולראותה ולהתבונן ביחוד השם ולזכור אהבתו ואיך יניחה למעלה מראשו שאין העין שולט בה, אלא ודאי כמ"ש ודו"ק: תם ונשלם באור הלכות מזוזה בסיעד"ש. בריך רחמנא דסייען. הלכות ספר תורה

פרק ז הלכה ב והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחת לעצמו לשם המלך כו'

עיין כ"מ שכתב ומ"מ צ"ע למה לא כתב רבינו שאותה שיוצאת ונכנסת עמו ועושה כמין קמיע ותולה בזרועו כדאיתא בברייתא כו'

ולעד"ן דאין זה צריך לשום עיון, דבהדיא משמע בגמרא דהאי עושה כמין קמיע רק בברייתא השלישית דרשב"א משום ר"א בן פרטא שאמר משום ר"א המודעי גרסינן לה אבל