זיו המשנה חלק א עב

בראשו, ואין זה אלא כדעבידא כי אמגוזא, דהתינח לפירש"י שפירש הכי, אבל לפירש ר"ת בתוס' שם דמפרש להאי סכנה דבשעת הסכנה לא יעשה לו נס ויכול להסתכן כי לא תגן עליו המצוה ולא יעשה לו נס כמו לאלישע בעל כנפים ע"ש, מאי איכא למימר, ורבינו נראה שהוא מפרש ג"כ כפירוש ר"ת, ולכן לא הזכיר בדבריו סכנה כדברי המשנה משום דזה לא היה שייך אלא בזמניהם שהיו הולכים בתפילין כל היום והיו זהירים בהם ביותר, ולא לדידן שאין אנו זהירין בהן כ"כ, ולא כדברי הכ"מ שדחק עצמו בזה ע"ש

אלא ע"כ דזה הוא דקשיא ליה להש"ס לימא תנינא להא דת"ר תפילין מרובעות הלמ"מ, ור"ל ושמעינן ממתניתין דכשאינן מרובעות אין בהם מצוה כלל, וזה לא היה ניחא ליה כי היה משמע ליה דההלכה לא באה אלא לענין מצוה כתיקונה לצאת בהן י"ח אבל קצת מצוה ודאי איכא גם בהם, ולזה אמר ר"פ אין הכי נמי דגם באינן מרובעות איכא קצת מצוה, ומתניתין דאמרה אין בה מצוה כלל דעבידא כי אמגוזי, ודו"ק

הלכה י וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין כו'. עיין הגה"מ שהביא ראיה מהירושלמי דחוהמ"ע זמן תפילין הוא, ולעד"ן להביא עוד ראיה נכונה לזה מדברי הירושלמי שהביא הכ"מ לקמן בהלכה כ"ג, דר' יוחנן לא הוה מניח תפילין מפסחא לפסחא והוה הדיק רישי' מפסחא עד עצרתא עכ"ל, הרי מפורש שהניח תפילין בפסח, וע"כ בחוהמ"ע הוא שהניח, ומה שהניח בפסח יותר מבכל ימות השנה י"ל משום דביום הראשון דחוהמ"ע אנו קורין קדש והיה כי יביאך דכתיב בהם המ"ע של תפילין בראשונה לכן היה מניחן אז, ושוב לא היה יכול להניחן עוד כל השנה כולה וד"ל

הלכה יד חייב אדם למשמש בתפילין כו' שקדושתן גדולה מקדושת הציץ, שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם כ"א שם של יוד הא בשל ראש וכמותן בשל יד. הנה בגמרא בפרק הקומץ דף ל"ו איתא בלשון זה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין כתוב אלא אזכרה אחת אמרה תורה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בו כמה אזכרות לא כ"ש ע"כ, והלא לא איכפלו בעלי הגמ' לספור האזכרות שבתפילין, וא"כ למה איכפל רבינו לסופרן ואמר שיש בהם כ"א דוקא, וכן למה דייק רבינו לכתוב שם של יוד הא דוקא, וכן כתב לי ידידי הגאון אדר"ת מירושלים ת"ו, וז"ל אריכות לשונו בזה מורה שיש בזה סוד עמוק עכ"ל

אמנם בודאי כן הוא דגם בזה רמז לן רבינו גודל ידיעתו בחכמת האמת ושכל רז לא אנס ליה, כי כוון בזה לדברי האר"י הקדוש בספרו פרי עץ חיים ריש פרק א' משער התפילין וז"ל בתפילין של ראש יש בהם כ"א אזכרות כמנין אהי' וד' בתים נגד ד' אותיות אהי' וד' פרשיות נגד שם הויה, וג' שמות אלו גי' חיים כי הם סוד חיי המלך כו' וע"ש שהאריך הרבה בסודן של דברים

עוד היה נראה לומר דבזה שדייק לומר שם של יוד הא כוון לרמז לן עוד דבר גדול שיש בהם כ"א שם של יוד הא ואו הא שהם עשר אותיות ועשר פעמים כ"א הוא ר"י ועם ז' שמות אלהים דכתיב ג"כ בשמע והיה אם שמע הוא ביחד רי"ז שהוא כמנין אותיותיו של שם ע"ב שהם רי"ו אותיות ועם הכולל הוא רי"ז

עוד אמר לי הגאון ר' מאיר שמחה הכהן הגאב"ד דק"ק דווינסק שיש לדייק עוד בדברי רבינו מה דמסיים בדבריו "וכמותן בשל יד", דלכאורה שפת יתר הוא, אבל כוון בזה דביחד הם מ"ב שמות נגד שם מ"ב, ואמר עוד דבזה יש לפרש דברי הש"ס וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר ר"א הגדול אלו תפילין שבראש, דהטעם הוא משום שם מ"ב שבשני התפילין, דאמרו בקדושין דף ע"א דהיודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות כו', ומה שאמר ר"א הגדול רק תפילין שבראש, משום דבזמן שהם בראש ע"כ הם שנים דשל יד קודם לשל ראש, ולכן כשהם בראש אז שם מ"ב שלם עליו, והוא נחמד ודו"ק

הלכה טו תפילין צריכין גוף נקי שיזהר שלא תצא ממנו רוח, מלמטה כל זמן שהם עליו לפיכך אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי, עיין כ"מ שהביא דברי הש"ס פ' במה טומנין דף מ"ט א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי מ"ט אביי אמר שלא יפיח בהן רבא אמר שלא יישן בהן כו' וכתב ויש לתמוה על רבינו למה כתב טעם אביי דהא קי"ל כרבא לגבי אביי כו' ע"ש

ולעד"ן דאדרבא כרבא פסק רבינו ולא כאביי, דבאמת גם רבא ס"ל טעמא דשלא יפיח בהם וכדפירש"י בסוכה דף כ"ו דרבא אמר שם לחלק בין סוכה לתפילין משום דאין קבע לשינה, ופירש"י הלכך גבי סוכה אסור גם שינת עראי דזו היא שינתו אבל גבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה בניים פורתא לא אתי לידי הפחה עכ"ל, וא"כ ס"ל לרבינו דע"כ בהא הוא דפליגי אביי ורבא דאביי אמר שלא יפיח בהם ברצונו בעת שהוא נעור אע"פ שאינו בטוח שלא יישן בהם ויפיח אז מאליו לא חיישינן לזה כיון דשינה גופה אינה אלא גזירה שמא יפיח וא"כ הוה גזרה לגזרה וכמ"ש התוס' בסוכה שם, ורבא אמר דזהו פשיטא דבעינן שלא יפיח בהם ברצונו כשהוא נעור אבל בעינן ג"כ שיוכל להזהר שלא יישן בהם ג"כ דדלמא בעת שינתו יצא ממנו רוח מאליו, וא"כ לפ"ז הרי מפורש פסק רבינו כדברי רבא דדייק בלשונו, שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה, לא אמר כלשונו של אביי שלא יפיח דמשמע ברצונו כשהוא נעור, אלא אמר, שלא תצא ממנו רוח דמשמע גם מאליו בשינתו, וע"ז אמר מפורש, לפיכך אסור לישן בהם, ור"ל משום שמא תצא ממנו רוח מאליו בשינתו, וזהו מפורש כרבא, אלא דלפ"ז צ"ל דרבינו מפרש לדברי רבא בסוכה דאמר אין קבע לשינה ולכן אוסר עראי חוץ לסוכה ומתיר עראי בתפילין איירי בפריס סודרא עליה וכדמוקי לה הש"ס אח"כ שם ע"ש וד"ל

הלכה יח בד"א בבה"כ קבוע שאין נצוצות ניתזות עליו אבל בה"כ עראי לא יכנס בהן כשהן גלולים אלא חולץ אותם ונותנן לחברו עיין כ"מ בהלכה י"ז שכתב ודע דגרסינן בגמרא הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות א"ר ששת לא שנו אלא בה"כ קבוע אבל בה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר וכשהוא מניחן מרחיק ד' אמות כו', והשמיטה רבינו וגם הרי"ף והרא"ש השמיטוה וצריך טעם למה עכ"ל

ולא הבינותי דהרי רבינו כתבה מפורש בהלכה זו ולא השמיטה כלל, דבהלכה י"ז אמר אפילו הוצרך להטיל מים חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות, ועל זה אמר בהלכה י"ח בד"א בבה"כ קבוע אבל בה"כ עראי כו' חולץ אותן, ולא אמר בזה ברחוק ד' אמות, והרי הוא כדברי רב ששת ממש, אלא דמה שאמר ונותנן לחברו, בזה פסק מפורש דלא כרב ששת דאמר, ונפנה לאלתר, דהיינו כשאוחזן בידו, והוא דרבינו מפרש דהאי ונפנה לאלתר הוא לקטנים דהיינו להשתין, דכן מבואר בכל הסוגיא שם דבה"כ עראי הוא רק לקטנים ע"ש, וגם לשון ונפנה שייך בקטנים וכדאיתא שם בברייתא כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים ורצה לאוקמי שם בקטנים, הרי דגם בקטנים שייך לשון נפנה ולכן ר"ש דאמר ונפנה לאלתר בבה"כ עראי ודאי לקטנים הוא דאמר, ואזיל ר"ש לשיטתו דאמר שם רבא אמר רב ששת השתא בה"כ קבוע שרי לגדולים בה"כ עראי לקטנים מבעי דלא ס"ל טעם דניצוצות ולכן ס"ל דגם להשתין בהם כשהוא אוחזן בידו שרי, אבל אנן לא קי"ל כר"ש בזה דהלא איתותב שם מברייתא דאמרה דברים שהתרתי לך כאן בבה"כ קבוע אסרתי לך כאן בבה"כ עראי, וכאידך ברייתא דאמרה ולא ישתין בהם מים כשאוחזן בידו דאתיא גם כב"ה וכדאמר הגמרא