זיו המשנה חלק א מט

כזה לעולם, רצונו הוא לבקשת מחילה מחברו בלשון זה, והוא תימה חדא דא"כ הלא יותר קשה על רבינו מה שלא הביא קרא דהמשנה ועתה השב אשת האיש, ועוד דמהאי קרא מכל חטאת האדם לא מוכח כלל ענין בקשת מחילה מהאדם כי קרא זה לא איירי אלא לענין וידוי בינו לבין קונו לבד דכתיב ביה והתודו את חטאתם, דיליף מניה רבינו בראש דבריו שהוא מ"ע להתודות לפני האל ב"ה על כל עבירות שבתורה שבינו לבין המקום ב"ה, ועוד דא"כ היה לו לרבינו לומר לשון המשנה, עד שיבקש ממנו, ומאי עד שיתודה וישוב דאמר, ועוד דהיכן מצינו דבקשת מחילה מהאדם צריך להיות בוידוי אעבר ובתשובה אלהבא מלעשות כזה לעולם, והלא אינו נצרך אלא למחילה שימחול לו על צערו וא"כ אם הוא מוחל לו מיד בבקשה לבד מה הוא צריך יותר, ובמשנה ג"כ לא אמר אלא עד שיבקש ממנו לבד, וגם מהילפותא שהביא המשנה מאבימלך ג"כ לא מוכח מידי לוידוי ותשובה בקבלה אלהבא מלעשות כזה לעולם

ועוד דהלא דין המשנה הנ"ל משמיענו רבינו בביאור לקמן בפ"ב הלכה ט' מפורש כלשון המשנה ולמה כפלו ב' פעמים ובלשונות מתחלפים

אמנם נלע"ד פשוט דדין חדש משמיענו בזה רבינו בדיני תשובה, והוא דבכל חטא שבין אדם לחברו מלבד חטא לחברו הלא עוד חטא גדול הוא גם למקום שהזהיר לבל לעשות שום נזק ושום חבלה ושום צער לחברו וכתוב בתורה ל"ת על כל פרט ופרט בפ"ע וגם כמה מ"ע בין בפרט בין בכלל, ולכן מלבד מה שצריך לתקן עוייתו נגד מה שחטא לחברו לשלם לו את נזקו ואת חבלתו ולבקש ממנו מחילה שימחול לו על שציער אותו, עוד הוא צריך לשוב ולהתודות לפני ה' ב"ה על עברו על המ"ע ועל הל"ת שיש בכל חטא וחטא שעבר עליהם בחטאו להאדם, ולכן צריך וידוי ולשוב לפני ה' ב"ה בין על עבר ובין אלהבא לקבל עליו מלעשות עוד כזה לעולם כעל כל חטא וחטא שבין אדם למקום, כי אף אם האדם שחטא לו כבר מחל לו, הקב"ה לא מחל לו וגם לא ימחול לו עד שיתודה וישוב לפניו בתשובה שלמה, ושפיר יליף לו מקרא זה מכל חטאת האדם דכתיב ביה והתודו את חטאתם שכבר השמיענו רבינו בריש דבריו שהוא מ"ע על כל עבירות שבתורה, וכיון דכתיב בקרא זה מכל חטאת האדם שמעינן דמ"ע של וידוי זה הוא גם בחטא שבין אדם לחברו, ודין זה הוא דין חדש שלא הוזכר כלל במשנה, אבל ראוי הוא למי שאמרן, אמנם מה שצריך לבקש מחילה מהאדם והוא דין המשנה הנ"ל אין מקומו כאן, אלא לקמן בפ"ב הלכה ט', וכן בפ"ה מה' חובל ומזיק הלכה ט' ושם משמיענו רבינו דין זה בפ"ע מפורש ע"ש, וכל זה הוא פשוט וברור לע"ד ודו"ק

הלכה ט שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות כו' והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר אלא על הקלות כו'. עיין כ"מ שתמה על רבינו דזהו דלא כרבי ודלא כרבנן

ולעד"ן ליישב דברי רבינו בשלשה פנים נכונים וברורים בעזה"י

פן א' ע"פ דברי הירושלמי פ' יוה"כ סוף הלכה ו', דאמר הכי שם, עשה אף ע"פ דלא עשה תשובה, לא תעשה אמר ר' שמואל בשם ר' זעירא והוא שעשה תשובה עכ"ל, והוא דלא כגמ' דידן (שבועות דף י"ב ב') דאמר שם האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה אי דעביד תשובה כל יומא נמי דתניא עבר על מ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו, אמר ר"ז בעומד במרדו ורבי היא כו', והנה שמעינן מדברי הש"ס דידן ג"כ דבעשה תשובה בודאי א"א לאוקמה דא"כ כל יומא נמי, ומאי רבותא דשעיר המשתלח אלא ע"כ איירי המשנה בדלא עשה תשובה, אלא דבזה המה מחולקין דהש"ס דידן ס"ל דלרבנן דיוה"כ לבד אינו מכפר בלא תשובה א"א לומר דגם השעיר יכפר בלא תשובה דזבח רשעים תועבה, ולכן מוקי לה רק כרבי דהכפרה לא הוה ע"י השעיר אלא עצומו של יום הוא דמכפר אף בלא תשובה, אבל הירושלמי ס"ל דמתניתין אתיא כרבנן, ומודו רבנן דאף דעצומו של יום אינו מכפר בלא תשובה, מ"מ השעיר מכפר גם בלא תשובה אעשה עכ"פ ולא אמרינן בזה זבח רשעים תועבה, ולכן תפס רבינו שיטת הירושלמי בזה דמוקי למתניתין כרבנן, דבאמת שיטת הש"ס דידן קשה קצת דמוקי למתניתין כרבי, והלא המשנה אמרה השעיר מכפר על כל העבירות, דמשמע דבזה"ז דליכא שעיר לא, ואלו לרבי עצומו של יום הוא דמכפר ואף בזה"ז, וגם מה שקרי להשעיר בשם זבח רשעים קשה, חדא דאיזה זבח הוא השעיר המשתלח חי לעזאזל, ועוד וכי בשביל כל יחיד ויחיד בפ"ע משתלח שעיר, והלא שעיר אחד הוא דמשתלח בשביל כל ישראל הצדיקים ובעלי תשובה גמורים והוא זבח צדיקים, וכיון שהוא מכפר על השבין י"ל שפיר שהוא מכפר גם על שאינם שבים בתוך כל כלל ישראל

ועוד דהרי כבר מצינו כן בתורה דמשה רבינו ע"ה התודה בעד כלל ישראל ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ונתרצה לו הקב"ה, ואף שלא מצינו בכתוב ששבו אז כל ישראל, וא"כ הלא שפיר י"ל דהכה"ג שהוא מתודה על השעיר כל עונות בית ישראל הוא מכפר גם על שאינם שבים בתוך כל כלל ישראל השבים, ואשר על כן בודאי הוא דפליג הירושלמי על סברת הש"ס דידן ומוקי למתניתין כרבנן, ואמר למלתא דפסיקא לכ"ע עשה אע"פ שלא עשה תשובה

ועוד דגם הגמ' דידן הלא פריך עלי' דמוקי לה כרבי ואמר ומי מצית מוקמת לה כרבי והא מדסיפא ר"י היא רישא נמי ר"י היא כו' ודחיק עצמו רב יוסף ואמר רבי היא וסבר לה כר"י, אע"ג דר"י לא סבר כרבי ע"ש

ולכן כיון דמסתבר טעמי' דהירושלמי בזה תפס רבינו שיטתו בזה להלכה כדרכו של רבינו בזה בכל מקום

ונוכל לומר עוד דבזה יתבאר ג"כ דברי ר"מ בברייתא בש"ס דילן פ' יוה"כ דף פ"ו ב' דאמר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו כו' ע"ש, ולכאורה אינו מובן דאיך אפשר שימחול הקב"ה לרשעים שעומדים במרדן בשביל יחיד אחד שעשה תשובה וכי אחד יכול לשוב בעד כל העולם, אבל להנ"ל ניחא שפיר דאיירי ג"כ בהמחילה שע"י שעיר דכיון שהוא מכפר על היחיד ששב בתשובה דבשבילו אינו נקרא עוד בשם זבח רשעים, ממילא הוא מכפר גם לכל העולם אף בלא תשובה וכדברי הירושלמי, ולפ"ז ודאי א"ש בפשיטות מה שתפס רבינו שיטת הירושלמי בזה כיון דגם הש"ס דילן מביא לדברי ר"מ דסבר הכי בלא שום פלוגתא עלי', וא"כ הסוגיא ההיא דפ' יוה"כ פליגי על הסוגיא בשבועות הנ"ל, ופסק רבינו כוותה, ודו"ק

פן ב' נלע"ד עוד דכל הסוגיא דפ' יוה"כ דש"ס דילן שם ס"ל מפורש כהירושלמי הנ"ל, ובזה יהיה ניחא ג"כ מה שלא תפס רבינו שיטת הירושלמי אלא במאי דמוקי עשה בדלא עשה תשובה, אבל במאי דמוקי ל"ת בשעשה תשובה דוקא לא תפס דבריו, דבאמת בזה ג"כ מצינו פלוגתא בין ש"ס דילן להירושלמי, דהנה בש"ס דילן שם מביא להד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, על דברי המשנה דאמרה דיוה"כ מכפר גם על החמורות, והחמורות הרי הן כריתות ומיתת ב"ד, והרי ס"ל להמשנה דגם כריתות ומיתת ב"ד מתכפרין ביוה"כ ע"י השעיר, ואלו בהארבעה חלוקי כפרה אמר כריתות ומיתת ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, והש"ס לא עשה פלוגתא ביניהן כלל, אלא ע"כ צ"ל דהמשנה איירי רק בזמן הבית דאיכא שעיר, והארבעה חלוקי כפרה הן רק בזה"ז דליכא שעיר, הרי שמעינן מזה דעל עשה סגי באחת בתשובה לבד אף בכל ימות השנה, ועל ל"ת בשתים תשובה ויוה"כ, ועל חמורות בשלשה תשובה ויוה"כ ויסורין כדברי הארבעה חלוקי כפרה, ובזמן הבית דאיכא שעיר אין צורך עוד ליסורין אלא מתכפר על החמורות באלו שלשה, תשובה ויוה"כ ושעיר, וא"כ לפ"ז הרי שמעינן עוד מזה דעל הקלות דהיינו אף