זיו המשנה חלק א כז

עלי' בזה ע"ש, אמנם באמת אין צורך גם לזה לדעת הכ"מ דאיירי המשנה בזה באותן הצלמין שבמשנה ראשונה דפליגי בהו ר"מ ורבנן, וכן רבינו איירי בהלכה זו באותן הצלמין שבהלכה ו' הקודמת, א"כ הלא אמרו רבנן מפורש דאינם אסורים אלא כשיש בידם מקל וכן רבינו אמר בהלכה הקודמת מפורש דאינם אסורים אלא כשעומדים על פתח המדינה ויש בידם מקל ואם לאו מותרים, וא"כ במצאן מושלכים בשווקים ואינו ידוע אם עמדו על פתח המדינה ואם הי' בידם מקל הרי פשיטא דמותרים, דלא אסרי רבנן אלא אם הם עומדין לפנינו על פתח המדינה ויש בידם מקל לעינינו דוקא, והלא בין המשנה דהמוצא שברי צלמים, ובין רבינו בהלכה זו, דאיירי במוצאן מושלכים בשווקים איירי בודאי בהכי שאינו ידוע איזה צלמים הם ומאיזה מקום באו לכאן, ולכן הלא פשיטא דגם צלמים שלמין מותרין, והמשנה דאמרה שברי צלמין בודאי הוא רק משום דיוקא הא שברי עכו"ם אסורין וכר' יוחנן, וכן כתבו התוס' התם לר' יוחנן דמזה הוא דדייק ר' יוחנן הא שברי עכו"ם אסורין דאלת"ה מאי איריא שברי צלמין מותרים אף צלמין שלמין מותרים לרבנן ע"ש

עוד כתב הכ"מ והני צלמים דאמרינן דלרבנן כי מצאן מושלכים שרי משום ס"ס היינו בעומדים על פתח המדינה ובידם מקל דאל"כ מאי איריא מושלכין אפילו עומדין במקומן שרי שחזקתן לנוי כו' עכ"ל, והוא ג"כ תימא נפלאה דאיך איירי בעומדין על פתח המדינה והלא רבינו כתב בלשונו הנמצאים מושלכים בשווקים או בתוך הגרוטאות, ואולי כוונתו הוא דאיירי בשידוע שעמדו מתחלה על פתח המדינה והיה בידם מקל, אבל גם זה אינו דא"כ היה לו לפרש, ועוד דאם ידוע הוא שעמדו על פתח המדינה והיה בידם מקל, גם במושלכים בשווקים בודאי יש לאסור דהני עכו"ם ודאין הן ולא ספק עכו"ם כי בודאי נעבדו ואין בהם אלא ספק אחד במושלכין ולא ס"ס, וכדכתב רבינו בהלכה הקודמת "חזקתו שהוא לעכו"ם", הרי דבודאי נעבד חשבינן להו, ולא אמר הש"ס שם אימר עבדום אימר לא עבדום, אלא לר"מ ובשאין בידו כלום, דודאי גם לר"מ אינם אסורין אלא משום ספק דבמקומו של ר"מ היו נעבדים פעם אחת בשנה וגזר שאר מקומות אטו אותו מקים כדאמר הש"ס שם, אבל רבנן דלא אסרו אלא כשיש בידם מקל, בודאי הוא משום דהם נעבדים בודאי בכ"מ, והרי הן כודאי עכו"ם שמצא מושלך דאף שברי' אסורין

אמנם באמת נלע"ד דהאי דין אין לו שייכות כלל לדין שלפניו, דבין המשנה המוצא שברי צלמים ובין רבינו בהלכה זו לא איירו כלל באותן צלמים שבהלכה הקודמת דאפליגו בהן ר"מ ורבנן, ותדע דבהלכה הקודמת קורא אותן בשם צורות שעשאום עכו"ם לשם עכו"ם, והכא דייק בלשונו צלמי עכו"ם ולא צורות, והוא דהתם הלא אוקי שמואל באנדרטי של מלכים, ורבינו שהזכיר התם סתם צורות הוא משום דסובר דלאו דוקא של מלכים קאמר שמואל אלא רק באנדרטי שהוא צורת אדם וכמ"ש לעיל שם, והם אינן נעבדים לרבנן אלא בעומדין על פתח המדינה ויש בידם מקל, אבל הכא איירי בצלמים הנעשים אצל עכו"ם ופעמים הם נעבדים ג"כ בעצמן ופעמים אינם נעשים אלא להעמיד עכו"ם אצלן או על גביהן (וכהני שו"ע) ולכן הם חמורים מאנדרטי דאפילו אם עומדים בשוק או ברחוב או בדרך כולם אסורים לכ"ע משום ספק שמא נעבדו כי הוא ספק השקול ואסורין גם לרבנן, אמנם במצאן מושלכים בזה הוא דמתיר משום ס"ס שמא לא נעבדו ושמא בטלום, ואף במצאן שלמין לרבנן, אבל לר"מ אינן אלא בשברי צלמים ולא במצאן שלמים, והוא כיון דבאנדרטי אוסר ר"מ אף באין בידו כלום שאינו אלא מיעוט נעבדין, ודאי באלו צלמין שהוא ספק השקול אינו מתיר אלא בשברי' לבד דאימר בטלוה בשבירה אבל במה שהן מושלכים לחוד לא עדיפי מאנדרטי כשאין בידן כלום דעכ"פ מיעוט צלמים יש שהן נאבדים ונופלים מיד עובדיהם שלא בכוונה, אבל לרבנן דלא חיישי למיעוט, גם בשלמים כשהן מושלכים מספקינן בהו דלמא הושלכו בכוונה לבטלה, ולזה ר' יוחנן מוקי להמשנה דהמוצא שברי צלמים כרבנן ולכן דייק מינה הא שברי עכו"ם אסורין דאל"כ מאי איריא שברי צלמין אפילו צלמים נמי שרי לרבנן, וריש לקיש מוקי לה כר"מ ולכן אמרה רק שברי צלמים אבל צלמים שלמים אסורין וסתמא כר"מ, ולכן רבינו דפסק כר' יוחנן וכרבנן אמר שפיר דגם בשלמין כשהן מושלכים מותרים, אבל בשברי עכו"ם ודאית אפילו במצאן מושלכים אסורין גם לרבנן דאין ספק מוציא מידי ודאי וכדאמר הש"ס

ומה שהקשה הרמ"ך הביא הכ"מ דא"כ למה אינו אוסר אלא בתבנית יד או רגל והלא בשארי שברים נמי אסורים לר' יוחנן, נ"ל דלא ק"מ דהרי בסוף פרקין שם פליגי רב ושמואל בע"ז שנשתברה אי צריך לבטל כל קיסם וקיסם אי לא ואוקי באוקימתא בתרייתא שם פלוגתייהו בזה דכ"ע שברי שברים מותרים והכא בעכו"ם של חוליות כו', וכאוקימתא זו פסק רבינו לקמן פ' ח' ה' י"א ע"ש, ולכן שפיר מצריך הכא תבנית יד או רגל ולאפוקי חצי וחצי רגל או שבר אחד מפרק מפרקי' דהוה שברי שברים דזה לכ"ע מותר, ובזה א"ש הכל לנכון בסיעד"ש ודו"ק

אמנם דברי הרי"ף צ"ע עדיין כי הוא פסק כשמואל וכר' יוחנן וכתב הר"ן דס"ל דשמואל אינו מתיר אלא במצאן שבורין דסתמא דמלתא שברן עכו"ם בכוונה ולא נשתברו מאליהן דעכו"ם משמרין כו"ם שלהן שלא ישתברו אבל בנשברה מאליה לפנינו מודה שמואל לר' יוחנן דאסורין, אמנם אכתי קשה הרי ר' יוחנן מפורש פליג על שמואל ואותיב מינה לריש לקיש ואמר שברי צלמין מותרין אבל שברי עכו"ם אסורין ואינו מחלק כלל בין נשתברה מאליה למצאה שבורה, אלא די"ל כיון דאנן לדידן נוכל לפסוק כשני הדינין כתרווייהו יש לנו לפסוק כדברי שניהם אף אם באמת פליג ר' יוחנן על שמואל כיון דשמואל מצי סבר כר' יוחנן פסקינן כתרוויהו, עוד י"ל דהרי"ף לא גריס בגמרא איתיביה אלא מיתבי ור"ל דהגמ' הוא דאותיב לריש לקיש דס"ד דאין חילוק בין מצא שברי עכו"ם לנשתברה מאליה לפנינו, אבל לפי מאי דמשני דה"ה בשברי עכו"ם י"ל דגם ר' יוחנן מודה בו ומשום דתלינן ששברה העכו"ם במתכוין וד"ל

הלכה ספק עכו"ם אסור ספק ספיקא מותר כיצד כוס של עכו"ם שנפל באוצר מלא כוסות כולן אסורות מפני שעכו"ם וכל משמשיה אוסרין בכל שהן, פירש כוס אחד מן התערובות ונפל לכוסות שנים הרי אלו מותריו

ובהשגות א"א לפי הסוגיא השניי' בזבחים בעינן שנתערבה עוד מאותן ג' לשנים אחרים ואותן האחרונים מותרים שהם נקראין ספק ספיקא עכ"ל

ועיין בכ"מ שהוא הקשה עוד יותר מדידיה אדידיה דבפי"ו מהל' מאכלות אסורות ה' י' פסק רבינו בעצמו הכי דבעינן שלשה תערובות דוקא, וע"ש שדחק עצמו בזה ולבסוף אסיק דבריו בצ"ע

ולעד"נ דדברי רבינו נכונים בפשיטות מאד, דרבינו הרי פסק בפי"ו מה' מ"א ה' ג' דדבר חשוב שהוא אוסר במינו בכ"ש שבעה דברים ואלו הן אגוזי פרך ורמוני בדן כו', והיינו שפסק כחכמים ורע"ק ולא כר"מ בערלה פ"ג משנה ז' ובביצה דף ג' ב' ובזבחים דף ע"ב ב' ושארי דוכתי וס"ל דר' יוחנן וריש לקיש דפליגי אם את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו למנות שנינו, לא פליגי אלא אליביה דר"מ אבל להלכה לא ס"ל הכי

ובזה ניחא ג"כ בפשיטות דבריו שכתב בפ"א דהלכות יו"ט ה' כ' דביצה שנולדה ביו"ט אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות משום דבר שיש לו מתירין ע"ש, משמע להדיא דדוקא בביצה שנולדה בודאי ביו"ט הוא דאוסרת התערובות, אבל ביצה דספק חול ספק יו"ט אינה אוסרת התערובות דבטלה ברוב משום ס"ס, וכן כתב המ"מ שם ע"ש, ולכאורה קשה טובא דהרי בביצה דף ג' ב' תניא בביצה שנולדה ביו"ט וספיקה