זיו המשנה חלק א כו

לא בתנאים שהזכיר ר"מ, כיון דאמרו מפורש תנאים אחרים, יתדע דהכי הוא כוונת הר"ן דהרי זה הוא לשונו, אבל לרבנן בין עומדין על פתח המדינה בין אין עומדין הכל תלוי בשיש בידו מקל או צפור או כדור עכ"ל, הרי דלא אמר בין באנדרטי של מלכים ובין בשארי צורות, אלא רק בין עומדין על פתח מדינה בין אין עומדין לחוד, וא"כ לפ"ז הרי רבינו פסק מפורש דכל הצורות אם עומדים על פתח המדינה ויש בידו מקל אסורות ולא הזכיר אנדרטי של מלכים דוקא, הרי דאיסור מפורש בכל הצורות, ואי אפשר לומר דאיירי בצורת עכו"ם דצורות עכו"ם ממש הרי בודאי אסורה אפילו מוצא אותם מושלכים בדרך ואפי' במוצא אבר אחד ממנה מושלך וכדכתב בסמוך בה' ז', ולקמן בפ"ח ה' י"א ע"ש, אלא ודאי איירי רק בשארי צורות דהיינו אנדרטי של שלטונים ואוסר גם בהו, והרי זה הוא בודאי דלא כר"י א"ש גם לפירש"י, דלר"י אמר שמואל בודאי גם לרבנן מותרין אנדרטי של שלטונים בכל ענין כיון דלא קאי אלא על אנדרטי של מלכים דאיירי בה ר"מ וכהנ"ל, ולכן הוכרח הר"ן לומר דלהרמב"ם ר' יוחנן פליג על ר"י אמר שמואל ומוקי לה בכל הצורות, וגם מפרש לדברי ר' יוחנן דמוקי לה בעומדות על פתח המדינה דאמר זה בין לר"מ בין לרבנן ופסק כר' יוחנן דגם בשאר הצורות אסור לרבנן כשיש בידו מקל, ולא כר"י א"ש דאינם אוסרים בשיש בידו מקל אלא באנדרטי של מלכים לבד ולא בשארי צורות, ועיין בתוס' שכתבו ג"כ הכי מפורש לרש"י דרק באנדרטי של מלכים אסר ר"מ אבל באנדרטי של שלטונות מותר לכ"ע אפילו לר"מ וכ"ש לרבנן, והביאו כן מהירושלמי דאמר דשל שלטונות ד"ה מותר ושל מלכים ד"ה אסור כי פליגי בסתם ר"מ סבר סתמן של מלכים ורבנן סברי סתמן של שלטונות, אמנם לרבינו דאסר כל הצורות בסתמא משמע אפילו אם ידוע שהוא של שלטונות, ע"כ מוכרח הוא דס"ל דר' יוחנן דמוקי לה בעומדות על פתח המדינה פליג על ר"י אמר שמואל ועל דברי הירושלמי הללו אלא ס"ל דאף בשל שלטונות בודאי ג"כ תלוי רק בעומדת על פתח המדינה וביש בידו מקל או צפור או כדור לרבנן וכמ"ש

ודברי הכ"מ שפירש לדברי ר"י א"ש אפילו באנדרטי של מלכים דחזקתו אינו אלא לנוי, תמוה הוא דמאי אפילו הוא, ואיזה צורות אחרות הם כ"ש, אי צורות של עכו"ם, הרי גם אם מושלכין בדרך אסורין לכ"ע בכ"ע וכמ"ש לעיל, ואי אנדרטי של שלטונות הרי ודאי עדיפין מאנדרטי של מלכים וכמ"ש מדברי התוס' והירושלמי, לכן ודאי דברי הר"ן מוכרחים ומוחוורים מאד וככל הנ"ל ודו"ק

אמנם הרי"ף והרא"ש העתיקו בין דברי שמואל ובין דברי ר' יוחנן, וא"כ בודאי לדידהו לא פליגי שמואל ור' יוחנן כלל, אלא לדידהו ודאי קאי שניהם בין על ר"מ בין על רבנן, וגם רבנן לא אסרי בשיש בידם מקל אלא באנדרטי של מלכים וגם עומדים על פתח המדינה, וא"כ אתיין דברי רבינו דאוסר כל הצורות ואף אנדרטי של שלטונות דלא כהרי"ף, והוא דוחק בודאי, ולא עוד אלא דגם הטור בריש סי' קמ"א דכתב ג"כ כדברי רבינו אתיין דבריו דלא כהרא"ש אביו דאיהו אוסר ג"כ בכל הצורות ולא מצריך דוקא אנדרטי של מלכים ודלא כהרא"ש וזה ודאי עוד יותר דוחק ע"ש

ולכן לולא דברי הר"ן הי' נ"ל דהרי"ף ורבינו והרא"ש והטור כולהו בשיטה אחת קיימו, אלא שהם מפרשים לדברי שמואל דאמר באנדרטי של מלכים שנינו, דלא בא לאפוקי בזה אנדרטי של שלטונות אלא בא לאפוקי רק צורות עכו"ם ידוע וקאי בין על ר"מ בין על רבנן, ולומר דר"מ דאסרן רק מפני שנעבדין פעם אחת בשנה ורבנן לא אסרו אלא כשיש בידו מקל, לא איירי בצורות ע"ז גמורה כגון צורת כוכב או מזל דההיא ודאי נעבדת בכל זמן ואפילו אין בידה דבר לכ"ע, אלא איירי ר"מ ורבנן רק באנדרטי של מלכים וה"ה בשל שלטונות ואף צורת כל אדם, אלא משום שכן הי' דרכן לעשות אנדרטי רק למלכים הזכיר בדבריו אנדרטי של מלכים, אבל עיקר כוונתו הוא רק לאנדרטי ולא צורת עכו"ם ממש, אבל ה"ה שאר אנדרטי ואף של כל אדם, ומשום דבעלמא משמע דלא פלחי לאנדרטי וכדהקשו התוס' שם על רש"י ע"ש, לזה בא ר' יוחנן ומוסיף על דברי שמואל ואמר דאיירי ג"כ בין רבנן בין ר"מ בעומדין על פתח המדינה דאז גם הם נעבדין פעם אחת בשנה לר"מ וכשיש בידם מקל לרבנן, אבל בלא"ה ודאי דלא פלחי לאנדרטי, וא"כ לפ"ז ודאי כל הצורות של אדם דינא הכי דאם עומדות בפתח המדינה ויש בידם מקל או כו' נאסרות גם לרבנן, וזה הוא דעת הרי"ף וזה הוא דעת רבינו, וזה הוא ג"כ דעת הרא"ש והטור, וכולם עומדים בשיטה אחת לפ"ז, ועיין במשנה למלך שהאריך ג"כ בזה ולעד"נ כמ"ש, ודעת ר' ירוחם שהביא הכ"מ קשה להולמה בדעת רבינו לע"ד וכמ"ש ודו"ק

הלכה ו צלמי עכו"ם הנמצאים מושלכים בשווקים כו' הרי אלו מותרים כו', אבל המוצא יד מצורת כוכב או מזל כו' מושלך הרי זה אסור בהנאה הואיל וידע בודאי שזה האבר מן צורת עכו"ם הנעבדת כו'

עיין כ"מ שכתב דאע"ג דשמואל אמר דגם שברי עכו"ם מותרין ומוקי להא דמצא תבנית יד בעומדת על בסיסן דוקא ס"ל לרבינו דשמואל סובר כריש לקיש דאמר עכו"ם שנשתברה מאלי' מותרת, אבל לר' יוחנן שברי עכו"ם אסורין ולכן לא קי"ל כשמואל, ולא נימא דשמואל מודה לר' יוחנן גם כן בעכו"ם שנשברה מאלי' ולא שרי אלא במוצא מושלך דכיון שהושלך מוכח שבטליהו דא"כ כי איתבי' ר"י לר"ל מהא דהמוצא שברי צלמים מותרים הא שברי עכו"ם אסורים לישני לי' דשאני עכ"ל, ודבריו אינם מובנים כלל דאדרבא הרי הא דהמוצא שברי צלמים איירי במושלך, ואעפ"כ דייק ר' יוחנן מינה הא שברי עכו"ם אסורין וכ"ש נשתברה מאלי' ואינו מושלך דאסורה, ואולי כוונת הכ"מ הוא לומר דא"כ הי' לו לריש לקיש להשיב לו לר"י וליטעמך מי ניחא הרי המשנה איירי במושלך ואתה מודה לשמואל דמושלך שאני וגם שברי עכו"ם מותרין, אבל גם זה אינו, דאפילו אם נימא דשמואל מודה לר"י בעכו"ם שנשתברה מאלי' ואינה מושלך, ר' יוחנן בודאי לא סבר כשמואל מדפריך מינה לריש לקיש ואמר מפורש הא שברי עכו"ם אסורין ולא כשמואל דאמר גם שברי עכו"ם מותרין, והאיך יאמר לו ולטעמך מדברי שמואל אם הוא אומר מפורש להיפך מדברי שמואל, והכי הי' לו להכ"מ לומר דאף אם נאמר דשמואל מודה לר' יוחנן, הרי ר' יוחנן בודאי פליג על שמואל ואמר מפורש הא שברי עכו"ם אסורין ולכן לא קי"ל כשמואל אלא כר' יוחנן

עוד כתב הכ"מ ומ"ש רבינו דצלמים הנמצאים מותרים אע"ג דבמתניתין לא תנן אלא שברי צלמים, נראה שלמד כן מדפריך לר"י מדר"מ נשמע לרבנן לאו אמר ר"מ צלמים אסורים שברי צלמים מותרין לרבנן נמי עכו"ם היא אסורה ושברי' מותרין, ולמה לא פריך מדרבנן גופייהו נשמע דצלמין עצמן אסורין ושברים מותרים אלא ע"כ דלרבנן אפילו צלמים עצמן מותרין מס"ס כו' עכ"ל, וגם זה תימא דהאיך יאמר דמדרבנן גופייהו נשמע דצלמין עצמן אסורים ושבריהן מותרים והלא לא שמעינן לרבנן דאסרי בצלמים אלא כשיש בידה מקל ובעומדין על פתח המדינה, והכא בשברי צלמין הלא איירי במצאן מושלכים בדרך או בשווקים ואינם עומדים על פתח המדינה וגם לא מצא בידם כלום כיון דשברים הם ואין להם לא יד ולא רגל דבכה"ג ודאי הוא דגם בצלמים שלמין מתירין רבנן, ואי בצלמים שידוע שעמדו על פתח המדינה והי' בידם מקל דאסורין לרבנן מנא לן דשברי אותן צלמים מותרין לרבנן, דלמא המשנה איירי באינו ידוע מאיזה צלמין הוו אלו השברים ולכן אמר דמותרין, וכן פירש"י שם להדיא בגמ' דלכן לא שייך למפרך מדרבנן עצמן נשמע ע"ש, והכי הי' לו להכ"מ לומר דהרי הגמ' אמר להדיא בדברי ריש לקיש דדחי לפרכת ר' יוחנן לא תימא שברי עכו"ם אסורים אלא אימא הא צלמין עצמן אסורין וסתמא כר"מ, הרי מפורש דלרבנן גם צלמין עצמן מותרים, ור' יוחנן ג"כ לא פליג