זיו המשנה חלק א קמ

באין בו הפסד דגם ר' יוסי מודה בו דצריך לשנות, והוא משום דפסק כרב דעבד עובדא בנפשי' דקצר גם חטים שאין בהם הפסד משום שאין לו מה יאכל, וא"כ לפ"ז הרי שפיר מתפרש גם דברי הברייתא דאתיא כר' יוסי בהכי דהא דאמרה ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש איירי גם בדבר שאין בו הפסד, וא"כ לפ"ז ודאי מה דאמרה ובלבד שלא ידוש בפרות משום שינוי הוא דגם ר' יוסי מודה בו וכהבנת המקשן בפירוש הברייתא ולכן שפיר פסק רבינו הכי, אלא דבמה שאוסר ר' יוסי מחובר גם בכולו אבוד בזה לא פסק כוותי' כר"ה וכרב ושמואל שם דלא פסקו כוותי' בזה, אבל באם אין לו מה יאכל פסק כוותי' כדברי רב דבזה פסק כוותי' ואף באין לו הפסד וממילא פסק ג"כ כוותי' דר' יוסי שלא ידוש בפרות משום שינוי דבדבר שאין בו הפסד לכ"ע בעי שינוי וד"ל, שוב ראיתי דגם הלח"מ כתב לתרץ באופן זה ע"ש

הלכה י"ח כיצד אבל שחל שביעי שלו להיות ביו"ט או שחל להיות בעיו"ט והרי הוא שבת. עיין כ"מ שכתב בגמ' דף י"ד בעי אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל מהו כו' תיקו, ומדהשמיטוהו רבינו והרי"ף והרא"ש משמע דנקטי לה לחומרא, ויש לתמוה על רבינו והרא"ש דסברי דמלאכת חוה"מ דרבנן למה לא פסקוהו לקולא עכ"ל

ואנכי תמהתי על תמיהתו דאטו הגילוח נאסר בחוה"מ משום מלאכה והלא לצורך יו"ט הוא, אלא כל האיסור הוא שמא ישהא אדם עצמו לתוך המועד ויבא יו"ט הראשון והוא מנוול, כמ"ש רבינו בה' הקודמת, ולא משום עצמו לבד אלא גם מפני אחרים הרואין כדאמר בבעייתו שם או דלמא כיון דלא מוכחא מלתא כי הנך לא, והרי הוא גזירה שלא יבאו לידי איסור חמור, ולכן שפיר החמירו בספיקא ואין זה ענין למלאכת חוה"מ כלל, וד"ל

אמנם בדבר קושיית המ"מ על לשון רבינו נלע"ד דודאי ט"ס הוא אבל אין למוחקו לגמרי כדמשמע מדברי המ"מ אלא הכי צ"ל אבל שחל שלשים שלו להיות ביו"ט או שחל שביעי שלו להיות בעיו"ט כו', ובזה א"ש דברי רבינו לנכון ודו"ק

פרק ח הלכה כא מוליכין ומביאין כלים מבית האומן בארבעה עשר אחר חצות כו', ומושיבין שובכין לתרנגולין, תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים או יותר ומתה מושיבין אחרת תחתיה בארבעה עשר כדי שלא יפסדו הביצים, ובמועד אין מושיבין אבל אם ברחה במועד מעל הביצים מחזירין אותה למקומה. עיין מ"מ ועיין כ"מ שנתחבטו הרבה בדברי רבינו ליישב דבריו ע"פ סוגיית הש"ס פסחים נ"ה ב' ע"ש

ואענה גם אני חלקי בזה ואומר דרבינו יש לו שיטה אחרת בגמ' שם דלא כפירש"י, דהרי לכאורה אינו מובן כלל סוגיית הש"ס שם לפירש"י דמפרש לדברי ר"ה שם דאיירי ג"כ במועד ואמר שם ל"ש אלא תוך שלשה למרדה ואחר שלשה לישיבתה אבל לאחר שלשה למרדה או תוך שלשה לישיבתה לא מהדרינן, דמצריך תרתי לטיבותא דוקא, אבל לאחר שלשה למרדה אפילו לאחר שלשה לישיבתה דפסדי ביעי לגמרי לא מהדרינן לה, אע"ג דהפסד מרובה הוא מ"מ משום טירחא שיש בזה לא חיישינן להפסד מרובה וכפירש"י שם, א"כ לפ"ז מאי פריך הש"ס שם מתחלה השתא אותובי מותבינן אהדורי מבעי, ועל כן משום זה הוצרך אביי לאוקמה בחולו של מועד, ואיזה קושיא היא זו ואיזה ק"ו הוא זה, והלא שפיר נוכל לומר דכל המשנה היא כפשטה בי"ד, ואפ"ה איצטריך לאשמועינן דמחזירין אותה בי"ד בכ"ע, אפילו לאחר ג' ימים למרדה דאיכא כא טירחא יתירה דבחוה"מ אסור, ובי"ד השמיענו המשנה דשרי, או נאמר להיפך דאף בי"ד אינה מתרת להחזירה למקומה אלא תוך ג' למרדה אבל לא לאחר ג' למרדה וכדברי ר"ה דמוקי לה בהכי, ולמה לי' לאביי לאוקמה בחוה"מ וגם ר"ה מנא לי' דאיירי בזה בחוה"מ ולא בי"ד

ועוד דגם בלא"ה דוחק גדול הוא לומר דר"ה ור' אמי יסתמו דבריהם אליבי' אוקימתא דאביי דאוקמה בחוה"מ, ואם באמת פירשו גם ר"ה ור' אמי בבא זו דהמשנה בחוה"מ, הי' להו לפרש זה בדבריהם מפורש, דהרי הם הוי קודם אביי טובא, ואיך נוכל לומר דסמכו עצמן על אוקימתא דאביי דאוקמה בחוה"מ ולכן סתמו דבריהן כאלו הוא מלתא דפסיקא, ואם נאמר דכיון שחלקו בין תוך ג' לאחר ג' מובן ממילא דאיירי בחוה"מ דאלו בי"ד אין שום חילוק בזה, א"כ הלא הי' לי' להש"ס להביא סייעתא לאביי מדבריהם ולומר איתמר נמי אמר ר"ה ל"ש כו', אלא מדלא אמר איתמר נמי ע"כ אין הכרח מדבריהם דאיירי בחוה"מ ושגם הם מפרשים לבבא זו דהמשנה בחוה"מ, אלא שפיר יש סברא לומר דאיירי בי"ד ושהם מפרשים להבבא דמתניתין ג"כ בי"ד, ואם כן גם עתה מנא לן דאיירי בחוה"מ דלמא איירי בי"ד ומפרשי גם כן לכל המשנה בי"ד ודלא כאביי, ובפרט דקושיא הראשונה הנ"ל בודאי קשיא טובא דאם איירו רק בחוה"מ אבל בי"ד בכ"ע שרי אף לאחר שלשה למרדה דטריחא טובא, הלא בודאי איכא לאוקמי שפיר גם לבבא זו דהמשנה בי"ד והשמיענו דבי"ד בכ"ט מחזירין אותה למקומה ולכן אמרה המשנה מחזירין אותה למקומה בסתמא . באין חילוק

לכן מפרש לה רבינו באמת הכי דר"ה ור' אמי מפרשי גם לבבא זו דהמשנה בי"ד ודלא כאביי, וגם בי"ד מחלקי בין תוך ג' לאחר ג', אבל הסתמא דגמ' דמקשה השתא אותובי מותבינן אהדורי מיבעי, ואביי דמוקי לה בחוה"מ פליגי עלייהו דלדידהו אין שום חילוק בין תוך ג' למרדה לאחר ג' למרדה אלא גם לאחר ג' למרדה ג"כ מהדרינן כי גם בה אין הטירחא גדול כ"כ ושרי אף שיש בה טירחא קצת משום הפסד הביצים גם בחוה"מ, ובי"ד פשיטא להו דשרי דהשתא אותובי מותבינן לאהדורי מיבעי, ולפ"ז ודאי דהלכה כסתמא דגמ' וכאביי דבתראי נינהו, ולזה פסק רבינו כוותם וסתם דבריו ואמר כלשון המשנה דמחזירין אותה למקומה בסתמא בכ"ע, ועתה כיון דאביי דייק בלשונו סיפא אתאן לחולו של מועד מכלל דרישא וסיפא דסיפא איירי בי"ד לבד, הרי מפורש דדוקא בי"ד הוא דמושיבין שובכין לתרנגולין, ודוקא בי"ד מושיבין אחרת תחתיה אם מתה, אבל בחוה"מ לא ואף אם מתה לאחר ג' ימים לישיבתה דפסדי ביצים לגמרי ג"כ אין מושיבין אחרת. והטעם הוא פשוט בזה, דהרי חזינן דהגמ' לא הוה קשי' לי' השתא אותובי מותבינן אהדורי מבעי אלא על סיפא דרישא לבד להחזיר אותה התרנגולת עצמה, אבל על סיפא דסיפא להושיב אחרת עליהן לא קשיא לי' מידי דשפיר איצטריכא, וע"כ הוא משום דזה גרע טפי וטריחא מלתא טובא להושיב תרנגולת על ביצים בעל כרחה ולהכריחה שתשב עליהן שלא ברצונה, דמושיבין שובכין לתרנגולין הוא שמניח ביצים תחתיה ואם רצונה לישב עליהן היא יושבת ואם אין רצונה לישב עליהן אינו מכריחה ואין בזה שום טירחא, אבל להושיב תרנגולת על הביצים תחת התרנגולת שמתה הרי יכריחה לישב עליהן בע"כ ואיכא בזה טירחא יתירה ה"א דלא קמ"ל דגם זה שרי בי"ד, ומנה דבחוה"מ תרוייהו אסורות לא להושיב שובכין ולא להושיב אחרת תחת הראשונה אף אם פסדי ביצים לגמרי כיון שיש בזה טירחא יותר מדאי, ותדע דהרי לפירש"י ר"ה אוסר בחוה"מ גם להחזיר אותה התרנגולת עצמה שברחה לאחר ג' ימים משום דפרח לה צימרא מנה ולא חייש להפסד ביצים, וכ"ש להושיב אחרת עליהן שמעולם לא הי' לה צימרא כלל, ולכן ודאי אף דבלהחזיר אותה התרנגולת עצמה שברחה פליגי עלי' אביי ומתיר להחזירה באין חילוק, מ"מ במתה ולהושיב אחרת תחתיה ס"ל גם כן הכי דבחוה"מ אסור ובי"ד ס"ל דהכל שרי, וזה הוא מוכרח בדברי המשנה דלא התירה להושיב לכתחלה ולהושיב אחרת תחת הראשונה אלא בי"ד ולא בחוה"מ, ולהחזיר אותה התרנגולת מתרת גם בחוה"מ בסתמא בכ"ע לפי דברי אביי

אמנם ר"ה דמוקי לכל המשנה בי"ד ואמר דאינה מתרת