זכרו תורת משה פא

העירוב לסוף אלף אמה למזרח העיר מותר לילך מביתו לצד מזרח העיר ג' אלפים אמה דהיינו עד העירוב אלף אמה ומעירובו לצד מזרח ב' אלפים ולמערב העיר אינו רשאי להלוך אלא אלף אמה שהרי במקום העירוב שם הוא ביתו ולפיכך אם הניח העירוב לסוף אלפים אמה מביתו לצד מזרח נמצא הפסיד כל האלפים שלמערב ביתו ועיין בחיבורי ח"א כל ע"ז ואם הניח העירוב חוץ לתחום ביתו אינו כלום ומ"מ לא הפסיד תחום ביתו דמסתמא ניחא ליה כשלא יקנה מרובו ישאר על תחום ביתו: (ח) ועיקר מצות עירוב שילך למקום שרוצה לקנות שם שביתה וישב שם עד שתחשך בודאי ויתכוין שיקנה שם שביתה ומכל מקום התירו לו לחזור לביתו ללון אם הוא בתוך תחום העיר אף על פי שהוא חוץ לתחום ביתו ואם אינו רוצה להטריח לילך לשם יוכל לערב באוכלין דהיינו שילך לשם בערב שבת ויניח שם פת מזון ב' סעודות שהן כמו ששה ביצים או אפי' בדבר שמלפתין בו הפת מזון ב' סעודות אבל לא בפלפלין דפלפלין אינו אפילו בכלל תבלין ומניחו במקום המשתמר ובמקום שיכול לטלו משם בין השמשות אבל אם הניחו במקום שאסור לטלו מה"ת כגון שהניח עליו גל שצריך לחפור או שנתנו במגדל ונאבד המפתח שצריך לסתור הבנין אינו עירוב אבל אם יכול לטלו בלא מלאכה מה"ת כגון שהניח עליו אבנים אע"ג דהאבנים אסורים בטלטול מדרבנן מכל מקום הוי עירוב ואם הניח עליו עפר נראה לי דכיון שהוא בטל לגבי קרקע וא"כ הוי מלאכה מה"ת דהוי תופר וא"כ אינו עירוב: (ט) כשמערב ברגליו מותר לערוב אפי' לדבר רשות אבל כשמערב בפת כיון שאין זה עיקר מצות עירוב לא התירו לערב לכתחלה רק לדבר מצוה כגון לקבל פני חבירו הבא מן הדרך או שהוא חוץ לעירו וצריך לילך לביתו וכשעירב לדבר מצוה אזי מותר לילך אף לדבר רשות (י) כשמערב ברגל אינו יכול לעכב על ידי שליח אבל כשמערב בפת יוכל לערב על ידי שליח והשליח מוליך העירוב למקום הידוע ומברך ואומר בזה העירוב יהא פלוני מותר לילך ממקום הזה אלפים אמה לכל רוח ואם מערב בשביל רבים צריך שיהיה מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד ואומר בזה העירוב יהיה מותר לפלוני ולפלוני או לבני עיר פלוני לילך מכאן אלפי' אמה לכל רוח: (יא) השליח צריך שיהיה גדול ובן דעת ומודה בעירוב לאפוקי חרש שוטה וקטן ונכרי ואפיקורס ואפי' אמר שימסור העירוב לישראל גדול אינו כלום אא"כ ראה שמסרו לאותו ישראל (יב) אין