זכרו תורת משה פ

ע' אמה אפי' עד מהלך רב נחשבים כעיר וכל העיר הכל נחשב כד' אמות ועוד ע' אמה וב' שלישים חוץ לעיר דזה נקרא עיבורה של עיר ודינו כעיר אע"פ שהוא קרקע פנוי בלא בנין ולכן לאחר שיצא מכל העיר וגם כל הבתים ועוד ע' אמה וב' שלישים מודד עוד אלפים ות"ת אמה ושם כלה תחום שלו: (ג) היה שם רק בית א' בין שהוא קטן רק ד' אמות או גדול הרבה נחשב כל הבית כד' אמות ומהלך חוצה לו עוד אלפים ות"ת אמה ולא יותר דדוקא לבתים הסמוכי' הנחשבים לעיר נותנין ע' אמה אבל לא לבית אחד (ד) בתים אלו שאמרנו אפי' אין בהם דיורין אלא שראוין לדיורים כגון ג' מחיצות אפי' אין עליהן תקרה או ב' מחיצות עם תקרה ובלבד שיהיה בהם ד' אמות רחב וד' אמות אורך דכל בית שאין בו ד"א על ד"א אפי' דרין בתוכו לא נקרא בית ודוקא בית הקבוע אבל אותן מחיצות שעושין מן קנים וכיוצא בו שאין להם קביעות לא נקרא בית דירה: (ה) אע"ג שהעיר שהוא דר שם וקנה בו שביתה נחשב כל העיר כד' אמות אבל העיר שבא לשם לא חשבינן כד"א לפיכך אם היה מודד שיעור הנ"ל וכלה באמצע העיר אסור לילך משם יותר אפי' פסיעה א' אבל אם כלה השיעור חוץ לעיר או לצורך יש לסמוך אפי' בסוף העיר ממש אזי נחשב העיר כד"א (ו) מי שיצא חוץ לתחום אם במזיד אסור לזוז משם ואין לו אלא ד' אמות לכל רוח ממקום שעותד שם ואם בשוגג או שהלך לדבר מצוה אם לא יצא עדיין חוץ לד' אמות אפי' רק רגלו א' עוד בד' אמו' מותר לחזור למקומו כאלו לא יצא ואם יצא ברשות כגון שהלך לקרות מילדת או להציל צבור וכיוצא בו אפי' יצא כמה אמות חוץ לתחום יש לו ממקום שהגידו לו תחום שבת לכל רוח ואם הגיע לעיר ה"ה כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח ואם באמצע הדרך הגידו לו שכבר אין צריך לילך יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח ואם מקצת תחומין נבלע בתוך תחום ראשון הרי זה חוזר למקומו וכאלו לא יצא (ז) כבר כתבנו שכל אדם יש לו ממקום שהיה שם ערב שבת בין השמשות ב' אלפים וכן למערב וכן לצפון ודרום ואם נצרך לילך בשבת חוץ לתחום דהיינו שצריך לילך למזרח ד' אלפים אמה תקנו חכמים ז"ל שיניח עירוב או שילך לשם וישב שם עד שתחשך בסוף אלפים אמה או במקום שירצה בתוך האלפים ואז חשוב כאלו שבת שם בהש"מ ויש לו משם ב' אלפים לכל רוח ואמנם אז הפסיד מקום תחומו מביתו אף על פי שלן שם כיצד אם הניח