זכרו תורת משה ע

מקפיד עליו בתשמישו שמא יהי' בו פגם כגון פען מעסר וכן סכין של שחיטה וכן כלי מלאכה שמקפיד עליו האומן שלא יפגום וכן כל מיני כלים שהניח החנווני בחנות ואין דרכו להשאילם. וכן כיס המיוחד למעות וכבר הניח בו מעות וכן נייר שמייחד לכתיבה ומקפיד עליו שלא יתטנף וכיוצא בהם אסור לטלטל אפי' לצורך גופו כגון לחתוך בו לחם וכיוצא בו, או שצריך למקום הכלי אפ"ה אסור: (ג) ומ"מ אם הכיס תפור בבגד מותר ללבוש הבגד דבטל לגבי הבגד אפילו יש מעות בכיס מותר לטלטל הבגד אבל אסור ללבוש שמא יצא בו לרה"ר ופשיטא דאסור להכניס ידו לתוכו: (ד) דבר שאינו לא כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות ועצים ועפר וחול ועצמות הקשים שאין בהם מוח וקליפות אגוזים ונוצות וחתיכות ברזל וחתיכות זכוכית מחט שניטל עוקצה או חורה ובהמות ועופות וכיוצא בהם וזה נקרא מוקצה מחמת גופו דברי' הללו אסורי' לטלטל לעולם בלא היתר רק כשירצה להשתמש בהם בשבת יש מהם שצריכי' תיקון מע"ש ויש מהם דסגי במחשבה ודברי' הללו הם ארוכי' וצריך ללמוד בחיבורי חיי אדם בדין מוקצה: (ה) עוד יש מוקצה מחמת מצוה כגון מותר שמן הנר שדלוק בשבת או המטפטף ועצי סוכה והסכך והרוצה לשמור עצמו ואוהב נפשו לאור באור החיים ילמוד דינים אלו בספרי ואז יבין חיך לעבוד ה' ולא יכשל: (ו) עוד יש מוקצה מחמת איסור מלאכה כגון פירות שנתלשו בשבת וכן דגים שניצדו בשבת וחלב שנחלב בשבת וגבינה שנולדה בשבת כל זה אסור לטלטל בשבת: (ז) המכבדות של ענפי' שקורין בעזים שמכבדין בו הבית הוא מוקצה ואסור לטלטלו רק שהגוי בעצמו יקח ואפי' ליקח ממנו ענף להכות הקטן אסור: (ח) אם א' מדברים המוקצים מונח על כלי אפילו כלי שמלאכתו להיתר אם הניח עליו בכוונה שיהיה מונח עליו כל השבת והיה מונח עליו בין השמשות אע"פ שנזדמן שניטל דבר המוקצה מן הכלי ע"י נכרי וכדומ' אעפ"כ אסור לטלטל הכלי כיון שהיה מוקצה בין השמשות נעשה הכלי בסים לדבר האסור אבל אם היה בדעתו שלא יהיה מונח שם כל השבת ועכשיו צריך לכלי ההיתר והוא צורך גדול מותר לנער האיסור מן הכלי אבל אסור ליטלו בידים וה"ה אם שכח מוקצה על איזה כלי ולא הניח בכוונה מותר לנער המוקצה מעליו ולכן כשמונח על השולחן קליפי אגוזים אסור ליטלן בידים ולזורתן אלא יקח המפה מן השולחן ויזרקם או שינער מן השולחן: (ט) בסיס לאיסור