זה הכלל רנ

בהגהותיו לח"מ סרל"ב

ע"ד מאי דקי"ל כשכותב מרן י"א וי"א דעתו כי"א בתרא ה"ד בסתמא ולא כן כשיש טעם לפסוק כי"א קמא כשהכריעו האחרונים ומפרשי הש"ע איפכא. תקפו של יוסף ח"ב סי"ט

ע"ה כשכותב מרן בסתם ואח"ך אומר ויש חולקין היינו כמו סתם וי"א דדעתו כסתם בר"י א"ח סנ"ח והחק"ל ח"מ מ"ב ח"מ דקע"ו וכן מוכח מכנ"הג א"ח סתמ"ז הגב"י אות ד' מרבו ודלא כמ"ש הרב קול אליהו ח"א דצ"ג

ע"ו דרך מרן בש"ע על הרוב להעתיק דברי הרמב"ם כמות שהם. כסא רחמים די"ג

ע"ז אורחיה דמרן דדינים הנז' בש"ס וכיוצא מביאם בש"ע משא"כ המחודשים לפעמים משמיט מהם בש"ע וזה דבר השמ'יטה או שהדין ההוא אע"פי שהוא מוסכם הוא רחוק המציאות או שהוא פשוט ונלמד מהדין שכתב בש"ע. יוסף אומץ להרב חיד"א דכ"ד ובבר"י א"ח סשי"ד ובח"ש ח"א דנ"ג

ע"ח מ"ש החק"ל אם סותר מ"ש בש"ע למ"ש בב"י דבריו בב"י עיקר היינו אם מביאו בש"ע לא כן אם בב"י לא הביא שום חולק ובש"ע כתב בהפך אינו בכלל זה ויש להסתפק על כלל זה דכמה דינים בש"ע מתוקנים וכתבנו במ"א דאח"ך מרן חזר בו בהיותו מחבר הש"ע וכ"ש לפי מ"ש כנ"הג דהש"ע אחר בדק הבית וידוע ששם תיקן כמה עניינים והוא מ"ב וידוע דנאבדו ממנו כמה קונטריסים כמ"ש הרב בנו ז"ל שם וא"כ אם בש"ע הוא הפך ממ"ש בב"י על הרוב שהוא העיקר וכך היה כתוב בבד"ה שהוא מהדורא בתרא ועיקרית. יוסף אומץ שם דנ"א ועיין לו בבר"י י"ד סרע"ו

ע"ט הרב יד מלאכי הביא ממהריט"ץ שכתב שהש"ע לא עשאו מרן אלא לקטנים ולע"ה ושם מגנה במי שפוסק הדין מתוך דבריו שבש"ע יעו"ש וכן אנכי ראיתי למהרש"א בח"א סוטה על דכ"א וז"ל ובדורות אלו שמורין הלכה מתוך הש"ע ואינן יודעים טעם הענין על כל דבר אם לא ידקדקו תחילה הדבר מתוך הש"ס שהוא שימוש ת"ח וטעות נפל בהוראתם והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהם ע"כ והן הם דברי מהריט"ץ שם וחוץ ממ"ש רב כהנא שם ע"ז עוד בה עיין להרב חיד"א בש"הג ח"ב דמ"ג ובבר"י י"ד סרע"ו דהנ"מ בגופי הלכות אשר לא יוכל איש לרדת לעומקא דדינא מתוך הש"ע כי קצור קצר ואשר לא שם לבו את מקורו הערה ותני ולא ידע מאי תני ולא ידע את זאת ועומק הדברים שבש"ע אבל בדבר שמוכח ומוכרע מאן ספן מאן רקיע להפך הדבר ולעשות אוקמתות כדמוקי הש"ס מתניתין ומתניתא ההוא אמר סיפא אתאן להאי מילתא וכן לא יעשה בספרי הפוסקים ואף דלכאורה יקשה עליו ממ"ש בב"י לא משום זה ניתן רשות לפרש הפך המשמעות ולעשות אוקמתות

פ' כשנפל ספק בכוונת מרן יכול המוחזק לומר קי"ל כהאי פירושא. שמן המר דק"ד

פ"א אין דרך המציין לציין על דברי מרן מהיכן הם. בר"י א"ח שע"ת

פ"ב מי שכותב בשטרות קיבל עליו החייב כנגד דעת מרן במקום שקבלו הוראותיו הבא לידו שטר זה ראוי לקורעו ולא עוד דהוי כמזלזל ח"ו בכבודו. חק"ל מ"ב בח"מ דר"א

פ"ג בדברי מרן בתשובה ג"כ אין לומר קי"ל ודבריו בתשובה הם הלכה למעשה בפרטות ועדיף מש"ע ח"ש ח"א סע"ד אות י"א דצ"א ע"ד מרבו ומהרב משאת משה ובשגם בהשמטות ששם דקי"ט כתב ולא אכחד שיש לצדד דדוקא בש"ע הוא שקבלנו הוראותיו הנה החק"ל שם דקע"ד אישר וקיים לזה הכלל דגם בתשובה קבלנו הוראותיו

פ"ד כשמרן סותר מ"ש בתשובה למ"ש בב"י ובכ"מ דבריו שבב"י עיקר דומיא לזה כתבו בהרא"ש כשסותר מפסקיו לתשובה פסקיו הם עיקר מר ואהלות א"ה דל"ו ולא נקט הרב הכסף משנה אלא דבנדונו מ"ש בב"י כמו בכ"מ אבל אם סותר מ"ש בתשובה עם מ"ש בכ"מ לחודיה הא ודאי בתשובתו הרמתה דקדק יותר ממ"ש בכ"מ ששם אינו אלא לפרש דברי הרמב"ם ודע שמצאתי תי להרב דרכי נועם דס' שכתב על הרשב"א כשסותר מ"ש בתשובה למ"ש בפסקים העיקר מ"ש בתשובה והוא הפך ממ"ש בהרא"ש

פ"ה אין לדקדק כ"כ בלשון האחרונים כמור"ם וזולתו זולת בדברי הרמב"ם בר"י א"ח סתג"ל

פ"ו מור"ם לפעמים אע"פי שחולק על מרן אינו אומר וי"א שם שיו"ב א"ח סשל"ח

פ"ז דברי מור"ם כנגד מרן לדידן אינה משנה אך היכא דמרן לא הכריע והוא הכריע נקטינן כהכרעתו. תקפו של יוסף ח"ב סנ"א וספ"ב

פ"ח מור"ם לפעמים כותב דעת החולק בפשיטות כמ"ש איש איש ממקומו. שיו"ב א"ח סשל"ו

פ"ט מור"ם דרכו לכתוב ויש מתירין בכה"ג אע"פי שאותו דין מוסכם הוא לכ"ע שיו"ב י"ד אשר בסוף ס' ח"ש ח"א סקע"ב

צ' מור"ם אין נכון לומר עליו שהוא מחדש חידושים ראשונים כמרן בב"י והוא בדרכי משה כידוע שהוא טרם תחיל הגהתו יודיע דרכיו למשה בס' דרכי משה אף שהוא מפורש כבר בב"י ועוד שהוא מקצר דבריו לפי דרכו ומה שמציין המציין דעת עצמו אין להשגיח בזה כלל. שיו"ב א"ה סי"א דע"א ע"ב

צ"א מור"ם כנגד מרן בתראה הוא כנ"הג ח"מ סקע"ה אות רכ"ה ויש להסס ע"ז הניחא לי אמרינן דנח נפשיה דמור"ם שנת ש"מ כנז' בנוסח הגט בהגהתו סקנ"ד משא"כ מרן הב"י עלה אל השמים ניסן של"ה וכמ"ש בש"הג ח"א דל"ח ע"ב אבל כפי מ"ש הרב הנז' שם די"ג מהט"ז א"ח סת"ך דמור"ם נ"נ שנת של"ג וכ"כ בס' ועד לחכמים דפ"ט משם בנו שהגיד לו שראה ראה כתוב על הציון שלו שנפטר ביום ל"ג לעומר שנת ל"ג בן ל"ג שנה ע"כ לא יתכן להחשיבו למור"ם בתראה הואיל וסילוקו של צדיק קודם מרן ומזה הטעם חשבינן להרא"ש בתראה כמש"ל ואע"ג דבדור אחד היו כמבואר מדברי הרב חיד"א בש"הג ח"ב דע"ט ע"ב והיינו מטעמא דהרשב"א קשיש טובא מניה והרא"ש האריך ימים אחריו

צ"ב הציונים שעל מור"ם כתב ה' חיד"א ביעיר אוזן דנ"ח וכן בח"ש ח"ב דמ"ז דבכמה פעמים לא צדק והן אני מצאתי בכ"מ דרך לימודי בשכנ"הג א"ח סתס"ח ששם ס"ו מציין מהכלבו