זה הכלל רמט

הרשד"ם ח"מ סתל"ז דהרשב"א והרא"ש הלכה כהרא"ש מטעם הנז' אלא דבעיקר דבריו ששם תמה על כנ"הג סע"ב הג"הט אות ס"ג וכ"כ הרדב"ז בח"א סרצ"ז ובח"ב סקכ"ו במחלוקת הרשב"א והרא"ש ויש להרגיש עליו כמ"ש שם סשס"ה דאין לסמוך על הרשב"א ותו דהרא"ש וכמה גדולים שהביא המרדכי בעלי סברא זו ע"כ ואמאי לא סגי ליה בהרא"ש לחודיה דהוא בתראה נגד הרשב"א וכמ"ש כן הוא עצמו ויש להרגיש על מור"ם דבא"ח סתפ"ז סי"א כתב ונהגו כהרשב"א משמע דאם לא מכח מנהג היה לנו לפסוק כהרא"ש ואלו בח"מ סק"מ בחזקות ב"הכנ פסק כהרשב"א דאפילו בלי כסף ובלי מחיר מחזיקין בהם כל שישב שם ג"ש משא"כ להרא"ש בכלל ה' דוקא בטענה דמכרת לי או נתת לי וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סתרכ"ח על דבריו ואולי מחמת הטור שם שפסק כן לכן פסק מור"ם כוותיה דהרשב"א אך אעיקרא י"ל אלמלא פליגי הרשב"א והרא"ש בזה לא היה הטור מניח דעת אביו ופוסק כהרשב"א ואי"ה אשובה אראה בענין זה

נ"ה יש הרא"ש מביליזא הביאו הב"י י"ד סקע"ב מהמרדכי וכן יש הרא"ש מלוניל בעל ס' המנהגות מביאו הרשב"ש סקצ"ה

נ"ו יש חילוק כשכותבים הפוסקים ותמיהני או ותמיהה לי דכוונת ותמיהה לי ר"ל זה התמיהה לי ר"ל לפי דרך והשיטה שתפסתי דאלו לרש"י והתוס' וכיוצא ליכא תמיהה כלל אבל ותמיהני ר"ל לכל הפירושים יש לי תימה. שתי הלחם דמ"ו ע"ג

נ"ז יש חילוק כשהפוסק אומר ופלוני מתיר או היה מתיר דהיה מתיר משמע דהיה מתיר ולא אח"ך. הב"י א"ח סרמ"ד

נ"ח כשהפוסק מביא דעות חלוקות סברא שמביא באחרונה כוותיה ס"ל ומרן נשתמש בזה הרבה כנ"הג ח"מ סכח"ש הגב"י וכ"ה בהרדב"ז ח"א סרכ"ט וכתב החק"ל ח"מ מהכנ"הג י"ד סרכ"ג הגב"י הנ"מ אם אותו שמביא דבריו באחרונה קדם בזמן לבעל סברא הראשונה דאל"כ אין ראיה דסבר כסברא האחרונה אלא שכתב כפי סדר הקדמתם בזמן

נ"ט כשכותב הטור וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל או וכן הסכמתו כן הוא דעתו אם לא שברר בהפך. הרשב"ש סת"ט

ס' כשכותב הטור וא"א היה אומר נראה שפירושו שבע"פי אמר כן לבניו או לתלמידיו. הב"י ח"מ סקצ"ה ורפ"ה

ס"א כשכותב הטור ופלוני פסק לחומרא ולא כתב ופלוני אוסר הכוונה בו המחמיר יפה עושה. הב"י סס"ה ממהר"י בן חביב

ס"ב אין דרך הטור להתעסק אלא במאי דנ"מ לענין דינא ולא במאי דנ"מ בפירוש השמועה ולא לענין דינא. הב"י א"ח סק"ו

ס"ג כשחולק הריב"ש עם הרא"ש הא ודאי נקטינן כהרא"ש הב"ד ח"מ סקל"ח מהב"י ח"מ סרפ"ד ואם חולק על הרשב"א עיין יא"ה א"ה סקל"ד הגב"י אות כ"ט

ס"ד לא שבקינן סברת הר"ן ועבדינן כמהרא"י שבודאי הר"ן גדול ממנו בחכמה ובמנין מהריב"ל ח"ג ריש ס"ה

ס"ה אין דרכו של מהרא"י לחלוק על הקדמונים בלתי ראיה ברורה שכנ"הג א"ח סשל"ט ממהרש"ל

ס"ו היכא דפליגי הריב"ש והרשב"ץ מוכח בב"י י"ד סרכ"ח דהלכה כהרשב"ץ יעו"ש במי שנשא אשה זקנה ונשבע לה שלא ישא אחרת עליה שכתב אע"פי שהרשב"ץ חולק נראה דברי הריב"ש בטעמו ע"כ נראה דאם לא מחמת טעמו היה ראוי לפסוק כהרשב"ץ דבתראה הוא שהוא מלך אחריו וכמבואר בדברי הרשב"ץ ח"א סקס"ח ועיין לכנ"הג בח"מ סכ"ו הגב"י אות ך' שכתב נקטינן כהרשב"ץ ודלא כהריב"ש משום דהרשב"א קאי כוותיה ותמה שם על מור"ם דבסי' רמ"ח פסק כהריב"ש ובסימן שס"ח פסק כהרשב"א ע"כ נראה דסבר דהרשב"ץ והריב"ש קי"ל כהרשב"א ממה שלא נטה לפסוק כהרשב"ץ אלא משום דהרשב"א קאי כוותיה והוא עצמו כתב בסשכ"ו הגב"י היכא דפליגי הרשב"א והרשב"ץ קי"ל כהרשב"ץ דבתראה הוא ע"כ והא בודאי אם לגבי הרשב"א דהוא גדול במאד מאד קי"ל כהרשב"ץ דבתראה מכ"ש לגבי הריב"ש דהם סמוכים ז"לז דמלך אחריו כ"ש שיש לנו לומר הלכתא כהרשב"ץ והנה בב"י א"ה סע"ה הביא דברי הרשב"ץ אשר בח"א סצ"ז במי שיש לו אשה בעירו ונשא אשה בעיר אחרת ואירסה ואמרה האשה שתנשא בעירה שאין הדין עמה והריב"ש סקע"ז חולק בזה ומרן לא גילה לנו היאך סבור ועיין להרב יא"ה שם ומור"ם שם פסק כהריב"ש והב"ש שם תמה עליו בזה בפרט שאין ראיית הריב"ש מכרעת

ס"ז הרשב"ץ ח"א סנ"א כותב על הראב"ע דלא היה בקי בדינים אך הוא כשר לעדות אך הרשב"ש בנו סנ"ז די"ב כתב עליו החכם הגדול הראב"ע והרמב"ם בפאר הדור סקמ"ג כותב עליו החכם הרב ועיין בועד לחכמים ד"ג ע"א שר"ת היה כותב לו בכבוד גדול וממ"ש לא הביא ושם הרשב"ש כתב שאביו חיבר על התורה וקראו לוית חן

ס"ח רבינו עובדיה חיבר חיבורו בע"הק ירושלם ת"ו והיה בקי במנהגם הרדב"ז ח"ה סש"א ק"ה ובח"א סק"ח כתב שהיה תלמיד האשכנזים והיה ראש לכל החכמים וזה לו ארבעים שנה שנפטר אך בס' קורא הדורות ראיתי שכתב שהתחיל חיבורו בח"ל

ס"ט ת"הד כשהוא סותר ממ"ש בפסקים הפסקים עיקר. הב"י א"ח סרס"ג

ע' לפעמים בב"י מביא דין מהסמ"ג אע"ג דש"ס ערוך הוא משום דהרי"ף והרמב"ם השמיטוה וכ"כ הב"י עצמו א"ה סע"ח על הטור שמביא מהרמב"ם אע"פי שהוא ש"ס ערוך משום דהרי"ף והרא"ש השמיטוהו אבל לפעמים רמי ומקשה להטור האמנם כשיש אוקמתות בהש"ס שפיר מייתי מאיזה פוסק כיון דבש"ס אינו מבורר ויש צדדים להפך בר"י א"ח סס"ט

ע"א ממה שכותב הב"י והתוס' וכו' ואח"ך כותב בהג"מי כתבו וכו' משמע דלא פליגי דאם פליגי הול"ל והג"מי כתבו. ש"ות הרמ"ז דל"ב ע"א

ע"ב כשכותב מרן ונהגו אין הכוונה על א"י בלבד אלא הכוונה שכן פשוט בכל המקומות. כנ"הג א"ח סתכ"ח

ע"ג אין דרך שיכתוב מרן על סברות אבות העולם יש מי שאגמר אם היא חולקת מהריק"ש