יושר לבב עא

בצחות לשונו הסתום בגזרתו כוללו הן לטוב הן לרע וכמו שאז"ל על פסוק והעלהו שם לעולה דעקידה דבכונה מכוונת לא אמר לו בצויו ושחטהו במקום והעלהו כדי לומר אסיקתיה אחתיה ובזה אינו משנה בדבורו או מקיים גזרתו בדרך אחר כשאין תנאי בדבורו כמשאז"ל בענין גזרה גשמי השנה המועטים יהיו או רבים שאת אשר גזר עליהם אינו משתנה אף אם נשתנו אנשי המדינה שעליהם גזר ואפילו הכי אינו מודדים אלא במדה הראויה להם בעת ירידת הגשמים אף כי לא זאת היתה המדה הראויה להם בעת הגזרה מאחר כי עתה נשתנו ממה שהיו אז ועל דרך זה יש לישב על הלב כל ענין הדומה לזה בענין שלא נחשוב שינוי ברצון הבורא

יא ומאחר כי בורא עולם ה' ברצונו הטוב ברא הנבראים כלם מיש שחדש הוא מאין ושהוא מחל על כבודו בברוא אותם וגם מוחל על כבודו מידי יום ביומו בהעלים עינו מידיעה זו האמורים כדי להיטיב להם אין לקצתם להתרעם למה נבראו בצורה פחותה ומחומר גרוע מקצתם האחר ולמה יהיו קצתם עבדים ומומתים מקצתם האחר הנעבד כי חכמתו יתעלה ראה וידע כי בריאה זו הגרוע טובה להם יותר מהעדר מציאותם ולכן ברא היש אשר חדש בענין שיצא ממנו אף אלו הבריאות הפחותות ומשום הכי ראוי הוא שימחלו על כבודם המדומה הואיל ומי שבראם מחל גם הוא על כבודו להנאתם וכן אין להתרעם על הבורא בראות רשע וטוב לו או צדיק ורע לו ומשפטים כיוצא באלו הנראים בלתי צודקים וכמ"ש בבית א' חדר ד' פ"ז כי הוא הוא היודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי ולא אנחנו ולכן אין להרהר על מדותיו כי משפטי ה' אמת וצדקו יחדיו והאריכות בזה הוא ללא צורך כי טעמם ונמוקם בכתבי האר"י מבואר הוא ובדרך משל המתישב על הלב כבר כתבתים בעולם קטן ואשר יקראנו מתחילתו ועד סופו ויתן עיניו בו בכללו ובפרטו בדקדוק ענייניו ויעיין עליו בעיון רב יראה כי ה' נצב עליו

בית שני חדר שני פרק א

הלא זאת חקרנוה כן היא על פי הדברים האמורים כי הפרצופים העליונים כלם מרוחניות אותיות התורה הם כי בהם נאצלו ובהם הם תלויים ועומדים ועל ידיהם מוסיפים כח ההשפעה בהם