יושר לבב סא

ב והואיל וכל אשר נשפע בכח סיבה הראשונה בפרצופים העליונים להוריד למטה דרך ז"א צריך לעבור והוא הנקרא הקב"ה ובשם הויה כדאמרן בחדר ג' פ' י"ז לפיכך כל הנשמות על שם בניו נקראו אף אם נחצבו מהפרצופים הגבוהים ממנו כי כבר אמרנו שכלם הם כאברים פנימיים לו ועוד שאם לא היו נשמות האלה הגבוהות מתלבשות באור פרצוף ז"א שאינו ז"ך כזכוכיות הפרצופים העליונים ממנו לא היה כח בגוף הגשמי התחתון לסובלם דאף בצאתם ממנו כשנותנם לנוקביה בהזדווג אורו באורה קודם שירדו למטה מוכרחים הם להתכסות בכמה לבושים רוחנים הפוחתים והולכים טרם יוכלו להכנס בגוף גשמי התחתון ולכן אנו נקראים בנים להקב"ה כדכתיב בנים אתם לה' אלהיכם דמשמע בנים ממש דלא כתיב בנים ה' אלהיכם אתם דהוה משמע שאנו חביבים לו כבנים אבל לא בנים ממש כדאיתא במדרש על פסוק ה' אמר אלי בני אתה וכמ"ש בספרי הון עשיר על משנת חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכמו שדקדקתי בספרי חושב מחשבות על המדרש ההוא וכן רבותינו הקדושים כה אמרו במתק לשונם שלשה שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו הרי שקראוהו שותף להם כביכול כי באמת כך הוא כי נשמתו מכחו הרוחני נעשת כמו שנעשה גוף העובר מכח גוף האב והאם וכלשון הע"ח בשער ההקדמות בדרוש נפלא בתחילת האצילות כי ז"ל ואל תטעה ח"ו לחשוב כי הלבושים הנזכרים הם טפלים אל הנשמות הלבושים מן אבינו ואמנו יתעלה שמם והנשמות הם נבראים מהם וז"ל הזהר שמות דף י"ב א' ורזא דמלה אליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית לגופא בארעא ע"כ ולא על חנם דמו רז"ל הנשמה להקב"ה כי חלק אלוה מלמעלה היא ממש כדכתיב באדם הראשון שכל הנשמות בנשמתו נתלו כידוע ויפח באפו נשמת חיים ואמרו המקובלים על זה כי כל הנופח מעצמותו הוא נופח ולא בכדי נקראת הנשמה בשם נר ה' כדכתיב נר ה' נשמת אדם כי היא אינה מתשת כביכול כח הקב"ה בצאתה ממנו כי היא אצלו כמדליק נר מנר משא"כ גוף הבן שמתיש כח הוריו שהולידוהו כי נתנו מכחם ואונם בו ולמ"ד דבנר אית ביה משום הכחשה כדאיתא בש"ס שנים הם ממש ואפילו הכי אין בזה פגם למעמיק בענין מאחר כי מחצב הנשמה שהוא מגוף ז"א מחודש הוא ודוק

ג וכקוף לפני אדם אף נשמות הגרים שנחצבו מהפרצופים הרוחנים הסובבים הקדושה כי אברהם אבינו חצבם כמשאז"ל דאפשר לישב בזה ההרגש שהרגיש בני משה חיים יצ"ו דלא תנן גוי שנתגייר