יושר לבב נה

להא ואיתא להא אלו ואלו דברי אלהים חיים ולהיות דר"י ס"ל דפגם בנוקביה קאמר הכי ר' יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש פי' שהיה סבור שהפרצופים שלמטה ממנה הם כמוה שלפעמים חוט א"ס מתלבש בה כדאמרן ואינו כן כי בהם אינו מתלבש לעולם כי הוא אינו מתפשט מאצילות ולמטה כידוע לי"ח וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה פי' כמו שפגם בה הנקראת שעה אחת כידוע לי"ח וכן שלא חש להא דלפום שעתא הא"ס מתלבש בה משא"כ בפרצופים שלמטה ממנה דאפילו לפום שעתא אינו מתלבש בהם לפיכך לפום שעתא אתענש ואתכפר חוביה ועוד אפשר לפרש דמה שפגם בה היה בסברו להפך דכמו שאין הא"ס מתלבש לעולם בפרצופים שלמטה ממנה כך אינו מתלבש בה להיות רגליה יורדות מות לפיכך חלל השבת שכנגדה וקשש עצים ולהיות שאין זה אלא לפום שעתא ברדתה למטה ששם היא נעדרת מחוט א"ס אבל לא לעולם לפיכך לפום שעתא קביל עונשא ואתכפר חוביה והא דלא קאמר לפי פירוש זה שבת בהדי שאר עצים הוה מקושש אלא קאמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש הוא משום דרצה לכנות הלשון לכבודה כי כמה לשונות כיוצא בזה מצינו בדברי רז"ל מהופכות לכנות הלשון לכבוד ה' וכן בתורה שבכתב ולהיות כי עיקר הפגם שפגם היה בה ולא בז"א לפיכך קאמר ואתכפר חוביה מה שלא אמר ר' חייא דס"ל דעיקר פגמו היה בז"א שהוא פגם יותר גדול ושמא הוצרך עוד להתיסר מעט אחרי מותו וע"ד אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו פירוש מאחר שפגם בבת העליונה כיון דדכר שמיה דצלפחד קב"ה אתידע דהא אתכפר חוביה פירוש כשהזכיר הקב"ה לאיש הזה בשמו באמרו כן בנות צלפחד דוברות ידע דאתכפר חוביה כי שמו מוכיח עליו כי פחד אלהים שבו צ"ל צירופים והוא סוד השכינה שבה פגם לקחה בצל שלה דש"מ דנתפייסה ובזה אתידע דאתכפר חוביה ואף אי פגם בז"א כמאמר ר' חייא אתידע בהא דאתכפר חוביה מדהקב"ה שהוא ז"א הזכיר שמו ופרשה אותו שהזכרת שמו זה להכנס בצל השכינה שהיא נוקביה שאינו מרשה אלא למי שראוי להכנס ואח"כ חוזר על הראשונות באמרו ת"ח תרי אילני אינון חד לעילא פי' ז"א וחד לתתא פי' נוקביה בדא חיין פי' בז"א כי חוט א"ס מתלבש בו בתמידות בדא מותא פי' נוקביה כי רגליה יורדות מות במקום דאין חוט א"ס מתלבש וכמו כן ברדתה ממקומה אינו מתלבש בה מאן דאחלף לון פירוש כמו שעשה צלפחד לדברי ר' חייא גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא ואין ספק דאין זה אלא כשלא מת מיתת ב"ד