יושר לבב מ

יא והיש המחודש הזה מאין מן הסיבה ראשונה ידוע הוא היותו כ"ב אותיות התורה ומפני כפל חמש אותיות מהם נעשו מספר ז"ך אותיות שבהם ברא כל העולמות כידוע לי"ח וכמבואר בע"ח בשער ההקדמות דרוש ב' של תקון המלכים ז"ל ואל תטעה בדברינו אלה שאמרנו שהעתיק יומין לוקח מהויה דמ"ה או מהויה דס"ג וכן בשאר הפרצופין אין כוונתו כי אלו הפרצופים הם בחינה בפני עצמה זולת המ"ה והס"ג כי כבר נתבאר כי כל עצמותם ומציאותם של כל אלו הפרציפים אינו נעשה זולתי מב' בחינות מ"ה וס"ג הנזכרים ולא עוד ע"כ וצריכים אנו עתה לבאר איך כח סיבת הראשונה נסתרה בהם כדי שלא נטעה לומר הואיל וכל הברואי' בהם נבראו ומתקיימים ובכחם מפרים ורבים אותם כי יהיו הם בדמותם וצורתם הסיבה ראשונה דאינו כן דאין הסיבה ראשונה שום דמיון וצורה שנוכל לדמותם אלא אף הם נבראו מחדש אלא שכח הסיבה ראשונה המסתתרת בהם הוא אשר נתן ונותן להם כח לעשות חיל וכח זה ניכר לנו הברואים על ידיהם במניינם ומספרם

יב כיצד הלא ידענו כי להרחיק הסיבה ראשונה מכל שם משותף לשום נברא באמיתות קראוה המקובלים אמיתיים בשם אין סוף שהוא שבח ולא שם עצמי כי השבח הזה אינו מאמיתות אפילו במחודש המעולה שבכל הנבראים כלם שהוא הא"ק אף כי לפעמים בהשאלה קראנהו כן לערך הנבראים הגרועים מאד ממנו כי בעל כרחו להיותו מחודש יש לו סוף בשפת מקום הצמצום אשר בתוכו נברא ולא עוד אלא שאינו מגיע אפילו לשפתו כידוע משא"כ הסיבה ראשונה כי היא לגו ולבר כמאמר אליהו הנביא אבל שמה העצמי כדי להודיע בו כי נמצאת היא הוה הוא כדאמרן בחדר א' פי"ב אלא מפני ששם זה של הוה משותף הוא באמיתות לכל נברא בהיותו אף כי הוה נפסד הוא משא"כ הסיבה ראשונה כי הוה קיים לעולם ועד הוא לא קראוהו בשם זה אבל האמת יורה דרכו כי מבלי שם זה לפחות אין אנו יכולים להזכיר מציאות הויתו ולא על חנם בשם זה עם האלף נוספת להורות כי אחד הוא חתם עולמו והוא שם אהוה כידוע לי"ח

יג ועל פי זה נאמר שהראה כחו באותיות התורה במה שבראם בשלשה מיני מספרים שהם אחדים עשיריות ומאות ולא ברא אותיות אחרות משונות לשני מיני מספרים אחרים שיש להם שם מיוחד כשלשה הראשונים והם אלפים ורבבות מפני כי אין בשם הראוי להוראת היותו כי אם שלשה אותיות ולפי שמוצא הוו מושכת עמה בעל כרחון וו אחרת כלשון ר"מ פ' פנחס דף רמ"ה ע"א ז"ל אלא לא ניכול למדכר וו בלא