יושר לבב קט

לפי שאף הגשם שלו יהיה זך מאד לערך הראוי לצדיקים ההם אשר המשיכוהו אבל מאחר שזה השפע אינו יורד באלף ההוא כי אם מהספיחים של אור הישן הזרוע בזמן שלא נמצא בעולם זה התחתון גופים זכים של צדיקים כמו שנמצאו באלף ההוא בהגיעו למטה הוא מתגשם מאד עד שא"א לצדיקים שעפרן זך לזון ממנו ולכן שואל התנא ואומר אח"כ ואם תאמר ואותן אלף שנים שהקב"ה עתיד לחדש את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הם עושים ובדקדוק קאמר עולמו כדאמרן בפ' הנ"ל כי החדוש הוא בעולמו העליון כי עד דלא מתתקן רישא דעמא עמא לא אתתקן כדאיתא בזהר ולא קאמר צדיקים היכן יעמדו כי לא יחרב העוה"ז כנראה לכאורה אלא יהיה כדאמרן

יא נמצא שכוונת שאלתו כך הוא מה הם עושים מאחר שבמעשיהם הטובים אז אינם יכולים להמשיך שפע ראוי להם כי אם מהספיחים הבלתי ראוי להם כדאמרן דבשלמא לבינונים שהם בתחיה בגוש עפר דומה לעפרן הראשון הם מתגשמים יש להם במה להתפרנס בשלהם כי ספיחים אלו הפקר נינהו כדין ספיחי שביעית ולגופם הבלתי זך כל כך ראוים הם אבל לצדיקים שאפילו בשלהם א"א להם להתפרנס מפני זכיכותן כדאמרן מה הם עושים ומשני הקב"ה עושה להם כנפים כנשרין ושטין ומעופפין על פני המים שנאמר ע"כ לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים והוא שהקב"ה נותן להם כח לקבל שכרן במה שיוכלו להגביה עצמם מן הארץ ויקבלו השפע היורד מן הספיחים ממקום גבוה טרם ירד ויתגשם עוד ושם הם נזונים וכדי שיוכלו לעוף עושה להם כנפים כנגד המצות שהם ככנפים המגינים כמשאז"ל והכנפים האלו יהיו ככנפי נשרים כדי שיהיו יכולים לעוף במקום גבוה מאד כנשר שאין עוף אחר פורח למעלה ממנו כמשאז"ל ושטים על פני המים ששם נושב הרוח לעולם כי ברית כרותה להם כך כמשאז"ל על פסוק ורוח אלהים מרחפת על פני המים כדי שעל ידי הרוח ינשאו בעפיפתם למעלה למעלה ויקבלו השפע היורד משם בהיותו רחוק מאד מגשמיות התחתון והיינו דכתיב על כן לא נירא בהמיר ארץ ולא כתיב בהחרב ארץ כי לא תחרב כדאמרן אלא ימיר כחה ע"י חדוש עולמו הידוע אשר ישפיע עליה וגם באותם האלף שנים תמיר כחה ממש מאחר שלא תקבל שפע חדש אלא מהספיחים וזה יהיה במוט הרים והם הצדיקים הנקראים הרים כמו שאמרו ז"ל שיתמוטטו בעפיפתם על פני המים בלב ימים ששם הרוח נושב בחזקה יותר מעל שפת הים ולא יהיו יראים ליפול כי כנפיהם יהיו מגינות עליהם: