יונת אלם עט

דעתיקא קדישא יוצא בחזה של אריך הרי חזה ציון בסוד היסוד הזה בו קרית מועדינו כי קרית הוא בחינת מלכות הכלולה בו ואין מועדינו יוצא מידי פשוטה שהן בסוד בינה: אב"א מצד אריך שהוא מנקוד' בינה ואב"ח מצד אימא שמלבשת זרוע שמאל עד החזה והכוונה כי מלכו' שביסוד הזה היא המגעת לחז' אריך אך יסוד לבדו עד סוף מדתו מגיע לסוף עובי הכתפים של אריך עוד היסוד הזה עצמו מבלי העטרה יש לדרוש בו חזה ציון בחזה דרישא דאין: אמור מעתה כי יסוד רישא עלאה מצד עצמו מגיע לחזה הראש השני ולכתפי' של שלישי: ויסוד דרישא דאין לחזה אריך ולבתפים של אבא ואימא ויסוד אריך לחזה אבא ואימא ולכתפי ישראל סבא ותבונ' הרי השבח של עליון כמה שהוא משפיע למטה דהיינו יסוד שבו מגיע לכתפים של תחתון שהיא מקום חזה לאמצעי ולעולם שבח התחתון כמה שהוא מקבל היינו ראשו מגיע לכתפי העליון אלא שלפעמים הכתר למעלה מן הכתפי' כגון אבא ואימא שחב"ד שלה' מגיעים לכתפי אריך וכתר' לגרון בסוד קנה חכמה קנה בינה כמו שיבא וגם אריך מקרי היות ראשו מגיע לכתפים של כתרו דאין שהשלוש ממנו בלבד הוא המתעל' על ראש אריך וג"ג שבכתר זה הן הן הכתפי הדרן ליסוד עתיק' שנסתיי' בחזה אריך על הדרך שבארנוהו כי שם יוצא האור בגלוי בלי מסך ומתפשט לצדדי החסדי' לימין להאי' לאבח והגבורו' לשמאל לצורך אימא: פמ"ד אבא ואימא לפי האמ' שני פרצופין הם שנתקנו בבת אחת משירי נקודותיהם של חכמה ובינה והטעם לזה כי הכתר בכל מקום הוא חין שמשמעו העדר וחכמה ובינה חומר וצורה שאין זה בלא זה מציאות מושלם כי הא דתנינן צבת בצבת עשויה וכבר בארנו כי מלכות שבכתר קלטה בעצמה נקודות חכמה ובינ' אף ע"פ שנתישבו בה זו בנצח וזו בהו' דיד' הנה סלוקן יחד תחלה במלכות ואח"כ ביסוד א"א בשום פנים אלא כמה שנתלבשו ב' הנקודות זו בזו ואעלו אהדדי ואח"כ נחלקו בנצח והוד לא שחזרו שתים כמו שהיו כל א' בפני עצמו אלא באופן זה חציה של זו וחציה של זו מימין נעשה מהן רישא דאין ימין הנצח לימינו וימין ההוד לשמאלו ומשני החצאין משמאל נעש' רישא דאריך שמאל הנצח לימינו ושמאל ההוד לשמאלו וכן בב' זרועות אריך שמהם אבא ואימא ונדבר בם: דע כי אחרי שנתלבשו הזרועו' זה בזה הנה ב' החצאין הפנימיות האירו באבא והיה פנימיות הימין