יונת אלם עה

עלאה אלא מן הרוח כעין קיטור העולה מן המח דרך הקרום וע"י המזל מתפשט אבא במקומו וזה הקיטור הוא המזכך את הקרום ובאידר' רבה נמי דף קל"ה ב' שנינו האי אוירא הוא טמירא דטמירין דעתיק יומין ברוחא דגניז ע"כ והיא חסד עילאה היוצא דרך נתיב לא ידעו עיט בסוד שפת הגבורות הגנוזה בשרש העליון אשר לאבא שם ונקרא אויר שהוא עצמו או"ר ויו"ד תתאה רישא דזעיר כלולה בו הוא ישראל שעלה במחשבה ויש לפרש אויר' דכיא ביסוד וגם בבינ' בסוד נוצר חסד שיבא לפנינו בפר' ס"ה ומשם נלמוד ליסוד של משה וכן לבינה בכל מקו' יש כאן סוד בוצינא דקרדונית' לעמת רוחא דגני ובו ניצוצי תקיפא בסוד טפת הגבורו' לעמת אוירא דכיא כמו ששנינו שם באידרא זוטא דהאי מוחא סתימ' אתתקן כעין דכר ונוקב' ונדבר בפ' הסמוך והנ' ג' ראשונו' שבאריך לפי חשיבותן הוצרכה כל א' מהן למדה שלימה מן הז' תחתונות של רישא עלאה אבל נצח דההוא רישא הספיק לחסד ונצח דאריך וכן הוד לגבורה והוד חומר ביסוד שכח"ד שלו הספיקו לדע' אריך נג"ת לת"ת ונה"י ליסוד ועל יסוד בכל מקום שהוא כתיב ואשד הנחלי' אשר נטה לשבת ער פי' ירד והטה עצמו לקבוע מקומו אצל מלכות דכתי' בה ערו ערו עד היסוד בה כטעם ארע' אתבטלא ונשען לגבול מואב אל תקרי מואב אלא מאב זה אבא גבולו הוא הדעת שיסוד עולם פונה אליו תמיד ודבק בו אמנם מלכות דלא אתידע הוצרכה כלה למלכות אריך שכל אחד מהן נכללי' ביסוד שהו' בן זוג' וזה השווי גורם לה שלא להשתתף עם הזולת ועוד דעלה איתמר בכל מקו' איומ' כנדגלות שיש לה דמיון וערך נכבד עם ג' ראשונות: פמ"ב רעוא רעוא דרעוין הוא מצח אריך דעת שבו הכולל עמו ת"ת ויסוד מכח יסוד דריש' עילאה ודע כי בספרא דצניעת' הזכירו עמר נקי קוד' רעוא דרעוין ואחריו השני' והסימן ג"ט ק"ע רפ"ח וכן הוא סד' המציאו' כי שערות הראש הן למעלה מן המצ' ואנחנו הקדמנו בזה רעו' דרעוין בסד' ג"ט קר"ע פ"ח ואחרי' אחרוהו וכתבוהו בסד' ג"ט ק"ע פח"ר זה וזה משום דעמר נקי ופתיחא דלא סתימין שהם העינים כלם מנצח והוד דריש' עילאה שהן טמירין בג"ג שבו ונרמ' בגלגלת' ומוחא דאריך הוא הדבר המפור' באדר' זוטא דף רפ"ח שאמר ולא שכיח כד אינון נהורין דמתפשטין דאתגליין וטמירין ירצה מתגליין ח"ג